עייטן

שלום לכל הנוכחים . חלקכם מכירים אותי, שמי איתן , אני מנהל תחרות ניווט אווירי שיתקיים ב18.6.2010. יום שישי. הגעה לשדה תעופה ב7:00 בבוקר, וחוזרים בערך ב13:00 . אני מחפש מישהו שיצלם לי את האירוע (בוידאו) מתחילתו ועד סופו. אחרי זה אני מבקש לקבל את כל החומר גלם, ממנו אני אכין סרטון .כמובן שהקרדיט ינתן למי שמגיע אגב הצ'ופר - טיסה בחינם מהרצליה/ש"ד למגידו וחזרה. זה בשיטה של הראשון שמתקשר , מקבל. הטלפון שלי 0-5-2-3-6-6-8-7-3-6

בהרצליה אתה תיהיה על תדר של הרצליה. תבקש רשות להניע, להסיע,ולהמריא. אחרי ההמראה אתה טס עד בצרה (ב800 רגל), ובבצרה אתה עובר לפלוטו (127.10). טוס לצומת השרון,חדרה, עירון,צ.מגידו,עפולה,כפר תבור וכרי דשא. בכרי דשא אתה עובר בקשר לראש פינה. בד"ח לפני נחיתה... ואתה יכול לשתות קפה אצל ג'עוני.

פעם קראתי באחד מדוחות חקירה ששם פורט בהרחבה על 2 השיטות ומה עדיף. אם זכרוני לא מטעה - היה כתוב שמלמדים את השיטה הזאת מהסיבה הבאה: נחיתה בסרק היא למעשה תרגול נחיתת אונס, ורוצים שהחניך יהיה מתורגל היטב לנחיתות אונס שאם חס וחלילה הלך לו המנוע - הוא כבר "מכיר" היטב את נוהל הגישה לנחיתה ללא מנוע (כיוון שכך הוא נוחת תמיד ) רשמו שם שעדיף השיטה האמריקאית מאשר השיטה ה"הרצלינית" בעת הליכה סביב. אני זוכר שאמרו שלא מוצדק ללמד בשיטה הזאת כיוון שהסיכויים שיכבה לו המנוע דווקא בגישה לנחיתה הם הרבה יותר פחותים מאשר הסיכויים שהחניך ילך סביב (והליכה סביב היא הרבה יותר קשה אם המנוע בסרק מאשר ב1700,כי צריך לדחוף הרבה רגל כדי להתגבר על פי-פאקטור.)

יאפ !

אני מוסיף קצת מנוע רק במקרה הבא: אם אני בזמן ההצפה רואה שאני עדיין גבוה מעל המסלול, והמהירות שלי נופלת כלומר עוד מעט תהייה לי נפילה חופשית ישר לאדמה אז אני אוסיף קצת מנוע בכדי לעדן את שיעור השקיעה.

ברור !!! יש מישהו שעושה הצפה כאשר המנוע לא בסרק ????

תומר ולכולם, אכן יש הבדל משמעותי בין אלה שלומדים לטוס בארה"ב (כמוני) לאלה שלומדים כאן בארץ. בארה"ב(איפה שלמדתי) אין את המגבלות של המרחקים כמו כאן בארץ בהרצליה. הגישה מתבצעת כך : לקראת סוף עם הרוח אני מוריד ל1700 סל"ד, 10 מעלות מדפים. בבסיס מוריד ל20 מעלות מדפים. בפיינל לפי השיפוט שם 30 מעלות מדפים. שימו לב שכמעט לכל אורך הגישה אני עדיין על 1700, ורק מעל הזברה מוריד לסרק ,הצפה, נגיעה. בשיטה הזאת מגיעים בזווית יותר נמוכה מאשר בשיטה ה"הרצלינית", כיוון שבשיטה ה"הרצלינית" היא אומרת את הדבר הבא - בתחילת בסיס הורד לסרק(!!!), ולכן כל הגישה היא יותר תלולה מאשר בשיטה האמריקאית. אני באופן אישית - כאשר נוחת בהרצליה, עדיין בשיטה של אמריקאים. נוח לי מאד עם השיטה הזאת, אני מגיע הרבה יותר יציב ורגוע למסלול מאשר בסרק. חוץ מזה , במידה וצריך לעשות הליכת סביב, אז מ1700 סלד ל2400 זה הרבה יותר קל מאשר לפתוח מנוע מ6-7 אלף סל"ד . לדעתי זה יותר ביטיחותי . איתן.

קלי קלות... וחוץ מזה זה רוח מסלול, אז מה העניין כאן?

אני טס גם על 2004 וגם על 2006. בעיקרון - מעדיף את 2004 כיוון ששם יש לי מבחר יותר גדול של ססנות 172. אני מחפש דחוף את הסטריפ (הסימון) המיוחד של התחרויות נחיתות דיוק כיוון שבעוד שבועיים יש תחרות נחיתות דיוק במצדה. לכן אני רוצה להתאמן קצת לפני התחרות בסימולטור. בברכה , איתן.

שלום לכולכם, מחפש סינרי שיש בו מסלול ועליו מסומן הסימונים של תחרות נחיתות דיוק. מכירים אחד כזה?

אלעד, ניסיתי למצוא את התוכנה FSACARES בAVSIM ולא מצאתי. תוכל לעזור לי בזה?

פעם בFS3 היתה אפשרות שברגע שנוחתים ומסיימים את הנחיתה, אפשר היה לראות באיזו עוצמה נגעתם במסלול. זה היה מדד מספרי כך שאם הייתי עובר לדוגמא את המספר 40 אז היתה למעשה התרסקות. בFS9 או FSX לא ראיתי את המדד הזה. השאלה שלי האם יש תוסף תוכנה שמוסיפים לFS ואז בסיום הטיסה תנתן האפשרות לראות את זה? או לחילופין האם אוכל לשנות את הפרמטר של מטוס שעליו אני טס כך ולהפחית את המספר כך שרק נחיתות ממש רכות יהיו בסדר , אחרת נחשב להתרסקות ? (בקיצור - המטרה היא להתאמן בנחיתות רכות ככל האפשר) חג שמח

הכתבה בגלגל"צ נערי "שמע" בשחקים לינוי משולם עדכון אחרון:11:44 , 27/07/2007 מדריכי הנוער בארגון "שמע" הנחילו לאיתן ליפובצקי את האמונה כי השמיים הם הגבול, גם אם אתה כבד-שמיעה; בגיל 26, אחרי שהגשים את חלומו והוציא רישיון טיס החליט איתן לתרום משהו בחזרה לארגון שלימד אותו כל-כך הרבה; כמתנת סיום קורס מנהיגות של תנועת הנוער הפנימית של ארגון "שמע" לכבדי שמיעה, הוא ארגן לילדים טיסה בשמי ישראל הטייס ארנון גנני שייך מקבוצה נבחרת של טייסים. עם ניסיון של עשרות שנים בשמי הארץ, ארנון וטייסת 10 לוקחים אתם נוסעים מיוחדים במינם: קבוצות של ילדים שמגיע להם צ''ופר על התמודדות מרגשת. במטוס הקל הראשון באוויר הצטרפו לארנון ירדן ונירית, תלמידות תיכון המשתתפות בקורס המנהיגות של ארגון "שמע". המדריכים הצעירים, חלקם כבדי שמיעה וחלקם חירשים, הגיעו לחוויית סוף קורס אווירית. "אני אוהבת אתגרים", מכריזה נירית. "אנחנו מתרגשות מאוד", מוסיפה ירדן. "יהיה כיף, יהיה הרבה אוויר". מהדקים חגורות והמטוס מתיישר. הבנות שומרות על קור רוח. במטוסים האחרים שלצדם נמצאים חברים לקורס. "אנחנו באוויר", הן צועקות בהתרגשות, אבל מהר מאוד הן מגלות שיש יתרונות ברורים לשפת הסימנים. למה להתאמץ לצעוק אם אפשר לתקשר בקלות בלי כל קושי, בייחוד כשהאוזניים מורגשות כל כך? "יש לחץ באזניים", הן אומרות. "כיף לראות הכל מלמעלה. נחמד. זה מראה כמה שאנחנו נמלים קטנים מלמטה". כשהגלגלים נוגעים באספלט של מסלול הנחיתה בשדה התעופה בהרצליה יש כבר מסקנה ברורה: צריך לדאוג לבקר כאן שוב. "ראינו את נתניה, את הים, את חדרה, נסענו מסביב לים וחזרנו", משחזרת אחת המבלות בטיסה בהנאה וחברהּ מוסיף: "היה ממש כיף. מדהים". על הקרקע אפשר כבר להחליף חוויות. אחד אחרי השני נוחתים המטוסים והנוסעים מתחילים להתווכח מי נהנה יותר. מסתבר שכמה מהילדים כבר הספיקו לבחור להם בית עם בריכה שראו מהדרך. "זה מה זה כיף", מסכמת אחת מחניכות שמע. "נהניתי - חבל על הזמן. הייתי ליד הנהג וצילמתי את הכל. רואים את שמי הארץ שלנו – לא סתם". השמיים כבר לא הגבול הרעיון להטיס את הילדים לקויי השמיעה נהגה במוחו של איתן ליפובצקי, שעבר את כל המכשולים. איתן הוא כבד שמיעה מגיל שנה. ממרומי גיל 26 בלבד הוא כבר טייס לכל דבר – הוכחה חיה לכך שאם רוצים כל דבר אפשרי. "הייתי בשמע כמעט כל שבוע מגיל שמונה ועד י"ב", הוא מספר. "נורא נהניתי שם. זה היה הבית השני שלי באותה התקופה. פניתי בטייסת 10 שמורכבת מטייסים מתנדבים שעושים טיסות מהסוג הזה. טיק-טק נוצר הקליק והנה". הנחיתה מגובה של 2,000 רגל אמנם גרמה לילדים לא מעט אכזבה. הם היו מעדיפים להישאר בשמיים לזמן ארוך יותר. אבל גם הם מבינים שהירידה הזו היא רק פרק קצר בתהליך הפריחה של הנערים והנערות, שממשיכים לקוות שהלחץ משני צדי הראש אתמול הוא הפעם האחרונה שהאזניים שלהם מהוות בעיה.

לא יודע. לא מכיר אותם בשמות.

שלום לכולם, אכן זה אני מהסרטון של תקלת הקשר. תודה לכולם על המחמאות. אם יש כאן מישהו שיודע להמיר בקלות מקלטת וידאו לדיגיטלי כקובץ AVI אני אשמח לדבר איתו (רצוי מאזור המרכז) בכדי שנעלה לאינטרנט את הכתבה לשאר האנשים שלא ראו.