Kobi David פורסם אוגוסט 18, 2007 דיווח פורסם אוגוסט 18, 2007 הקטע הוא דימיוני לחלוטין, איןו לי מושג מי כתב, הרוב שטויות, סתם משעשע, לא יותר. השבוע, בסיומה של אחת הטיסות, לא חשוב מאיפה ובחברת תעופה שאת שמה לא נפרט, נכנסתי לתא הטייסים, ומתחת לכסא הקדמי שמאלי שם מצאתי מחברת קטנה, עם ציור של סופרמן על העטיפה. על המחברת היה כתוב "יומן". אין לי מושג למי שייך היומן הזה, אם יש לכם רעיונות אתם מוזמנים להעביר אותם לגולדי מפישול וטיוח. בכל מקרה, הנה לפניכם דוגמא קטנה ובלתי מחייבת לנכתב ביומן הזה, השימוש והקריאה, כמו תמיד, על אחריותכם הבלעדית: -סודי- טיסת חיל האוויר 315 ללונדון, דצמבר 2005. יומני היקר שלום, הטיסה התחילה לא טוב: מהקסטל שלחו לי מונית סקודה. לא עליתי עליה, כי קפטן אמיתי לא נוסע בסקודה. אח"כ שלחו לי מונית מרצדס, אבל כשנכנסתי אליה גיליתי שאין לה "סאנרוף", אז יצאתי. בסוף שלחו לי מרצדס חדשה ישר מהסוכנות, אז נכנסתי, אמרתי לנהג שישים רדיו מזגן סוכרזית, ונסענו. שיחקתי אותה. בדיספץ' היו המון דיילים, אז שלחתי את הקצין ראשון שלי שיתדרך אותם, רצתי מהר למכונת קפה להוציא לי פרנץ' ונילה, אבל כשגיליתי שהעלו את המחיר לשני שקלים ויתרתי. אולי בגלל זה, בעלייה לאווירון הרגשתי צמא, וישר כשנכנסתי ביקשתי מהדיילת קפה חלב סוכרזית. וגם ידיעות, מעריב, הארץ וגלובוס סוכרזית. האמת היא, שבבית אני בחיים לא קורא גלובוס, כי אני גם לא מבין מה כתוב שם, גם כי לדפים יש צבע שמזכיר לי דיילים, ובעיקר בגלל שהעיתון הזה יקר, אבל אם כבר יש על המטוס אז למה לא. שיחקתי אותה. אח"כ עשיתי ספיץ' לנוסעים, סיפרתי להם שאני הקברניט (שכחתי איך אומרים קפטן באנגלית), ואמרתי שהיום אנחנו ממריאים על מסלול 26. אין לי מושג בעצם למה אני תמיד מספר מאיזה מסלול אנחנו ממריאים ולמה זה מעניין מישהו, אולי בטיסה הבאה אני גם אספר כמה דלק אנחנו לוקחים איתנו להמראה. בכל אופן, מיד אחרי ההמראה הייתי צמא, כנראה מהמאמץ של ההמראה, אז ביקשתי מהדיילת תה קמומיל חצי סוכר חזק סוכרזית. הדיילת שאלה אם אני רוצה משהו ליד השתייה, אבל בגלל שאני לא אוהב לאכול הרבה בטיסות, ביקשתי מגש ביזנס עם קסרול ורק לחמנייה אחת. שיחקתי אותה. חלק ב במהלך הטיסה, השארתי לקצין ראשון שלי להחזיק את הסטיק ולדבר בקשר, ובגלל ששיעמם לי יצאתי קצת החוצה. מה אני אגיד לך יומני היקר, לא תאמין, אבל מסתבר שמחוץ לקוקפיט חיל האוויר באמת מושיב נוסעים. ולא סתם, ראיתי שסידרו אותם בשורות של מושבים, וממש הרבה אנשים ישבו שם !!! נבהלתי מכל האנשים האלה, וחזרתי מהר לקוקפיט לספר על זה לקצין ראשון שלי. שיחקתי אותה. בדרך ביקשתי מהדיילת קולה קרח לימון סוכרזית,ופתאום שמתי לב למשהו מוזר: בקורס טיס, כשלימדו אותנו לדבר טייסית, שכחו ללמד אותנו שקיימות גם מילות החיבור "עם" ו- "ו". זה הצחיק אותי, אז ביקשתי מהדיילת תה תפוחים חלש חלב חצי סוכרזית, פלוס מגש צוות לחמניה סוכרזית לקצין ראשון שלי. אחרי שהיא נכנסה אלינו שאלתי אם יש משהו קטן לנשנש, אז היא הכניסה לי קשיו ועוגיות, כי היא יודעת שאני לא אוהב לאכול הרבה. שיחקתי אותה. בהמשך קצת השתעממתי, ניסיתי לשקוע לי בכל מיני מחשבות, אבל לא הצלחתי לחשוב על כלום, אולי בגלל שלא אכלתי מספיק. אולי המקצוע הזה לא כ"כ מעניין ולא כ"כ בשבילי, חשבתי לעצמי. אולי הגיע הזמן לחשוב על הסבה מקצועית, תחום אחר, משהו שיגוון לי את החיים, לצאת קצת מהקוקפיט של האווירון הזה. חשבתי וחשבתי, והגעתי למסקנה איזה שינוי החיים שלי צריכים לעבור, ואיזו הסבה עלי לעשות: לעבור להיות קברניט ב- 767. שיחקתי אותה. מפה לשם הטיסה התקדמה, ואפילו הנחיתה עברה חלק, כולל הקטע שהקצין מנהלה התקשר באמצע והודיע לי שהקבינה מוכנה לנחיתה סוכרזית. בעצם, אין לי מושג מה אני אעשה ביום שהוא יתקשר אליי ויודיע לי שהקבינה לא מוכנה. מה, לא ננחת ??? כשעמדנו לצאת מהאווירון לאוברנייט, שמתי לב שהצוות לא בא אחרינו, וכששאלתי למה הם לא באים הם ענו לי שהם חוזרים לארץ עם המטוס, וזה היה נראה לי קצת מוזר, כי שום צוות אחר לא בא להחליף אותם. מילא. בשהייה עצמה היה די מבאס: לונדון בגדול עיר קטנה ומשעממת, אין כמעט איפה להסתובב שם, שלא לדבר על כמות השיכורים שנוהגים שם בצד הלא נכון של הכביש. בגלל שהיה יום שבת גם תיארתי לעצמי שהוויקאנד מרקט בטח יהיה סגור, וחוץ מזה גם נורא יקר במסעדות, כך שהקצין ראשון שלי הזמין אותי לארוחת ערב במקדונלד'ס. כשהוא בא לשלם הוא שאל אותי אם אני מגדיל בשקל תשעים, אז סיפרתי לו שבבנגקוק אפשר להגדיל בפחות. נהנינו נורא, וגם חסכתי את הפר-דים. שיחקתי אותה. חלק ג למחרת, הרבצתי ארוחת בוקר במלון, וגם הכנתי לי סנדביץ' לדרך. הגענו לאווירון, ושמחנו לראות שבפנים כבר היו דיילים. תמיד נחמד לדעת, שבחיל האוויר מוודאים שגם בדרך חזרה יהיו דיילים שידאגו לנו לאוכל בזמן הטיסה, ורק היה לנו קצת מוזר לשמוע מהם משהו על זה שהם עבדו גם בדרך הלוך. נראה לי שהמפונקים הקטנים קצת ממציאים, כי אני לא מכיר בחיל האוויר צוות שעובד הלוך חזור סוכרזית באותו היום, אבל מילא, שייהנו מהספק. בכל אופן, אמרתי להם שאני הקפטן, ולקחתי ידיעות, מעריב והארץ. גלובוס לא היה, אז ביקשתי במקום תה חליטת צמחים יפני ירוק חלב חצי סוכרזית, ואיזה עוגייה קטנה וצלחת פירות ליד, כי הייתי עדיין שבע מארוחת הבוקר. את הספיץ' לנוסעים כבר לא היה לי כוח לעשות, אז אמרתי לקצין ראשון שלי שיעשה, ושרק לא ישכח להזכיר להם מי הקברניט ושממריאים על מסלול 26 סוכרזית, למרות שלא הייתי בטוח שזה המסלול שממנו באמת נמריא. בטיסה עצמה היה די משעמם, חוץ מהקטע של האוכל, כשהדיילת אמרה לי שנשאר להם רק עוף ובקר, ושהדג נגמר. האמת היא, שאני לא אוכל בטיסות בד"כ, וגם בכלל לא אוהב דגים (נראה לי שזה עושה קשקשים), אני רק לא מבין למה הקייטרינג של חיל האוויר לא דואג לנו כמו שצריך, ונראה לי שאני הולך לכתוב על זה מכתב לרומנו, מפקד הטייסת. בכל אופן לקחתי מגש אחד עם קסרול של עוף ואחד של בקר, וכפיצוי על הדג שחסר ביקשתי מהדיילת שתביא לי מהמטבח האחורי שני חומוסים ורק פיתה אחת, כי לא רציתי להגזים עם האוכל. לקצין הראשון שלי ביקשתי שתביא מנת צוות לחמנייה סוכרזית. שיחקתי אותה. גם הנחיתה בנתב"ג עברה חלק. עדיין משמח אותי תמיד לגלות מחדש, איך חיל האוויר שלנו בנה כאלה מטוסים גדולים ומשוכללים, שנוחתים מצויין כשלא מפריעים להם. ממש אמריקה. השארתי לקצין ראשון שלי לסגור את הטיסה, והורדתי את חליפת הג'י-סוט, כי נראה לי שאחרי שהמטוס נוחת אני כבר לא צריך אותה. פתחנו דלתות, וביקשתי מהדיילים שאם במקרה יש נוסעים על המטוס שיעצרו אותם, בשביל שלא נתעכב בדרך למוניות. אחרי הכל, אני הקפטן... נ.ב. למחרת בבוקר קרה לי דבר מצחיק. הטלפון צלצל, ועל הקו היה בחור צעיר בשם יגאל, שהוא כנראה סמב"צ בטייסת, אבל אני לא מכיר אותו. הוא שאל אותי אם אני יכול לטוס מחר בבוקר, וכששאלתי אותו מאיפה הוא מתקשר הוא כנראה התבלבל, ובמקום להגיד לי שהוא מהמבצעים, הוא ענה לי שהוא מהצבא תצוותים. כנראה שהוא חדש... הסכמתי, אני לא צריך שבבסיס יגידו שאני סוציומט, כי אני ממש ממש לא, עובדה, איך הפכתי לקברניט??? אלוהים..... איך הפכתי לקברניט....?
Ben Zwebner פורסם אוגוסט 18, 2007 דיווח פורסם אוגוסט 18, 2007 אההה...... אין לי מה להגיד... פשוט.... אתה בטוח שזה אמיתי ושלא השאירו את זה בתור בדיחה??? :|
Roi Sarid פורסם אוגוסט 18, 2007 דיווח פורסם אוגוסט 18, 2007 נחמד מאד קובי, זה באמת אמיתי? חייל האוויר 315 ללונדון (אלעל 315 טסים ללונדון), מפקד הטייסת רומנו (רומנו הוא מנכ''ל אלעל) זה נשמע כמו בדיחה של הטייס מה זה אומר כל הסוכרזית הזה בסוף כל משפט? והטייס הוא של אלעל
תומר עינבר פורסם אוגוסט 18, 2007 דיווח פורסם אוגוסט 18, 2007 חחחחחחחחחחחחחחח זה היה אדיר! אני מקווה שהקברניטים לא באמת ככה חחח אהבתי!
Roi Sarid פורסם אוגוסט 18, 2007 דיווח פורסם אוגוסט 18, 2007 עכשיו אני מבין. חחחחחחחחח קובי קטע ע-נ-ק צחקתי מכל שורה שקראתי
Niv Malin פורסם אוגוסט 18, 2007 דיווח פורסם אוגוסט 18, 2007 הדבר היחידי שהבנתי מכל הקטע זה כמה שהקברניט "שיחק אותה" וכמה שהוא אוהב סוכרזית.... איך רואים שאיזה נוסע מתוסכל כתב את זה....
Zeev Bucki פורסם אוגוסט 18, 2007 דיווח פורסם אוגוסט 18, 2007 קובי כפי שכתבת בתחילה בהקדמה לסיפור שהרוב שטויות ואכן הכל שטויות ושטויות בלי סוף וממש לא מתאים לאינטיליגנציה של קברניט. בפעם הבאה עדיף שתספר לנו "מזכרונותייה של דיילת" ואם לא אז אני אאלץ לכתוב על כך ספר וזה יהפוך בוואדי לרב מכר... בוקי זאב|4X-MJB
crazyblat פורסם אוגוסט 18, 2007 דיווח פורסם אוגוסט 18, 2007 אוווייי שיפסיק לשתות ולאכול עם סוכרזית....אוי לי...כמה שזה חופרררררררר אגב אם זה באמת ככה גם באל על...אוי לי...אני אטוס באיזי ג'יט
