mickey lip פורסם ספטמבר 10, 2008 דיווח פורסם ספטמבר 10, 2008 שלום חברים. תוך כדי הכנות לטיסת הסיום וענידת כנפי TFC :wink: , נצא השבוע לגיחה האחת לפני אחרונה ,היעד הפעם, מצרים, קהיר. ננחת בקהיר , נערוך סיור בפרמידות, קפה, ונתארגן כולנו לטיסת הסיום בשבוע הבא. תדריך להפעם: תוכנית טיסה: OEJN IKRA3G IKRAM W616 GIBAL PASAM A411 SHM.SHM1C HECA מרחק- 697NM גובה- זוגי. מזג אויר- לבדוק פה- http://weather.noaa.gov/weather/current/HECA.html רקע כללי על מצרים: מצרים (שם רשמי: רפובליקת מצרים הערבית, ערבית: جمهوريّة مصر العربيّة - גֻּמְהוּרִיָּתּ מָצְר (א)לְעָרְבִּיָּה, בהקלטה גֻ'מְהוּרִיָּה מִצְר (א)לְעָרְבִּיָּה להאזנה (מידע · עזרה)) היא המאוכלסת ביותר מבין המדינות הגובלות בישראל בפרט, ומבין מדינות ערב בכלל. מצרים שוכנת בפינה הצפונית־מזרחית של אפריקה, לחוף הים התיכון בצפון ולחוף הים האדום (ים סוף) במזרח. בצפון מזרח גובלת בישראל, במערב בלוב ובדרום בסודאן. על אף שטחה הגדול, מרוכזת כמעט כל האוכלוסייה בעמק הנילוס שנמצא במרכזה. זאת משום ש־98% משטח מצרים הם מדבר שומם. גם בעמק הנילוס הפורה לא יורדים כמעט גשמים, ומקור המים העיקרי הוא נהר הנילוס שעובר לאורכו. נהר הנילוס יוצר דלתה בחלקו הצפוני, מקום השפך לים התיכון. בדלתה זו מרוכזים השטחים החקלאיים. מצרים נמצאת ביחסי שלום עם ישראל מאז חתימת הסכם השלום בשנת 1979. השם מצרים נזכר בספר בראשית כשמו של אחד מבניו של חם (בנו של נח). בהמשך ספר בראשית נזכר השם מצרים כשם של ארץ. ניתן להניח, שהשם מצרים היה ידוע כשם של מקום, עוד לפני שיוחס לאחד האבות הקדמונים. מקור השם אינו ברור, במיוחד לאור העובדה שהמצרים הקדמונים עצמם לא השתמשו בו. מצרים הייתה ידועה כ"שתי הארצות", כיוון שנוצרה מאיחוד של שתי ממלכות פרה־היסטוריות (בתקופת נער-מר, הידוע גם כמלך נמס). ייתכן, שזו הסיבה לסיומת הזוגי בשם "מצרים", אם כי סיומת זו הייתה מקובלת ממילא בשמות מקומות. השם הערבי המודרני של מצרים דומה מאוד לשם העברי. ייתכן שמדובר בשם שהתגלגל בשפות שמיות רבות, או שהערבית שאלה את השם מארמית או מעברית. התושבים הקדומים במצרים, אשר ישבו בה בתקופת הממלכה הפרעונית, קראו לה קמט (KMT, KMI), כלומר "אדמה שחורה". זאת בשל צבעה השחור של האדמה הפוריה בעמק הנילוס, וכדי להבדילה מ"דוהראט", "אדמה אדומה", שהיה הכינוי לאדמת המדבר שמסביב למצרים. בתקופה הפרעונית נעשה שימוש גם בשם הות-קה-פתאח, שפירושו הוא "מקדש האל פתאח בעיר קה" (שמה המוקדם של העיר מוף, היא ממפיס). השם השתבש בפי היוונים והפך לאגיפטוס, ממנו נגזר שמה של מצרים בשפות המערב, וכן שמם של הקופטים - המצרים הנוצרים. בנוסף לכן בערבית כינו כל מחנה צבאי בזמן הכיבוש שלאחרי מוחמד "מיצר". אחת הסברות היא, שהשם התפתח מכאן. אחרי פלישת ההיקסוסים וגירושם לאחר 150 שנה, בשנת 1570 לפני הספירה לערך, המצרים יצאו למסעות כיבושים ברחבי הסהר הפורה, אך האימפריה המצרית לא החזיקה מעמד זמן רב ומצרים חזרה עד מהרה לגבולותיה הטבעיים. במשך תקופה קצרה באמצע המאה ה-7 לפני הספירה נשלטה מצרים על ידי האשורים (664-671). הבבלים, יורשי האימפריה האשורית, לא הצליחו לקיים את שלטון האימפריה במצרים, אך יורשיהם הפרסים הצליחו ובמהלך רוב המאות ה-4-6 לפני הספירה שלטה במצרים האימפריה הפרסית. עם זאת, המצרים שמרו על תרבותם הייחודית. כאשר אלכסנדר הגדול כבש אותה בשנת 332 לפני הספירה הוא מצא תרבות שונה ומרתקת. לאחר פיצול האימפריה של אלכסנדר הגדול, אחד מהמפקדים שלו, תלמי בן לאגוס, ניכס לעצמו את מצרים והיא הייתה תחת שלטון בית תלמי עד המאה הראשונה לפנה"ס. בשנת 30 לפני הספירה נכבש מצרים על ידי צבאות רומא. כאשר האימפריה הרומית חולקה לשניים, מצרים עברה לאימפריה הרומית המזרחית - האימפריה הביזנטית. בין השנים 639-641 נכבשה מצרים על ידי הערבים בהנהגת הח'ליף עמר בן אלחטאב. הקלות בה ניכבשה מצרים על ידי הערבים המוסלמים נבעה מן היחסים הדתיים המעורערים בין הכנסייה הביזנטית לבין הכנסייה הקופטית המקומית. הכיבוש המוסלמי הבטיח את זכותם של הנוצרים לשמור על דתם בתמורה לתשלום מס גולגולת לשלטונות המוסלמים. על פי הערכות בשנת 725, ערב סיום שלטונו של בית אומיה ועלייתו של בית עבאס היו עדיין מעל ל90% מתושבי מצרים נוצרים קופטים, עובדה המעידה על הסובלנות הדתית היחסית של המוסלמים כלפי האוכלוסייה הנוצרית. איסלומה של מצרים הפך למוחשי יותר עם הגירתם של שבטים ערביים מחצי האי ערב והגעתם של עוד כוחות צבא, הערבים המוסלמים שהגיעו למצרים זה מקרוב התחתנו עם תושבי מצרים ובכך סייעו להפיכת האסלאם לדת הנפוצה במצרים. החל מן המאה ה־12 לספירה ועד למאה ה-16, נשלטה מצרים על ידי שושלות הממלוכיות שונות. רשמית הפכה מצרים לואליאת עות'מאני בשנת 1512 עם תבוסת הצבא הממלוכי על ידי הסולטן סלים הראשון, אך למעשה המשיכו ביים ממולכים לשמור על צבאות העבדים שלהם ובעזרתם לשלוט על הארץ, במקביל לנציב מטעם האמפריה העות'מאנית - הוואלי. שלטון דו-ראשי זה נמשך עד 1798, השנה בה נכבשה מצרים על ידי נפוליאון. על אף שעד 1801 עזבו אחרוני הכוחות הצרפתיים את אדמת מצרים מאזן הכוחות הפנימי במצרים השתנה באופן דרמטי, הביים הממלוכים נחלשו מאוד במלחמה וקופתם המדוללת הקשתה עליהם מאוד את הרכישתם של עבדים חדשים להכשרה כחיילים. גם האימפריה העות'מאנית הוכיחה את אוזלת ידה במלחמות נגד נפוליאון שגורש בסופו של דבר על ידי הצי הבריטי. את המצב ניצל מוחמד עלי, קצין עות'מאני צעיר ממוצא אלבני שתפס את השלטון במצרים בשנת 1805. מוחמד עלי ייסד שושלת שהנהיגה את מצרים עד שנת 1952, רשמית המשיכה להיות מצרים חלק מן האמפריה העות'מאנית עד 1914, אך למעשה שמרו מוחמד עלי ויורשיו על אוטונומיה רבה ואף על יכולת לפתח קשרי חוץ באופן עצמאי. למין מחצית המאה ה-19 הפכה מצרים לציר תנועה חשוב בין אנגליה והודו, מיקומה האסטרטגי של מצרים חשף אותה להתערבות בלתי פוסקת מצד אנגליה ויריבתה האימפריאליסטית צרפת, התערבות שהגיעה לשיא עם פתיחת תעלת סואץ בשנת 1896. התעלה לא רק שלא תרמה דבר לכלכלתה של מצרים עד הלאמתה בשנת 1956 על ידי גמאל עבד אל נאצר, אלא אף חייבה את גיוסם בכפייה של עשרות אלפי פלאחים מצריים לבנייתה, והכניסה את מצרים לחובות ענק למלווים בינלאומיים. במלחמת העולם הראשונה שימשה כבסיס אנגלי, שממנו תקפו הבריטים את הטורקים בארץ ישראל. במלחמת העולם השנייה שימשה כמחסום אחרון לפני גייסותיו של רומל מלכבוש את ארץ ישראל ולהשתלט על תעלת סואץ. עוד קודם למלחמת העולם השנייה, בשנת 1922 הכריזה מצרים עצמאות חלקית. לאחר המלחמה הפכה מצרים למדינה ריבונית תחת שלטון מלוכני של המלך פארוק. בשנת 1952 התבצעה הפיכה של קצינים בצבא המצרי שהעלו לשלטון את הגנרל מוחמד נגיב. שנתיים מאוחר יותר הדיח אותו גמאל עבד אל נאצר ששימש כנשיא מצרים עד מותו בשנת 1970. בשנת 1958 התאחדה מצרים עם סוריה ליצירת "הרפובליקה הערבית המאוחדת". במסגרת ניסיונה לצרף גם את תימן לאיחוד, היא התערבה במלחמה שם. האיחוד התפרק בשנת 1961 אולם מצרים המשיכה להלכה להיקרא בשם זה עד 1971. את נאצר ירש אנואר סאדאת ששלט עד הירצחו בשנת 1981. מאז שולט במצרים חוסני מובארכ. ם הקמת מדינת ישראל פלש הצבא המצרי לדרום הארץ, כחלק ממתקפה מתואמת של צבאות מדינות ערב השכנות. המלחמה הסתיימה בהסכם שביתת נשק שנחתם באי רודוס, ואשר קבע את הגבול בין מצרים למנדט הבריטי כקו שביתת הנשק, למעט רצועת עזה שהועברה לידי מצרים. בשנת 1956 פלשה ישראל לסיני בהתקפה מתואמת עם הממלכה המאוחדת וצרפת, ששאפו להחזיר לידיהן את תעלת סואץ שהולאמה על ידי מצרים זמן קצר קודם לכן. ישראל הייתה מעוניינת בחיסול בסיסי הפדאיון שתקפו מטרות בישראל לעתים קרובות. ישראל כבשה את רצועת עזה וחצי האי סיני, אולם בלחץ ארצות הברית וברית המועצות נסוגה והסכימה להפרדת כוחות על בסיס קו שביתת הנשק. ב־1967 גברה שוב המתיחות בין ישראל למצרים, כיוון שמצרים הפרה את הסכם הפרדת הכוחות, סילקה את משקיפי האו"ם מסיני ומרצועת עזה וסגרה את מצרי טיראן. במקביל החלה מצרים בתיאומים צבאיים עם מדינות ערב אחרות לקראת מתקפה על ישראל. ישראל פתחה במתקפת מנע נגד מצרים, ירדן וסוריה במה שנודע מאוחר יותר כמלחמת ששת הימים. במלחמה זו כבשה ישראל שוב את רצועת עזה וחצי האי סיני. לאחר מלחמת ששת הימים שמרה ישראל על קו הגבול עם מצרים בעזרת שרשרת מוצבים שנקראה "קו בר לב". במשך 17 חודשים בשנים 1969-1970 התחוללו חילופי אש, פשיטות והפגזות בין שני הצדדים, נשיא מצרים עבד אל נאצר רצה להתיש את ישראל ולהדוף אותה אל מחוץ לחצי האי סיני. מאוחר יותר נודעו פעולות אלו כמלחמת ההתשה. הסכם הפסקת האש נכנס לתוקף ב-7 באוגוסט 1970. ב־1973 התקיפה מצרים את ישראל במפתיע במה שנודע בישראל כמלחמת יום הכיפורים ובמצרים כמלחמת אוקטובר או מלחמת רמדאן. המצרים הצליחו לכבוש חלקים מחצי האי סיני, אולם לקראת סוף המלחמה הצליחו כוחות ישראלים לכבוש שטחים ממערב לתעלת סואץ ולכתר את הכוחות המצריים בסיני. ב־1974 נחתם הסכם הפרדת כוחות שבו הוחזר אזור התעלה למצרים, ואשר סיים למעשה את מצב המלחמה בין מצרים לישראל. בספטמבר 1975 נחתם הסכם ביניים בין שתי המדינות, במסגרתו הורחבה הרצועה המצרית בסיני. מפנה דרמטי ביחסים בין המדינות אירע בנובמבר 1977 עם ביקורו של נשיא מצרים דאז, אנואר סאדאת, בישראל ונאומו בכנסת. שנתיים לאחר הביקור נחתם הסכם השלום. במסגרת הסכם זה נסוגה ישראל מכל שטח סיני והרסה את היישובים הישראליים שהיו קיימים שם ובראשם העיר ימית. מספר שנים מאוחר יותר בינואר 1989, בעקבות הסכם בוררות בין המדינות הועברה רצועת החוף של טאבה על בית המלון הישראלי וכפר הנופש שנבנו בה (כיום מלון הילטון טאבה), לידי מצרים במה שנתפס ומתואר על ידי המשטר המצרי כ"השבת גרגר החול האחרון של המולדת". כיום הגבול בין ישראל למצרים שקט רוב הזמן, אם כי מתבצעות דרכו העברות רבות של אמצעי לחימה לכיוון רצועת עזה ובדצמבר 2006 אף חדר דרכו מחבל אשר בצע פיגוע באילת. בשנות ה-, נהגו ישראלים רבים לטייל במצרים כתיירים, אך תיירות זו התמעטה מאוד לאורך השנים בשל תחושת העוינות כלפי ישראל במדינה לצד החשש מטרור של חוגים קיצוניים כפי שאלו אירעו פעמים מספר לאורך השנים. עד שנת 2000, נהגו ישראלים רבים לפקוד את חצי האי סיני, אולם למן פרוץ האינתיפאדה השנייה ובעיקר בשל פיגועי הטרור בהילטון טאבה, דהב ושארם א-שייח' בשנים 2004-2006, התמעט באופן דרמטי מספר התיירים הישראלים בחצי האי, וכיום התיירות הישראלית למצרים בכלל ולסיני בפרט דלה ביותר. התיירות המצרית לישראל מותרת באופן רשמי אך בפועל לא מיושמת בשל הדרישה של ממשלת מצרים מאזרחיה הרוצים לבקר בישראל להוציא אישור מיוחד- 'הפתק הצהוב' מטעם שרותי הביטחון המצריים. דרישה זו מגבילה את התיירות המצרית לישראל לכמה עשרות מדי שנה - כאשר רובם מגיעים לשטחים בלבד. השלום עם מצרים נשמר בקפדנות לאורך השנים. עם זאת השלום נחשב ל"שלום קר", לאור העובדה שבמצרים קיימת עוינות רבה כלפי ישראל, הבאה לידי ביטוי בעיקר בתקשורת ארסית כנגד ישראל, בהגבלות קשות על כל קשר שמקיים מצרי עם ישראל או ישראלים ובחרם המוטל על מי שמקיים קשרים אלו. לכלת מצרים מתבססת בעיקר על תעשייה, על חקלאות (מקור הפרנסה של רוב התושבים), על תיירות ועל מוצרים המבוססים על נפט וגז טבעי מהמאגרים הגדולים הנמצאים בתחומה. בנוסף לכך יש בה מרבצים של פוספטים, מנגן, אורניום, אבן גיר וגבס. החקלאות תורמת 16 אחוזים מהתוצר הלאומי הגולמי ומעסיקה 40 אחוזים בקירוב מכוח העבודה במשק. רק כשני אחוזים משטחה של מצרים ניתנים לעיבוד חקלאי, רובם בהשקיה. הגידולים העיקריים הם כותנה, אורז, תירס, חיטה, קטניות, פירות, ירקות, בקר, תאואים, כבשים ועזים. ענף חקלאי חשוב נוסף הוא ענף הדיג. בתעשייה מועסקים כ־22 אחוזים מכוח העבודה במצרים והיא תורמת כ־34 אחוזים מהתוצר הלאומי הגולמי. המוצרים העיקריים הם טקסטיל, מוצרי מזון, כימיקלים, נפט ומוצריו, מלט וחומרי בנייה. גורמים נוספים ואקוטיים המשפיעים על הכלכלה המצרית הם מסי המעבר בתעלת סואץ ומטבע חוץ נכנס מעובדים מצרים-זרים במדינות ערביות שכנות ובאזור המפרץ הפרסי. הבורסה המצרית ממוקמת בקהיר, ובה מתנהל מסחר במניות, תעודות סל על מדדים, אגרות חוב וקרנות נאמנות. צרים היא המדינה הערבית המאוכלסת ביותר, עם כ־77 מיליון אנשים והמדינה השנייה באפריקה מבחינת מספר תושביה, אחרי ניגריה. כמעט כל האוכלוסייה מתרכזת לאורך הנילוס, במיוחד באלכסנדריה ובקהיר ולאורך הדלתא בקרבת תעלת סואץ (מצרים עילית). למעשה, כמעט כל האוכלוסייה מרוכזת ב-2% משטח המדינה (כ-20 אלף קמ"ר מתוך כמיליון קמ"ר), ולפיכך עמק הנילוס הוא אחד האזורים הצפופים בעולם עם צפיפות של 1,540 בני אדם לקילומטר מרובע, להשוואה, צפיפות האוכלוסייה במדינה כולה הוא 33 בני אדם לקילומטר מרובע.קהילות מדבריות קטנות חיות בסביבות נאות מדבר ודרכי מסחר, אך אוכלוסיות אלו קטנות עקב הגירה לערים הגדולות. כיוון שהסיכוי לפתח את שטחי המדבריות ממערב וממזרח לעמק הנילוס קטנים בשל האקלים הקשה השורר בהם, משקיעה ממשלת מצרים מאמצים רבים בפיתוח סיני, ובהמרצת תושבים מצרים לעבור לשם. ההיענות לכך אינה גדולה כיוון שסיני מרוחקת מהמרכזים העירוניים החשובים של מצרים. בשל האבטלה הגבוהה, מצרים רבים משמשים כפועלים במדינות ערב אחרות, בעיקר בערב הסעודית ובמדינות המפרץ הפרסי, ולפיכך מתגוררים מחוץ למצרים במשך שנים רבות. רוב אוכלוסיית מצרים (מעל 90%) היא מוסלמית סונית, שאר אוכלוסייה (בערך 9% אך המספרים שנויים המחלוקת) הם נוצרים קופטים - אוכלוסייה המחזיקה בדתה עוד בטרם הכיבוש האסלמי במאה השביעית לספירה. מיעוטים קטנים נוספים הם נוצרים ארמנים קתולים ופרוטסטנטים. בשנים האחרונות עברה מצרים מהפך בדפוסי הרבייה הודות לתוכנית לתכנון המשפחה שהנהיגה ממשלת מצרים. המסגרת התוכנית צומצמה הילודה מ 4.1 לידות לאישה ב-1990 ל-2.8 בשנת 2006. ואיך אפשר בלי המטבח המיצרי, הפעם נפנק אתכם בארוחה שלמה, לקחת דף ולרשום: טחינה מיצרית החומרים ל 1 ליטר טחינה מיצרית (לפי השף חפץ): 4 שני שום (או לפי הטעם) 6 לימונים בינונים 1.5 כוסות טחינה גולמית (לא מטובלת) 1/2 כוס מים או יותר לפי המרקם האהוב עליכם 3 כפות כמון טחון רבע כפית שטוחה מלח חצי כוס פטרוזיליה קצוצה 5 טיפות חרדל צרפתי חריף (דיאון) אופן ההכנה: ערבבו בקערה את הטחינה, מיץ הלימונים, הכמון, המלח, הפטרוזיליה, השום הקטוש והמים, לערבב עד אשר התערובת מקבלת מרקם אחיד. הוסיפו את החרדל. להגיש עם מלפפון חתוך וקר. ניתן לקשט בפטרוזיליה. חמד מצרי (רביחה) החומרים ל 1/2 ליטר חמד (לפי השף חפץ): 2 כוסות מים חמים 4 שני שום (או לפי הטעם) מיץ משני לימונים 1 פלפל ירוק חריף חתוך לחתיכות קטנות 1/4 כפית כורכום 2 כפיות מרק צימחי בטעם עוף מלח לפי הטעם 4 כפות קמח לבן מומסים בכוס מים קרים 3 כפות שמן אופן ההכנה: לקצוץ ולטגן קלות בסיר בינוני את שיני השום ב 3 כפות שמן, להוסיף את הפלפל החריף (או ירוק אם לא אוהבים חריף). מוסיפים את המים, מרק צימחי, כורכום ולימון מביאים לרתיחה וממניכים את האש. טועמים ובוחרים אם להוסיף לימון ומלח. (טיפ מהשף: חומרי טיבול וטעם יש תמיד להוסיף בהדרגה ולטעום) להוסיף קמח מומס לאט לאט ולערבב עד אשר מקבלים רביחה סמיכה (אין צורך להוסיף את כל תמיסת הקמח אם הרביחה סמיכה) לרוקן מיד לתבנית שטוחה עם דפנות גבוהות. לאכול עם אורז חם לבן, פיתה או בגט. מרק מלוחיה (מלוחייה) החומרים ל 3.5 ליטר מרק (לפי השף חפץ): 150 גרם עלי מלוחיה (טחונים לאחר היבוש, ראה מרשם) 2.5 כפות מרק עוף (צמחוני) 10 שיני שום 2 כפות כוסברה טחונה 3.5 ליטר מים אופן ההכנה: מפרידים את עלי המלוחיה מהגבעולים. את הגבעול זורקים, את העלים שוטפים טוב ומיבשים על מגבת למשך 24 שעות. את העלים היבשים טוחנים לעיסה רכה (במעבד מזון ביתי). מטגנים שום כתוש, בסוף הטיגון מוסיפים 2 כפות כוסברה טחונה מטגנים מעט ומערבבים (ניתן להוסיף גם כפית רסק עגבניות מטוגנת), מורידים מהאש.. בסיר נפרד מוסיפים 3.5 ליטר מים חמים, ומערבבים 2.5 כפות של מרק עוף צימחי, להביא לרתיחה תוך כדי ערבוב וללא כיסוי הסיר. עם הרתיחה מוסיפים את המלוחיה הטחונה, השום והכוסברה המטוגנים, טועמים וממליחים עם רוצים. מערבבים היטב. המרק מוכן בגמר רתיחה ראשונה. יש להוריד מהאש לאחר רתיחה אחת. ניתן להגיש עם אורז לבן חם וטעים. איך אפשר בלי.......פול מדמס / פול מדמש / פול מצרי החומרים ל 3 ליטר פול (לפי השף חפץ): החומרים (5- 6 מנות): 1 קילו פול יבש רבע כוס עדשים כתומות 6 ביצים 1/4 כוס שמן זית 50 גר חמאה 2 לימונים סחוטים 2 שיני שום כתוש מעט סחוג ½ פלפל ירוק פטרוזיליה בשפע 1/4- 1/2 כפית מלח 1/4- 1/2כפית פלפל כפית אבקת אפיה אופן ההכנה: משרים את הפול לילה שלם עם כפית אבקת אפיה, לאחר מכן שוטפים עם מיים 3 פעמים , מניחים בסיר ומכסים במים. להוסיף את הכמון, פלפל שחור, מלח וכף לימון ואת העדשים הכתומות. מבשלים במשך 6 שעות, תוך הקפדה שהתבשיל יבעבע. מוסיפים מים לפי הצורך. לאחר 5 וחצי שעות מוסיפים את החמאה ושמן הזית מבשלים את הביצים בניפרד עם שקית תה כדי שישחירו קצת. בקערה נפרדת: סוחטים לימון ומוסיפים לו פטרוזיליה, שמן זית, שום כתוש ופלפל ירוק טחון. הגשה: הפול בצלחת עמוקה. יוצקים מעליו טחינה מצרית (ראה מרשם), מניחים את הביצים ומוסיפים קצת סחוג. על זה את תערובת שמן הזית והלימון. עוף בלימון בסיגנון מצרי טפוסי החומרים: עוף מחולק (במקום עוף מומלץ להשתמש בקציפת סויה שהושרתה במים) שום לימון כורכום פלפל שחור קוסברה אופן ההכנה: להשרות עוף עם התבלינים (פלפל שחור וכורכום) במקרר ללילה. לטגן שום ולאחר שהזהיב לסחוט לימון, להוסיף קוסברה מקוצצת ולבחוש. להוסיף את חתיכות העוף המתובלות, לכסות ולבשל על אש קטנה (העוף מתאדה בתוך הנוזלים שהפריש כך שכמעט ואין צורך להוסיף מים). נסיכת הנילוס בנוסח מצרי החומרים: 1/2 ק"ג דג נסיכת הנילוס 2 חבילות קוסברה קצוצה 300 גרם גזר פרוס 500 גרם עגבניות קלופות ופרוסות סלרי עלים, כמה שרוצים, קצוץ 5 פלפל ירוק חריף חתוך לרבעים לאורך 5 כפות פפריקה מתוקה 1-2 כפיות מלח כפית כורכום ראש שום מקולף חצי כוס שמן אופן ההכנה: פורסים את הדג לפרוסות ומסדרים בתבנית משומנת לאפיה בתנור. את כל שאר החומרים בתוספת ליטר וחצי מים מכניסים לסיר ומבשלים כחצי שעה. לאחר מכן יוצקים את התערובת על הדג. מכניסים לתנור לחום בינוני לשעה בערך. זהו קפה או תה עם נענע ומשהו מתוק ליד. 2100 ברחבה, 2130 המראה ראשונה, תבלו.
AaronDagan פורסם ספטמבר 11, 2008 דיווח פורסם ספטמבר 11, 2008 שמתי לב שאף אחד לא מגיב, כנראה בגלל שנגמר לכולם האוויר בבקבוקים........ יישורת אחרונה או לא? למי שלא יודע - זה הקטע החשוב ביותר בו יש להקדיש את מירב המאמצים והאנרגיות שנשארו בנו לקראת סיום המרוץ.........תחשבו על זה...... :mrgreen: קשה ומסובך אבל אולי בכל זאת: קצת כבוד והערכה לחברים שטורחים כל שבוע עבורכם !!!!!!!
אורח פורסם ספטמבר 11, 2008 דיווח פורסם ספטמבר 11, 2008 שו ישורת אחרונה .. זו הלפני אחרונה. האחרונה שבוע הבא ... מיקי יא מסטול תקן את ההודעה
Izik Bakshi פורסם ספטמבר 11, 2008 דיווח פורסם ספטמבר 11, 2008 בטח הוא התכוון לישורת האחרונה של הארוחה הטעימה שהוא הולך להכין מהמתכונים האלה יופי של השקעה, בתאבון וטיסה נעימה
