Yakov Kraus פורסם דצמבר 3, 2012 דיווח פורסם דצמבר 3, 2012 הטיסה לשבוע כניעת סינגפור רקע – המשך משבוע שעבר "רק חיילים יגעים חיכו להתקפה ההכרחית הבאה; רובם נלחמו בלי הפסק משך שלושת השבועות האחרונים ולא יכלו לעמוד מול המהלומה הנוראה שהונחתה עליהם ב- 7 לינואר. היפנים התקיפו לאור הירח בטנקים היישר לאורך הכביש הראשי, והבקיעו את הקו. אנדרלמוסיה השתררה בשתי החטיבות (של הדיביזיה ההודית ה- 11) ורק לאחר אבידות כבדות הצליחו להיחלץ. הכישלון החמור הזה העמיד בסכנה את כל התוכנית של השהית האויב עד שתגענה התגבורות שלנו". המערכה במלאיה אשר החלה ב- 7 לדצמבר 1941, 70 דקות לפני ההתקפה על פרל הארבור, הביאה לתודעת העולם כי הצבא היפני, אשר הוערך הערכת חסר שנים רבות ע"י מעצמות המערב, הנו כוח לוחם מהמעלה הראשונה המונהג ע"י מפקדים מיומנים ומנוסים. הבריטים, כמו מדינות רבות אחרות, האמינו כי סינגפור הנו בסיס ימי מוגן היטב, אשר כיבושו יצריך קודם, כיבוש מלאיה כולה, חצי אי מכוסה ג'ונגלים באורך כ- 1,100 ק"מ אשר אפשרויות התנועה לאורכו מוגבלת מאד ל- 2 צירי אורך בלבד. בשל מאפייני הזירה ומחסור חמור בשריון עבור כלל מחויבויות בריטניה ברחבי האימפריה הוחלט לא לשלוח לכוחות המגנים במלאיה ולו טנק בודד. היפנים מאידך האמינו כי ניתן לכבוש את מלאיה וסינגפור במאה ימים והקצו לכך את הארמייה ה- 25 בפיקודו של ל. גנרל יאמשיטה (TOMOYUKI YAMASHITA) אשר כללה 4 דיביזיות ועוד חטיבת שריון. למעשה נזקקו היפנים רק לשלוש דיביזיות וחטיבת שריון ולשבעים יום לביצוע המשימה. כך שמערכה זו הייתה חד-צדדית מבחינת הפעלת שריון ולכן היא מעניינת במיוחד. היפנים ראו בסינגפור יעד אסטרטגי לא רק מבחינה כלכלית בהיותה המפתח למקורות הנפט באיי הודו המזרחית-ההולנדית (אינדונזיה) אלא גם מבחינה פסיכולוגית, בהיותה הסמל העיקרי של הקולוניאליזם האירופאי-מערבי באסיה ולכן כיבושה יבטיח את תדמיתה של יפן כמגנת האומות האסיאניות אל מול האימפריאליזם המערבי, תדמית ששקדה יפן לבנות מתחילת המאה עם ניצחונה על רוסיה. לא זו בלבד אלא שמלאיה ייצרה באותה התקופה 40% מהגומי בעולם ו- 60% מהבדיל. על רקע האמברגו שהוטל על יפן ע"י מדינות המערב וארה"ב בראשן, נראה אזור זה כחיוני לקיום מאמץ המלחמה היפני. הקרב הסופי הצבא הבריטי, אשר רצועת ההגנה העורפית שלו מבטופה לקלואן הובקעה, נאלץ לסגת לסינגפור ב- 28 והמשיך בנסיגתו ביום ובלילה ביומיים הבאים. הדיב' היפניות ה- 5 והמשמר אשר רדפו אחר הבריטים, פרצו לעיר ג'והור-בארו, הנקודה הדרומית ביותר בחצי האי המלאי, אשר על שפת הים בערב ה- 31 לינואר, ביום ה- 55 מאז הנחיתה. כאשר הכוח הבריטי האחרון נסוג למבצר-סינגפור לאחר פיצוץ הגשר ליבשת ויצירת פער של 50 מ'. סינגפור סבלה מהפצצות יפניות יומיות החל ממחצית חודש ינואר 1942. פליטים אשר ברחו ממלאיה הכפילו את אוכלוסיית סינגפור בת 550,000 התושבים. יותר ויותר כוחות ים, אוויר ויבשה בריטים הובאו לסינגפור במהלך חודש ינואר, אך רובם סבלו מהעדר הכשרה מתאימה, או שהיו אלו כוחות שזה עתה הגיעו מאוסטרליה, הודו והמזרח-התיכון. תושביה הסינים של סינגפור אשר ניזונו משמועות בדבר התייחסותם הברוטאלית של היפנים לתושבים הסינים במלאיה יצרו וועד-להגנה עצמית, התגייסו לגדוד מיוחד "כוח-דאל" והצטרפו לכוחות הבריטים המגנים על סינגפור. בין ה 1 – 8 לפברואר 1942 ניצבו שני הצבאות משני עבריו של מייצר ג'והור כאשר היפנים מגבירים את הפצצותיהם על העיר ובעיקר על שדות התעופה והנמל והכינו את התקפתם. ההתקפה היפנית הונחתה בעוצמה של כ 30,000 חיילים אל מול כ- 70,000 בריטים ובקצה גבול צירי התחזוקה שלהם. עם זאת השילוב הבין-זרועי שלהם היה כה מוצלח שבהנחיתם את כוחותיהם בעלטת ליל ה- 8 לפברואר הצליחו להפתיע את המגנים להשתלט במהירות על שדה התעופה טנג ולהביא לחוף 2 דיביזיות. הם תקנו בתוך 4 ימים את הגשר ליבשת וב- 11 לפברואר ובהתקפה משותפת של חי"ר-שריון-ארט' והנדסה, כבשו את הנקודה הגבוהה באי – בוקיט-תימא. הבריטים נסוגו לקו ההגנה האחרון שלהם סביב העיר אשר הובקע גם הוא ב- 13 לפברואר והעיר כולה הייתה בכינון ישיר של תותחי היפנים. עוצמת האש היפנית גבתה 2,000 נפגעים ליום בקרב אוכלוסייה של מעל מליון. במהרה השירותים העירוניים הפסיקו לפעול והמושל שנטון תומס (THOMAS) ביקש מלונדון אישור להיכנע. בקשה שהועברה גם בצינורות הצבאיים מגנרל פרסיבל, לגנרל וויבל, מפקד הכוחות בדרום-מזרח אסיה. האישור ניתן ע"י צ'רצ'יל ב- 14 לחודש וב- 15 לפברואר נכנעה סינגפור. בסה"כ, כולל סינגפור, איבדו הבריטים ב- 70 יום: 38,496 חיילים, האוסטרלים 18,490, ההודים 67,340 ועוד 14,372 מקומיים ובסה"כ: 138,708 חיילים (מהם מעל 130,000 שבויים) לאוסטרלים אבדו 14,937 שבויים, 1,789 הרוגים ו- 1,306 פצועים.[50] ההכנות והתכנון היפנים שקדמו למבצע, ירדו לפרטים והוכיחו את עצמם. שטחי המפתח לאורך חצי האי נתפסו מהר מהמצופה ואפילו כישלונם העיקרי בכיבוש הגשר על הנהר פרק, אשר הבריטים הצליחו לפוצץ, לא גרם לעיכוב משמעותי בשל ההכנות המוקדמות של העוצבות לצליחת מכשולי מים וכוחות ההנדסה הייעודיים שנבנו מבעוד מועד. הניצחון היפני המהיר הושג, בראש ובראשונה מניצול גורם התנועה בשדה הקרב. מצד אחד עמד צבא רגלי אשר מהירות תנועתו תלויה הייתה קודם כל במהירות צעידתם של החיילים בעוד מהצד שכנגד פעל צבא אשר נע ברציפות כל הזמן באמצעות שריון, אופניים ואף רכב שלל. מערכת הפיקוד והשליטה תאמה בשני הצדדים את אופי הלחימה ועל כן גם היפנים הובילו את עוצבותיהם מלפנים, אפשרו למפקדים הכפופים עצמאות בקבלת החלטות על פי התפיסה של פיקוד-מוכוון משימה בעוד הבריטים פעלו במיקום מפקדות בעורף וזמני תגובה שמתאימים היו יותר ללחימה סטטית במאפיינים של מלחמת העולם הראשונה. החלטתם של הבריטים להסתמך על זרוע האוויר ולבסוף לא לספק מספיק מטוסים וכן החלטתם שסיוע לרוסיה של טנקים ומטוסים עומד בסדר עדיפות גבוה יותר מאשר המזרח הרחוק, הביאו למחסור קריטי במערכה במלאיה בעוד בחזית הרוסית סיוע זה היה "טיפה בים". המפקד הבריטי של מלאיה, לא הצליח בשום שיטה לעצור את היפנים והובס מכל בחינה שהיא, מהיבט הפיקוד-והשליטה, ערעור מערכיו ואיכות הלחימה. לעומת הבריטים אשר לא הצליחו ולו פעם אחת להוציא לפועל מבצע משולב, השילוב היפני בין כוחות הים-האוויר והיבשה השיג ריכוז מאמץ מכריע אל מול הנרפות הבריטית. הניצחון היפני התבסס על הכנה מודיעינית נאותה, הפתעה, תמרון, העזה ושילוב בין-זרועי ובין חיילי. בעקבות כניעת בעלות הברית החלה תקופה של כיבוש יפני בסינגפור, ושם העיר שונה לשונאן-טו (שפירושו "אי הזוהר הדרומי". היפנים פתחו מיד בצעדים כנגד האוכלוסייה הסינית במקום, וזאת בשל חשדנותם בתמיכה בסין, שנמצאה במצב מלחמה עם יפן באותו זמן. רבים מאזרחי סינגפור ממוצא סיני הוצאו להורג בטבח סוק צ'ינג. היפנים לא חסו על קבוצות אתניות אחרות, כגון מלאים והודים, והוציאו להורג אזרחים רבים. האזרחים הנותרים סבלו רבות תחת המשטר היפני, שהחזיק מעמד במשך שלוש שנים וחצי. רבים מהחיילים הבריטים והאוסטרלים שנפלו בשבי נותרו בסינגפור והושמו בכלא "צ'אנג", בו מתו רבים מהם. אלפים אחרים נשלחו על סיפון ספינות כלא לחלקים אחרים של אסיה, על מנת שישמשו כפועלי כפייה באתרים כגון מסילת הרכבת סיאם-בורמה. רבים מהם מתו במהלך המסע ובמהלך העבודות. היפנים גייסו בהצלחה חיילים הודים שבויים רבים. מתוך 40,000 שבויים הודים בסינגפור בפברואר 1942, 30,000 התגייסו לצבא ההודי הלאומי הפרו-יפני, אשר נלחם בבעלות הברית במערכה על בורמה. עם זאת, הודים רבים סירבו להתגייס והפכו לשבויי מלחמה. רבים מהם הפכו לעובדי כפייה וסבלו תחת השלטון היפני. מאלה, שרדו כ-6,000 הודים, אשר שוחררו לבסוף בידי כוחות אמריקאיים ואוסטרליים.[6] לאחר כניעת יפן ב-1945, נשפט גנרל ימאשיטה בבית משפט צבאי לפשעי מלחמה במנילה, על פשעים שביצע בפיליפינים באותה שנה, אך לא על פעולות חייליו במלאיה או בסינגפור. הוא נמצא אשם והוצא להורג בתלייה בפיליפינים ב-1946. Uploaded with ImageShack.us הטיסה סינגפור הוא אי קטן ולכן הסיור שלנו יתחלק לשני חלקים נמריא מדרום מלזיה ונקיף את האי חלק ראשון – WMKJ JOHOR BAHRU/SENAI INTL 163° (164°T) 8.8nm JB JAYBEE (400.000 JB ) 112° (112°T) 21.4nm GPS N1°22.03' E104°2.52'232° (233°T) 14.2nm SJ SINJON (113.500 SJ )278° (278°T) 15.5nm GPS N1°15.44' E103°35.93'009° (009°T) 8.9nm GPS N1°24.23' E103°37.36'043° (043°T) 7.8nm JB JAYBEE (400.000 JB ) Total76.5 nm 41. חלק שני נתרשם ממיקומה האסטרטגי של סינגפור הגיברלטר של המזרח הרחוק ונחצה את מיצר מאלקה ומיצר סינגפור וננחת בשדה הבינלאומי של סינגפור JB JAYBEE (400.000 JB )180° (180°T)6.4nm TNG TENGAH (113.900 TNG )129° (129°T)9.8nm GPS N1°17.37' E103°50.26'247° (248°T)31.6nm GPS N1°5.24' E103°21.12'173° (173°T)36.2nm GPS N0°29.09' E103°25.46'047° (048°T)56.1nm WIDD BATTAM/HANG NADIM332° (332°T)16.2nm WSSS SINGAPORE INTL Total156.3nm Uploaded with ImageShack.us הטיסה במטוס קל נמוך ולאט 6.12.12 בשעה 21.30 תראו מה מצאתי בסינגפור Uploaded with ImageShack.us Alon Golodny וגם Etai Charit הגיבו לזה 2
zvi rodes פורסם דצמבר 5, 2012 דיווח פורסם דצמבר 5, 2012 שלום יעקב,מדהים לראות עד כמה אתה מגיש את החומר בצורה מעניינת ומושלמת,תענוג לקרוא,תודה לך אני מציע לך לשמור את כל החומר בקובץ מיוחד שיקרא " TFC YACOV "
