לוח מובילים

הרענון הראשון שעשיתי בסימולטור לאחר שסיימתי את הטייפ רייטינג היה בדצמבר 2011, בזמנו אם אני זוכר נכון תרגלנו אובדן מכווני מהירות וביצענו הנמכה + גישה ונחיתה ללא נתוני מהירות, כאשר אני מקריא לקפטן נתוני מצב אף וכוח מנוע רלוונטיים, קשה להסביר כמה המצב הזה מבלבל כאשר אתה רואה את המד מהירות מורה על נתון הזוי לגמרי, אפילו שאתה יודע לגמרי שזה עומד לקרות ושזה רק סימולטור זה מ-א-ו-ד מ-א-ו-ד מבלבל! בנוסף במהלך הטייפ רייטינג על המטוס ביצענו מספר תרגולים של אובדן מהירות בטיפוס ובהנמכה, וגם פה זה מאוד מאוד מבלבל, במיוחד כשאתה מקבל אובר ספיד בטיפוס וסטיק שייקר בהנמכה תוך כמה שניות אחד מן השני!! אתה לגמרי מפסיק להאמין למטוס! אני חושב שעוד נקודה שלא נגעתם פה ואני מעלה את זה מניסיון אישי ולכן קודם אתחיל עם הסיפור שלי ואז עם הנקודה שלפי דעתי לא הועלתה פה בחודש נובמבר ביצעתי טיסה מברמינגהם לבידגוש בפולין, אני ביצעתי את הלג הראשון של הטיסה, יצאנו בחמש וחצי בערב מבירמינגהם קרה גשומה וחשוכה עם בסיס ענן ב600׳ רגל, הטיסה התנהלה כרגיל וללא שום בעיות מיוחדות מלבד העובדה שהיינו בעננים פחות או יותר מאז ההמראה (שתכלס זה לא כך כך נדיר באנגליה), בגובה 20,000 רגל מופיע לי על הPFD אזהרת SPD DISAGREE ומיד אחריה ALT DISAGREE המטוס מתחיל להנמיך את האף ומד מהירות פשוט צונח ל140 קשרים, ישר כשקיבלתי את האזהרה הודעתי לקפטן ״מנתק אוטומציה״ ניתקתי מיד את הטייס האוטומטי והמצערת האוטומטית, הנחתי את האף ב2 מעלות מעל האופק ושמונים אחוז N1, באותו הזמן קיבלנו אזהרת מאסטר קושן שהEEC עברו למוד אלטרנטיבי. בשביל לקצר סיפור ארוך מאוד לכמה שורות, נאלצנו להכריז מצב חירום שאיבדנו את מכווני המהירות והגובה (היה הבדל של כמעט 1000 רגל בין המד גובה שלי ומד הגובה המשני), ביקשנו אזור חיץ של 1000 רגל מעלינו ומתחתינו והתחלנו לעבוד על הQRH ולאסוף מידע על מנת לעזור להליך קבלת ההחלטות שלנו, בסופו של דבר החלטנו לחזור לבירמינגהם שם מזג האוויר היה הכי טוב (להזכירכם בסיס ענן ב600׳ ורוחות צד של כ 15-20 קשרים) כל הטיסה חזרה + גישה ונחיתה בוצעו לגמרי בתנאי IMC, בלילה, בחיתחותים ללא מכווני מהירות או גובה מדוייקים, כאשר הקפטן מקריא לי נתוני מצב אף וכוח מנוע רלוונטיים, נחתנו בבירמינגהאם לאחר שהוכרז שקט על ערוץ הקשר לאפשר לנו נחיתה שקטה ומכבי האש ליוו אותנו לשער. מתברר שאלמנט החימום עבד אבל החום מסיבה כלשהי לא עבר לצינור הפיטו ולכן לא קיבלנו שום אזהרה מוקדמת שתזהיר אותנו מפני התקלה, כלומר הדבר הראשון שהודיע לנו שמשהו לא בסדר במטוס היה כאשר נתוני המהירות כבר הפכו ללא אמינים והמטוס החל להגיב בצורה לא הגיונית לתצורה שלו (כלומר, כאשר כוח מנוע ומצב אף קבועים אין למטוס סיבה לאבד מהירות ולהוריד את האף בצורה כזו דרסטית ללא סיבה) הנקודה שאותה רציתי להעלות כאן ואני מתאר לעצמי שהרבה ממכם לא חוו אותה היא ההלם המוחלט שאתה נתקל בו כאשר המטוס שהטסת בשנתיים האחרונות ושכל יום עבד ללא דופי וללא בעיות זורק לך כזאת בעיה בהפתעה כאשר אתה לא מוכן לה ולא מצפה לה, אתה ממש מתקשה להאמין שזה קורה מכיוון שאתה בוטח במטוס בצורה כזו אבסולוטית! אז פתאום כשהמטוס אומר לך ״׳מצטער התקלקלתי״ ההלם הוא די גדול, וכן אפילו מ-א-ו-ד מפחיד, לא מתבייש להגיד שמאז שהייתי בצבא וירו עליי לא הרגשתי כזה פחד. מצד שני התגובה שלי הייתה מיידית והחלטית, אמרתי לעצמי, דבר ראשון, תטיס את המטוס! ברגע ששמתי את האף וכוח מנוע בנתונים שידעתי שפחות או יותר שומרים על המטוס באוויר, אז אפשר לקחת נשימה, להירגע רגע, ולהתחיל לנתח את המצב בצורה מאוד ברורה ושקולה, למזלי טסתי עם קפטן מאוד ותיק שכמה ימים לפני זה ביצע לי את בחינת הקו השנתית שלי, אז הכרנו אחד את השני והוא סמך עליי לגמרי לשלוט במטוס כאשר הוא לקח ״צעד הצידה״ ומנתח את המצב ובוחר מידע כאשר הוא יודע ורגוע שהמטוס נמצא תחת שליטה, מה שמאפשר לו לקבל החלטות טובות יותר. מעבר לזה, יש עוד גורם פסיכולוגי שהשפיע עליי, וזה אובדן היכולת להאמין למטוס, התחלתי לפקפק בכל המערכות של המטוס, כי אם לא קיבלנו אזהרה על צינור פיטו קפוא אז מה עוד התקלקל במטוס ואני לא יודע??? אתה מתחיל לפקפק בכל דבר, לא רוצה להדליק את הטייס האוטומטי, מעדיף להטיס בעצמי, לא סומך על המד גובה, רק על מד גובה רדיו, קשה לי להסביר לכם כמה שזה מפחיד להנמיך בלילה בתוך עננים בלי לדעת מה הגובה המדוייק שלך או מה המהירות שלך. אבל הרגע הזה שבו הח** פוגע במאוורר והמטוס שכל כך סמכת עליו כל הזמן הזה משקר לך הוא רגע מפכח ומפחיד!