חשוב להקפיד על Energy management . הדבר נכון במיוחד לקראת הנחיתה.
אם מגיעים לנחיתה במהירות גבוהה מן המומלץ, המטוס יצוף ב-Ground Effect מעל המסלול - ותתקבל תחושה שהמטוס לא רוצה להתיישב על המסלול.
במידה ומאלצים את המטוס לנחות (סטיק קדימה) - לרוב הנגיעה תתבצע עם "עודף אנרגיה" והמטוס פשוט יתחיל לנטר על המסלול. הסכנה היא כמובן אובדן שליטה ומרחק עצירה גדול.
אפשרות עוד יותר גרועה: נחיתה עם עודף אנרגיה על גלגל קדמי. במקרה כזה, המטוס יתחיל לקפץ ( porpoise Effect ) ויבצע ניטורי "קנגורו".
הסכנה ? אובדן שליטה, שבירת כן נסע קדמי, פגיעה במדחף...
לרוב, כשדבר כזה קורה, יש לבצע "הליכה סביב" ולנסות לנחות שוב.
אפשרות נוספת זה פשוט "להקפיא מצב" ולהוסיף טיפה מצערת, להמתין שהמטוס ישקע בהדרגה למסלול ב-Attitude (מצב אף) הנכון - להציף את המטוס עם אף מעט גבוה ולנחות.
בכל מקרה: A good landing is always the result of a good approach .
יש להקפיד על מהירות גישה מומלצת (בד"כ 65 קשר בססנה 172 ), לבצע Roundout (הרמה קלה של האף ללא מצערת כדי להתייצב כמטר מעל המסלול ) זאת, על מנת להפטר מה"אנרגיה העודפת", רק לאחר מכן (כל זה לוקח שניות בודדות) יש לבצע "הצפה" ( Flare )ולנחות תוך שמירה על אף גבוה במצב של כמעט הזדקרות.
זה הסיפור בגדול - בצע את התרגולת הנ"ל באופן מדויק ומובטח לך Greaser בכל נחיתה...
בהצלחה