mickey lip פורסם יוני 7, 2006 דיווח פורסם יוני 7, 2006 7 ביוני 1981 מבצע אופרה "שעון גדול עומד מעלינו, והוא מתקתק. המשמעות של עיראק, המייצרת נשק גרעיני, היא סכנה לכל איש ואישה במדינת ישראל. סדאם חוסיין לא יהסס להשתמש בנשק השמדה המוני נגדנו", אמר ראש הממשלה, מנחם בגין, בישיבת הממשלה, שבה אושר מבצע השמדת הכור הגרעיני בעיראק. הפעילות הגרעינית בעיראק החלה בשנת 1959, עת חתמה על הסכם לשיתוף פעולה גרעיני עם ברה"מ, שבעקבותיו הוקם כור גרעיני במרחק של 10 ק"מ דרומית-מזרחית לבגדד. 16 שנים מאוחר יותר, הרחיבה עיראק את התעניינותה בתחום הגרעין, הפעם בסיוע צרפתי. במסגרת הסכם, שנחתם בין שתי המדינות, סיפקה צרפת לעיראק כור מחקר מסויים, שהיה ידוע כמתקדם ביותר ביחס לכורי מחקר דומים. הכור הורכב משני מבנים: "תמוז 1", הכור הראשי שבו יוצר אורניום, ו"תמוז 2". בשנת 1979 הוקם פרויקט גרעיני משותף לעיראק ולאיטליה, ובמסגרתו הוקמו מתקנים רבים. בסוף אותה שנה הופנה מירב המאמץ העיראקי לרכישת כור איטלקי בעל הספק גבוה בייצור פלוטוניום צבאי, שהעלה במידה ניכרת את כושרו של הכור הקיים. מגמה מדאיגה זו של התחזקותה הגרעינית של עיראק נמשכה, למעשה, עד לתקיפתו על-ידי חיל-האוויר. שלטונות ישראל עקבו בדריכות אחר הפעולות העיראקיות בהשגת המרכיבים הגרעיניים. הערכות-המצב של המערכת הביטחונית הטילו ספק בכוונת עיראק להפעיל את הכור לצרכים אזרחיים. ספק זה קיבל חיזוק נוסף בהערכת מצב של אמ"ן, שהצביעה על הפעילות המאומצת של עיראק להשיג חומר בקיע. המשמעות עבור ישראל היתה ברורה: סכנה מוחשית ביותר לקיומה. ב-25 באוקטובר 1979 הצהיר נשיא עיראק, סדאם חוסיין, "כי המאבק בישראל יהיה קשה וממושך, ובמהלכו ייתכן שישראל אף תנסה להשתמש בפצצות-אטום נגד הערבים. לפיכך, הערבים חייבים להכין את הכלים הדרושים לנצחון". לדרג המדיני בישראל לא היה ספק באשר להפיכתה של עיראק למדינה גרעינית. הברירה היחידה היתה להשמיד את הכור במבצע צבאי. "אני חושב שזה הדבר הקשה ביותר במבצע - לקבל את ההחלטה על הביצוע", אמר רמ"ח מבצעים דאז, אל"מ אביאם סלע. אך משהתקבלה ההחלטה, החלו העניינים לרוץ במהירות. על המבצע היה להתבצע בהקדם, כל עוד הכור היה לא פעיל. לפי ההערכות, לאחר ספטמבר 1981 יהיה הכור מוכן להטענה בדלק גרעיני, ולהפצצתו תהיה השפעה רדיואקטיבית על תושבי בגדד. לכן הוחלט לתקוף את הכור מוקדם ככל שאפשר. בחיל-האוויר לא חיכו להחלטה סופית בקשר להטלת המשימה עליהם, אלא החלו להתכונן למבצע תקיפת-הכור זמן רב קודם לכן. בטייסות התאמנו בטיסות ארוכות-טווח עם תידלוקים באוויר, שבסופן תקפו מטרות. משנקבע סופית שהשמדת הכור "תמוז 1" תהיה משימה בלעדית של חיל-האוויר, החלה מיפקדת החיל בתיכנון ובהכנות הסופיים לבחירת דרך הפעולה האופטימלית לביצוע המשימה. למבצע התקיפה נבחרו שמונה מטוסי F-16 , שנקלטו בחיל-האוויר פחות משנה קודם לכן. אל המטוסים התוקפים תוכננו להצטרף שישה מטוסי F-15 לליווי. אחד מהנושאים העיקריים, שבהם עסק תיכנון המבצע, היה בחירת נתיבי הטיסה. האילוצים - המרחק הגדול (כ-1,100 ק"מ לכל כיוון), המעבר מעל מדינות עוינות והכמות המוגבלת של הדלק - הכתיבו, למעשה, את בחירת הנתיב. לאחר התלבטות בין מספר נתיבי טיסה אפשריים, נבחרה לבסוף אופציה שהציע מפקד חיל-האוויר דאז, דוד עברי: חדירה לערב הסעודית באזור חקל, דרומית לעקבה, טיסה דרך ערב הסעודית, חצייה בירדן, חזרה לסעודיה, טיסה בכיוון כללי מזרחה, פנייה לצפון מזרח, חדירה לעיראק, והגעה למטרה. המבצע תוכנן ליום ראשון, 7 ביוני 1981, בעיקר על-מנת להימנע מפגיעה בטכנאים הצרפתים שעבדו בכור, שעבורם יום ראשון הוא יום מנוחה. גם שעת השי"ן נבחרה בקפידה: 30 דקות לפני השקיעה באזור המטרה, ובשעון ישראל - 17:35. החל מיום שישי, 5 ביוני, החלה ניכרת בבסיסי חיל-האוויר רמת-דוד ועובדה כוננות מוגברת לקראת המבצע. חיילים שיצאו לחופשה נדרשו להיות בקרבת הטלפון, לשם החזרתם לבסיס במקרה הצורך; בטייסות נשארו צוותי כוננות מוגברים; אנשי התחזוקה הוזעקו לבסיס, ורוכז כל הציוד הדרוש לפריסה בעובדה בטייסות; המטוסים הוכנו להמראה, והטייסים בדקו את המכשירים והמערכות. סביב עובדה ניצבה אבטחה כבדה, על-מנת למנוע כניסה של מטיילים או גורמים בלתי רצוים אחרים לבסיס. ביום ראשון, 7 ביוני 1981, הרגע הגיע. בשעות הבוקר נחתו בעובדה מטוסי התקיפה ומטוסי הליווי. הטייסים עברו תדריך אחרון, ובו נמסרו להם פרטי הטיסה והתקיפה, וחולק להם כסף עיראקי, למקרה של נטישה בשטח אויב. "תדריך בוקר זריז", תיאר רס"ן א' את קורות אותו היום, "ומעמיסים את הציוד חיש קל. התדריך דומה. הפעם זהו זה. הכל שוטף. הולכים לשירותים, אבל לא שותים מים כדי לא ללחוץ על השלפוחית. והנה השעה 14:00. זה הזמן ללכת. רוכסן הג'י-סוט רועד קלות - החליפה כבדה עם הציוד הנוסף: טורסו, קסדה וקסטת V.T.R, ולדרך. אני מגיע למטוס שלי, מסתכל עליו: 'זוהי טיסה רביעית רצופה שלי עליך - אל תבגוד הפעם'. נותן ליטוף במד-זווית ההתקפה, מכה על הפצצה. הקצין הטכני מגיע לסולם, ומסתכל עליי בעיני הממזר שלו. 'תמסור ד"ש מהחבר'ה ברמת-גן', הוא אומר. טיפוס לקוקפיט, בחינה קפדנית של כל המפסקים. אני מעביר מצערת לסרק. המנוע תופס, ומד הטמפרטורה מתחיל לעלות כרגיל ולהתייצב ב-550 מעלות. אני נע בכסא ומתרווח: 'יש לנו כמה שעות לבלות יחד, אתה ואני, בשר וברזל'. אני רואה את 'הצייר' מתרוצץ מודאג - כנראה שמשהו התקלקל והוא מחליף מטוס. העיקר שאצלי הכל בסדר. איפוס ארוך - 30 דקות, שום דבר לא בוער. מסיע החוצה לאט. המטוס כבד. השמש יוקדת ואני מתגלגל לעמדת התידלוק - פותח את הפתח ומחכה לראות את כמות הדלק עולה בעצלתיים. כולם מסביב סובאים דלק, אבל אצלי הבן-אלף מסרב לעלות לכמות הדרושה. 'תחליף באוזר' אני אומר למכונאי. לא עוזר. איזה לחץ. השעה כבר 15:55. או.קיי, אני מחליט, אני מכיר את התיכנון. הוא בנוי על הרבה עודף דלק. אני יוצא". בשעה 16:01 המריאו המטוסים. הטיסה לעיראק נמשכה כשעה וחצי, ובוצעה בדממת אלחוט. לקראת המטרה השליכו המטוסים את מכלי הדלק הנתיקים, שהתרוקנו. ליד נהר החידקל החלו המטוסים למשוך לגובה: הצעד הראשון של התקיפה - זיהוי הכור - עבר בהצלחה. הטייסים הבחינו בכיפה הגדולה, שלא היתה מכוסה בצבעי הסוואה או ברשתות, ומוקמה בתוך חומות עפר. השקט המוחלט נמשך, וחשוב מכך, במערכות ההתרעה לא התקבל איום על נעילות או על שיגורים. את הדממה קטעה אש נ"מ קלה, שנורתה לעבר המטוסים, ואזהרתו של זאב רז, מוביל המיבנה, מפניה. האש לא פגעה במטוסים, ורז התריע גם מפני אנטנות ועמודי חשמל גבוהים, שבהם עלולים היו המטוסים להיתקל. סיפר רס"ן ר', שהשתתף בתקיפה: "מתחילים לצוץ בניינים ושדה-תעופה ישן ועמודי חשמל, והכל רץ במהירות מסחררת. לפניי אני רואה את ה'טאואר' של 'הצייר' בדיוק בכוונת - אני במקום. גם השאר במקום. הבזק באוויר, ומספר אחד מודיע: 'שימו לב, יורים כאן נ"מ'. כבר החלה מהומה. הבזקים ממלאים את השמים, פגזים מעופפים על הנתיב, עוד שנייה והנה החידקל. מבער מלא, אני מושך, והנה נגלית לפני החומה ובפנים, אי אפשר לטעות, הכיפה המוכספת". תקיפת הכור בוצעה בחטף, ביעף אחד בלבד, שנמשך 15 שניות. כל שמונת מטוסי ה-F-16 נכנסו בהפרשים קטנים ביותר, ו-50 שניות בלבד הפרידו בין משיכת המוביל של הרביעייה הראשונה ועד לשיחרור הפצצות של האחרון ברביעייה השנייה. "אני הפוך על הגב. עכשיו רק אני והמטוס והפיפר. מתוך המיבנה יורים אש חזקה, והפיפר מתקרב לאט", שיחזר רס"ן ר' את רגעי השיא של התקיפה. "לא לטעות. עוד תיקון קטן - וזהו. עכשיו. פיקל אחד. שתי הפצצות שוחררו. שובר שמאלה חזק ומחפש טילים בשמיים. מה זה עף? טיל נתקע באדמה תחתינו, כולם בסדר. דוהרים מערבה בטירוף מופלא ובאושר של ריקנות. עוד רגע יורים מימן. 'הצייר' נכנס בדיוק לתוך האש, מושך למעלה והכל בסדר. הבזקים חגים משמאל לימין. ועוד קצת ואנו מטפסים, ומתאספים לאט לאט". החימוש שוחרר, ועתה נותרה המשימה האחרונה לביצוע - לחזור הביתה בשלום. הטייסים מיהרו לבצע שבירות חדות נגד טילי הנ"מ שנורו לעברם, והמשיכו בגובה רב יותר עד למרחק של כ-10 ק"מ מהכור. רק אז, לאחר שהמטוסים כונסו במיבנה, והטייסים כולם דיווחו "צ'רלי" - מלת-הקוד של "יצא בשלום", התפרק המתח. "האם נראו לכם פגיעות טובות?" שאל החפ"ק את המוביל בקשר. "חיובי", ענה רז, "המטרה הושמדה כנראה, כמתוכנן". ואכן, שבעה מתוך שמונת המטוסים פגעו במטרה בדייקנות. מבנה "תמוז 1" נפגע ביותר משלושת רבעי החימוש, והושמד. כיפת הכור קרסה פנימה לתוך אזור הליבה. המבנה הגלילי שתמך בכיפה הוטה על צדו, וחלקו התחתון נהרס לגמרי. יסודות הבניין נפגעו, ומי תהום חדרו למבנה. האיום הגרעיני העיראקי הוסר מעל ישראל לשנים רבות. על המבצע נמתחה ביקורת בינלאומית חריפה, אך התגובות בישראל היו נלהבות. "באתי לומר לכם בשם העם, יחד עם הממשלה שנבחרה על-ידו באורח דמוקרטי - תודה. באנו לפה כי רצינו לנשום את האוויר שבו אתם טסים, וממנו אתם ממריאים. כל מה שנאמר פה אולי יישכח, אבל מה שאתם עשיתם ייזכר לדורות הבאים. בזכותכם השתחררנו מסיוט, שרדף אותנו שנתיים תמימות, שמא חס וחלילה יהיה בידי האויב הנשק הקטלני הזה", אמר ראש הממשלה דאז, מנחם בגין, כשהגיע לבסיס חיל-האוויר כשבוע לאחר המבצע. נלקח מאתר חיל האויר. אין הכוונה לפתח שירשור פוליטי, אלא רק להביא חלק מן ההסיטוריה של ח"א ומדינת ישראל.
Ido Rosenthal פורסם יוני 7, 2006 דיווח פורסם יוני 7, 2006 עוד קצת הסטוריה, ב7.6.1942 פורסמה המהדורה הראשונה של הקומיקס סופרמן
Moshe Mizrahi פורסם יוני 7, 2006 דיווח פורסם יוני 7, 2006 וזה הסרט http://video.google.com/videoplay?docid=2295792449224502914&q=reactor+raid
רפאל פורסם יוני 8, 2006 דיווח פורסם יוני 8, 2006 רמת דוד - המטוסים שממנו המריאו לעבר עציון ...(טאבה היום) עובדה ?...עובדה אז היה בתהליכי בנייה וקליטה.. המטוסים המריאו מבסיס חיל האוויר עציון (היום "טאבה בינלאומי") ואכן מבצע מדהים ! :shock:
Izik Bakshi פורסם יוני 8, 2006 דיווח פורסם יוני 8, 2006 רפאל, עובדה בוודאות. גם אז F16 היה בתהליך קליטה ולא היתה שום בעיה. בכמה פריסות שההיתי יצא לי לראות כמה מהמטוסים שהשתתפו במבצע הזה, מטוס עם כבוד...
mickey lip פורסם יוני 8, 2006 מחבר דיווח פורסם יוני 8, 2006 רפאל, עובדה בוודאות.גם אז F16 היה בתהליך קליטה ולא היתה שום בעיה. בכמה פריסות שההיתי יצא לי לראות כמה מהמטוסים שהשתתפו במבצע הזה, מטוס עם כבוד... אני לא בטוח שאתה צודק איציק, עד כמה שזכור גם לי הם יצאו מעציון.
Izik Bakshi פורסם יוני 9, 2006 דיווח פורסם יוני 9, 2006 דווקא אני זוכר בהרבה יותר ברור שהם יצאו מעובדה לאחר תדלוק חם.
רפאל פורסם יוני 9, 2006 דיווח פורסם יוני 9, 2006 בספר "הפשיטה על הכור" של רודג'ר וו קלייר..רשום שהם ייצאו מעציון בוודאות .. חתכו לעקבה עברו את ערב הסעודית ומשם לעיראק באותו הדרך חזרו עד לעציון..ומשם לרמת דוד...
mickey lip פורסם יוני 9, 2006 מחבר דיווח פורסם יוני 9, 2006 צר לי איציק, אומנם זקן, אבל עדיין לא סנילי,... http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7% ... 7%A8%D7%94 סליחה מנהלים על הקישור לויקפדיה.
Izik Bakshi פורסם יוני 9, 2006 דיווח פורסם יוני 9, 2006 מעניין, היה זכור לי עובדה, היתכן שחיל האויר טעה בפרטים של המבצע שלו? ועוד מטייס שהיה במבצע...
