oz sessler פורסם מאי 2, 2007 דיווח פורסם מאי 2, 2007 אהלן חבר'ה! אני בימים אלה עובד קשה על ה-PPL בשדה בחיפה ווואלה נהנה מכל רגע. בלי שום קשר הייתי רוצה לפתוח דיון על נחיתות עם מנוע ונחיתות בלי..(גלישה) יצא לי לראות הרבה טייסים כאן בפורום שנוחתים דווקא עם מנוע בניגוד למה שמורי הטייס מלמדים כאן בארץ .. את ההבדלים בינהם אני מכיר, אבל מעניין אותי לשמוע מה אתם חושבים... להשמע! עוז.
Baruch Spiegel פורסם מאי 2, 2007 דיווח פורסם מאי 2, 2007 היי עוז. קודם כל בהצלחה בקורס!!! לגבי עם או בלי מנוע. (היה מנוע???? ) מלמדים בארץ בלי מנוע כדי להרגיל אותך כמה שיותר לנחיתות גלישה. זה יעזור לך אם תקלע ח"ו למצב ש לקאט מנוע וכבר תהיה מתורגל בזוויות גלישה, בהערכת גבהים מרחקים התייחסות לרוח וכד'. במטוסים יותר גדולים זה כבר קצת בעייתי מכמה סיבות: 1. יחס גלישה גרוע 2. מנועים גדולים עם זמן תגובה ארוך - במצב כזה עדיף לבא בגישה שטוחה יותר עם מנוע כדי לקצר את זמן המעבר לכח מלא במקרה של הליכה סביב. 3. כשמבצעים הנמכת מכשירים בשיפוע של כ-3 מעלות מחייב גישה עם מנוע. לדעתי: מלמדים אותך היום להגיע תמיד לנקודה שממנה אתה "בטוח מגיע" - גם אם היה לך עכשיו קאט מנוע. בהתחשב בעובדה שאתה מתקרב לקרקע, וזמן התגובה ותחום הטעויות שלך הולך ומצטמצם - אין דבר יותר בטוח וחכם מזה. זה אמנם נראה מאוד תלול ומפחיד אבל לדעתי זה יותר בטוח.
Tomer Haim פורסם מאי 2, 2007 דיווח פורסם מאי 2, 2007 היי אני ארשום מה לדעתי היתרונות של כל אחת המשיטות: גלישה: - מתרגל את הטייס למקרה של נ"א: (רוב תקלות המנוע בעולם קרו לא בשיוט, אלה מתי שהיה שינוי בכוח המנוע... כך שסגירת מנוע לגלישה מבטיחה לך שגם אם המנוע יכבה בקטע הזה, תגיע למסלול) כך שיש גם אלמנט של תרגול וגם אלמנט של בטיחות ברגע נתון - הצפה קלה יותר: בנחיתה עם מנוע, ברגע סגירת המנוע, האף נופל והרבה, כי על אלמנט הקיזוז, כל הדרך המנוע שהיה קצת פתוח הרים את האף נחיתה עם מנוע: - חיי מנוע ארוכים יותר: כל מנוע של מטוס סובל מסדקים שנגרמים עקב "שוק טרמי" .. מעבר משיוט לגלישה מכניס את המנוע בבת אחת מחום גבוה, לחום נמוך.. הבדל משמעותי של טמפרטורה שגורם לסדקים להווצר במהירות רבה.. ידוע הוא שמטוסים של בתי ספר לטיסה סובלים מתופעה זו בגלל שבהם כל הזמן המנוע נפתח/נסגר/נפתח/נסגר - נוח יותר לנוסעים, גישה שטוחה, מונעת לחצים באזניים ותופעות כאלו מה שאני עושה: - אם אני טס עם נוסעים מבוגרים, אני בא עם קצת מנוע אבל לא עד הסוף, כלומר בא מעט גבוהה - אם אני מתרגל אני תמיד אשאף לבוא בגלישה בהרצליה לפעמים אין ברירה וצריך לבוא בגלישה (בימים בלי רוח למשל)
Opher Ben Peretz פורסם מאי 3, 2007 דיווח פורסם מאי 3, 2007 טכניקת הגישה משתנה עם טיפוס המטוס, סוג הגישה הרצוי, תצורה אווירודינאמית, משקל הנחיתה, אורך המסלול והמכשולים סביבו. לגבי סוג המטוס, אניח ססנה 15X או 172: טכניקת גישה מקובלת כוללת מדפים חלקי או מלא, גישה בכ-3 מעלות זווית עם כוח מנוע בהתאם, חציית מסלול ושבירת גלישה, סגירת מנוע הדרגתית לסרק כבקרת שיעור הנמכה מגובה של כמטר ולהקטנת מהירות עד נגיעה. בפייפר קאב הטכניקה שונה. זהו מטוס בעל גלגל זנב שטכניקת הנחיתה המקובלת בו הינה נגיעה בשלוש נקודות בהזדקרות. לא אידיאלי לחניך כמטוס ראשון אך דורות שלמים הסתדרו גם עם זה. הגישה מתבצעת בגלישה ומאייד חם, חימום מנוע כל 500 רגל, לפני חציית מסלול מאייד לקר, שבירת גלישה לגובה מטר, הקטנת מהירות עם ירידת המהירות תוך ירידה הדרגתית לגובה 25-50 ס"מ, וכשהמטוס מזדקר נגיעה. תיקון לאוברשוט בהחלקה. ברוח צד מתקנים באף לרוח לשמירת ציר, לקראת שבירת הגלישה יישור ציר האורך עם המסלול, ציפה ונגיעה בתיקון גובר של כנף לרוח להישארות על קו האמצע, הנחת גלגלים לפי סדר: ראשי בצד הרוח, ראשי שני, והורדת אף בססנה. בפייפר- קודם הזדקרות על שניים ואח"כ ראשי שמתחת לרוח. הטכניקות משתנות בגישות תלולות עקב מכשולים או זרמים בפיינל, ונחיתות במסלולים קצרים. לשילוב השניים כלומר מכשולי פיינל ומסלול קצר ביחד- תצורת מדפים מרבית, מהירות גישה נמוכה ומעט כוח מנוע, השטחת הזווית תוך שימוש בתוספת כוח מנוע וחציית מסלול עם מהירות קרובה לצופר הזדקרות, ובגובה מזערי מעל נקודת הנגיעה סגירת מנוע, הדבקת המטוס למסלול והרמת מדפים(לשיפור בלימה ושמירת ציר ברוח צד) עד עצירה, ואז סטיק לרוח. במטוס עם גלגל אף הבלימה חייבת להיות הדרגתית שלא ייעמד על האף.
Baruch Spiegel פורסם מאי 3, 2007 דיווח פורסם מאי 3, 2007 טכניקת הגישה משתנה עם טיפוס המטוס, סוג הגישה הרצוי, תצורה אווירודינאמית, משקל הנחיתה, אורך המסלול והמכשולים סביבו.לגבי סוג המטוס, אניח ססנה 15X או 172: טכניקת גישה מקובלת כוללת מדפים חלקי או מלא, גישה בכ-3 מעלות זווית עם כוח מנוע בהתאם, חציית מסלול ושבירת גלישה, סגירת מנוע הדרגתית לסרק כבקרת שיעור הנמכה מגובה של כמטר ולהקטנת מהירות עד נגיעה. בפייפר קאב הטכניקה שונה. זהו מטוס בעל גלגל זנב שטכניקת הנחיתה המקובלת בו הינה נגיעה בשלוש נקודות בהזדקרות. לא אידיאלי לחניך כמטוס ראשון אך דורות שלמים הסתדרו גם עם זה. הגישה מתבצעת בגלישה ומאייד חם, חימום מנוע כל 500 רגל, לפני חציית מסלול מאייד לקר, שבירת גלישה לגובה מטר, הקטנת מהירות עם ירידת המהירות תוך ירידה הדרגתית לגובה 25-50 ס"מ, וכשהמטוס מזדקר נגיעה. תיקון לאוברשוט בהחלקה. ברוח צד מתקנים באף לרוח לשמירת ציר, לקראת שבירת הגלישה יישור ציר האורך עם המסלול, ציפה ונגיעה בתיקון גובר של כנף לרוח להישארות על קו האמצע, הנחת גלגלים לפי סדר: ראשי בצד הרוח, ראשי שני, והורדת אף בססנה. בפייפר- קודם הזדקרות על שניים ואח"כ ראשי שמתחת לרוח. הטכניקות משתנות בגישות תלולות עקב מכשולים או זרמים בפיינל, ונחיתות במסלולים קצרים. לשילוב השניים כלומר מכשולי פיינל ומסלול קצר ביחד- תצורת מדפים מרבית, מהירות גישה נמוכה ומעט כוח מנוע, השטחת הזווית תוך שימוש בתוספת כוח מנוע וחציית מסלול עם מהירות קרובה לצופר הזדקרות, ובגובה מזערי מעל נקודת הנגיעה סגירת מנוע, הדבקת המטוס למסלול והרמת מדפים(לשיפור בלימה ושמירת ציר ברוח צד) עד עצירה, ואז סטיק לרוח. במטוס עם גלגל אף הבלימה חייבת להיות הדרגתית שלא ייעמד על האף. נראה עופר לפי מה שכתבת, שהמדריכים בארץ אימצו את הגישה (תרתי משמע...) של חיל האויר עם פייפר קאב לססנה 152 בבי"ס אזרחיים. מעניין לשמוע מהחברה שלמדו בחו"ל איזה טכניקה לימדו אותם. (מי שלא מגוייס או בחופשה...) עוד הבהרה: כשאתה אומר תיקון אוברשוט בהחלקה: גם כאשר המדפים למטה? אם אני זוכר נכון בססנה אסרו לבצע החלקות עם מדפים מטה - מצב הטיסה המעניין הזה - החלקה- שמור למקרים של תקלת מדפים בלבד. ברוכי.
אורח פורסם מאי 3, 2007 דיווח פורסם מאי 3, 2007 טכניקת הגישה משתנה עם טיפוס המטוס, סוג הגישה הרצוי, תצורה אווירודינאמית, משקל הנחיתה, אורך המסלול והמכשולים סביבו.לגבי סוג המטוס, אניח ססנה 15X או 172: טכניקת גישה מקובלת כוללת מדפים חלקי או מלא, גישה בכ-3 מעלות זווית עם כוח מנוע בהתאם, חציית מסלול ושבירת גלישה, סגירת מנוע הדרגתית לסרק כבקרת שיעור הנמכה מגובה של כמטר ולהקטנת מהירות עד נגיעה. בפייפר קאב הטכניקה שונה. זהו מטוס בעל גלגל זנב שטכניקת הנחיתה המקובלת בו הינה נגיעה בשלוש נקודות בהזדקרות. לא אידיאלי לחניך כמטוס ראשון אך דורות שלמים הסתדרו גם עם זה. הגישה מתבצעת בגלישה ומאייד חם, חימום מנוע כל 500 רגל, לפני חציית מסלול מאייד לקר, שבירת גלישה לגובה מטר, הקטנת מהירות עם ירידת המהירות תוך ירידה הדרגתית לגובה 25-50 ס"מ, וכשהמטוס מזדקר נגיעה. תיקון לאוברשוט בהחלקה. ברוח צד מתקנים באף לרוח לשמירת ציר, לקראת שבירת הגלישה יישור ציר האורך עם המסלול, ציפה ונגיעה בתיקון גובר של כנף לרוח להישארות על קו האמצע, הנחת גלגלים לפי סדר: ראשי בצד הרוח, ראשי שני, והורדת אף בססנה. בפייפר- קודם הזדקרות על שניים ואח"כ ראשי שמתחת לרוח. הטכניקות משתנות בגישות תלולות עקב מכשולים או זרמים בפיינל, ונחיתות במסלולים קצרים. לשילוב השניים כלומר מכשולי פיינל ומסלול קצר ביחד- תצורת מדפים מרבית, מהירות גישה נמוכה ומעט כוח מנוע, השטחת הזווית תוך שימוש בתוספת כוח מנוע וחציית מסלול עם מהירות קרובה לצופר הזדקרות, ובגובה מזערי מעל נקודת הנגיעה סגירת מנוע, הדבקת המטוס למסלול והרמת מדפים(לשיפור בלימה ושמירת ציר ברוח צד) עד עצירה, ואז סטיק לרוח. במטוס עם גלגל אף הבלימה חייבת להיות הדרגתית שלא ייעמד על האף. נראה עופר לפי מה שכתבת, שהמדריכים בארץ אימצו את הגישה (תרתי משמע...) של חיל האויר עם פייפר קאב לססנה 152 בבי"ס אזרחיים. מעניין לשמוע מהחברה שלמדו בחו"ל איזה טכניקה לימדו אותם. (מי שלא מגוייס או בחופשה...) עוד הבהרה: כשאתה אומר תיקון אוברשוט בהחלקה: גם כאשר המדפים למטה? אם אני זוכר נכון בססנה אסרו לבצע החלקות עם מדפים מטה - מצב הטיסה המעניין הזה - החלקה- שמור למקרים של תקלת מדפים בלבד. ברוכי. ממה שאמרו לי ב 172 (וגם חויתי החלקה כזאת ) אסור לבצע החלקה עם מדפים כדי לא לפגוע בהם. ב 152 מותר.
Tomer Haim פורסם מאי 3, 2007 דיווח פורסם מאי 3, 2007 ישנם הרבה שיטות שיובאו מחיל אויר.. לא רק הגלישה (בתעופה מספר השיטות בדרך כלל שווה למספר הטייסים וכולם צודקים, כל אחד מהסיבה שלו) למשל, בהרצלה מידי פעם ניתן לשמוע את הוויכוח המסורתי: אויר חם.... האם יש לסגור את האויר החם אחרי נגיעה (כפי שמצויין בספר המטוס) או לחילופין לסגור את האויר לפני נגיעה (כדי שלא נצטרך להתעסק עם זה בהליכה סביב) השיטה השניה באה מח"א וגם פה, כולם צודקים: בספר המטוס נשארו עם אויר חם עד נגיעה כי הם באים עם מנוע והיו מקרים של התקרחות ב50 רגל שגרמו לנחיתות לפני המסלול בחיל אויר גם ככה מתכננים את הגישה בגלישה...
Baruch Spiegel פורסם מאי 3, 2007 דיווח פורסם מאי 3, 2007 ישנם הרבה שיטות שיובאו מחיל אויר.. לא רק הגלישה (בתעופה מספר השיטות בדרך כלל שווה למספר הטייסים וכולם צודקים, כל אחד מהסיבה שלו)למשל, בהרצלה מידי פעם ניתן לשמוע את הוויכוח המסורתי: אויר חם.... האם יש לסגור את האויר החם אחרי נגיעה (כפי שמצויין בספר המטוס) או לחילופין לסגור את האויר לפני נגיעה (כדי שלא נצטרך להתעסק עם זה בהליכה סביב) השיטה השניה באה מח"א וגם פה, כולם צודקים: בספר המטוס נשארו עם אויר חם עד נגיעה כי הם באים עם מנוע והיו מקרים של התקרחות ב50 רגל שגרמו לנחיתות לפני המסלול בחיל אויר גם ככה מתכננים את הגישה בגלישה... דווקא בסרק הסכנה להתקרחות גדולה יותר מכיוון שאין זרימה חזקה של אוויר לתוך המאייד ולכן הקרח יכול להצטבר. אבל כמו שאמרת תומר, אם אתה ממילא מתכנן גישה בגלישה, הבעייה פחות מטרידה כי במילא תגיע למסלול ומכאן ההגיון לחשוב צעד אחד קדימה ולהכין את המטוס כבר ב200 מעפ"ש להליכה סביב. הבעייה בגישה עם מנוע נובעת מכך שאם אין לך מנוע, אין לך גישה. ואתה נשתל באדמה לפני המסלול. וזה מה שתמיד מטריד אותי כשאני רואה תמונות של גישות שטוחות כאלו. ברוכי.
Opher Ben Peretz פורסם מאי 3, 2007 דיווח פורסם מאי 3, 2007 גלישה מקובלת בעולם לגישה סופית במטוסים דומי הפייפר, ולא הומצאה אצלנו. ח"א שואף לפעול לפי רשימות התיוג שהגדיר היצרן כל עוד לא פוגע במשימה ותואם לפקודות ח"א. אם יש חריגה מכך וליצרן הסכם תמיכה במטוס עם ח"א, יודיעו על כך ליצרן. אם יש גם כחלק מהסכם התמיכה הסכם לעדכון ספרות, ספר המטוס של היצרן יעודכן בהתאם. הסיבה במנועי קרבורטור להעברת אוויר לקר מחם לפני חציית מסלול (בבד"ח פייפר של ח"א מצויין 200 רגל אם איני טועה), נובעת מהצורך בכוח מנוע מלא להליכה סביב. העברת אוויר לקר אחרי נחיתה עלולה להסתיים בצורה לא צפויה עקב חוסר בכוח מנוע. הדבר נכון גם לגבי מצב בו הגישה מבוצעת בעזרת כוח מנוע ובתנאי התקרחות- יחסר כוח להליכה סביב. טסתי בלא מעט מטוסים בטמפרטורות חורף עד מינוס עשרים על המסלול, וכך נהג למשל צי ארה"ב במספר טיפוסי מטוסים של DHC בהם טסתי. מזכיר לי שאת מבחן הסולו ביצעתי עם ניר גרשוני, מדריך בגובה ~2 מ' ובמשקל ~ 120 ק"ג, הפייפר הרגיש אותו היטב. ישנם הרבה שיטות שיובאו מחיל אויר.. לא רק הגלישה (בתעופה מספר השיטות בדרך כלל שווה למספר הטייסים וכולם צודקים, כל אחד מהסיבה שלו)למשל, בהרצלה מידי פעם ניתן לשמוע את הוויכוח המסורתי: אויר חם.... האם יש לסגור את האויר החם אחרי נגיעה (כפי שמצויין בספר המטוס) או לחילופין לסגור את האויר לפני נגיעה (כדי שלא נצטרך להתעסק עם זה בהליכה סביב) השיטה השניה באה מח"א וגם פה, כולם צודקים: בספר המטוס נשארו עם אויר חם עד נגיעה כי הם באים עם מנוע והיו מקרים של התקרחות ב50 רגל שגרמו לנחיתות לפני המסלול בחיל אויר גם ככה מתכננים את הגישה בגלישה... דווקא בסרק הסכנה להתקרחות גדולה יותר מכיוון שאין זרימה חזקה של אוויר לתוך המאייד ולכן הקרח יכול להצטבר. אבל כמו שאמרת תומר, אם אתה ממילא מתכנן גישה בגלישה, הבעייה פחות מטרידה כי במילא תגיע למסלול ומכאן ההגיון לחשוב צעד אחד קדימה ולהכין את המטוס כבר ב200 מעפ"ש להליכה סביב. הבעייה בגישה עם מנוע נובעת מכך שאם אין לך מנוע, אין לך גישה. ואתה נשתל באדמה לפני המסלול. וזה מה שתמיד מטריד אותי כשאני רואה תמונות של גישות שטוחות כאלו. ברוכי.
Opher Ben Peretz פורסם מאי 3, 2007 דיווח פורסם מאי 3, 2007 דברי התייחסו לטכניקה ככלל, ולא למטוס ספציפי. במלים אחרות אם אסור להחליק עם מדפים במטוס מסוים, לא מחליקים עם מדפים, ולא אני זה שיגיד אחרת. טכניקה זו אינה ישימה אגב במטוסים בעלי מנוע/י סילון (משיקולי הפרעת זרימת האוויר לכונס). כשאתה אומר תיקון אוברשוט בהחלקה: גם כאשר המדפים למטה? אם אני זוכר נכון בססנה אסרו לבצע החלקות עם מדפים מטה - מצב הטיסה המעניין הזה - החלקה- שמור למקרים של תקלת מדפים בלבד.
oz sessler פורסם מאי 3, 2007 מחבר דיווח פורסם מאי 3, 2007 תומר, דווקא אותך ראיתי כבר כמה פעמים בסרטונים או תמונות נוחת שטוח עם מנוע (ר"פ, ש"ד) אבל האמת כל נחיתה... מלמיליאן!!! בקשר למאייד... אני בטיסות מעביר את המאייד לחם לפעמים אפילו אחרי שאני מפנה מסלול. נראה לי מיותר להעביר לקר עוד לפני הנגיעה, לא מדובר פה על חיים ומוות וה-2 דק הנוספות האלו שהמאייד על חם לא "יהרגו" את המנוע. הטענות שהעלתם חכמות ונכונות. איך שאני רואה את הדברים: בטיסה רגילה וללא נוסעים ללא ספק הייתי בוחר בנחיתה עם גלישה. גם בטוחה יותר ומצד שני גם מאתגרת יותר מגישת מנוע. במידה והיו לי נוסעים הייתי בוחר בגישת מנוע מסיבה פשוטה, לחסוך לנוסעים את ההרגשה "הלא נעימה" בבטן בשל שיפוע הגלישה התלול יחסית.
Baruch Spiegel פורסם מאי 3, 2007 דיווח פורסם מאי 3, 2007 תומר, דווקא אותך ראיתי כבר כמה פעמים בסרטונים או תמונות נוחת שטוח עם מנוע (ר"פ, ש"ד) אבל האמת כל נחיתה... מלמיליאן!!!בקשר למאייד... אני בטיסות מעביר את המאייד לחם לפעמים אפילו אחרי שאני מפנה מסלול. נראה לי מיותר להעביר לקר עוד לפני הנגיעה, לא מדובר פה על חיים ומוות וה-2 דק הנוספות האלו שהמאייד על חם לא "יהרגו" את המנוע. הטענות שהעלתם חכמות ונכונות. איך שאני רואה את הדברים: בטיסה רגילה וללא נוסעים ללא ספק הייתי בוחר בנחיתה עם גלישה. גם בטוחה יותר ומצד שני גם מאתגרת יותר מגישת מנוע. במידה והיו לי נוסעים הייתי בוחר בגישת מנוע מסיבה פשוטה, לחסוך לנוסעים את ההרגשה "הלא נעימה" בבטן בשל שיפוע הגלישה התלול יחסית. 1. לגבי העברת המאייד לחם. הבעייה היא לו ה2 דק. הבעיה היא הכח המפחת שתקבל במקרה שתצטרך ללכת סביב. 2. לגבי תחשות נוסעים מזכיר לי סיפור מהמדריך שלי: הטיס פעם כדורגלן מפורסם ואת משפחתו לאחד האיים ביוון. היתה רוח אף חזקה במיוחד שגרמה למטוס לבצע גישה כמעט אנכית לחלוטין. הנוסעים נתפסו לפאניקה כי ראו את המטוס יורד בלי להתקדם כמעט, כמו מעלית. נו לך תסביר להם...ולא, אין לי מושג אם זה היה עם מנוע או בלי. ברוכי.
Etai Charit פורסם מאי 3, 2007 דיווח פורסם מאי 3, 2007 לגבי עם או בלי מנוע. (היה מנוע???? ) ברוך, בוא תראה מי פה תתעלף....
Shayt פורסם מאי 3, 2007 דיווח פורסם מאי 3, 2007 היי עוז. קודם כל בהצלחה בקורס!!! לגבי עם או בלי מנוע. (היה מנוע???? ) מלמדים בארץ בלי מנוע כדי להרגיל אותך כמה שיותר לנחיתות גלישה. זה יעזור לך אם תקלע ח"ו למצב ש לקאט מנוע וכבר תהיה מתורגל בזוויות גלישה, בהערכת גבהים מרחקים התייחסות לרוח וכד'. במטוסים יותר גדולים זה כבר קצת בעייתי מכמה סיבות: 1. יחס גלישה גרוע 2. מנועים גדולים עם זמן תגובה ארוך - במצב כזה עדיף לבא בגישה שטוחה יותר עם מנוע כדי לקצר את זמן המעבר לכח מלא במקרה של הליכה סביב. 3. כשמבצעים הנמכת מכשירים בשיפוע של כ-3 מעלות מחייב גישה עם מנוע. לדעתי: מלמדים אותך היום להגיע תמיד לנקודה שממנה אתה "בטוח מגיע" - גם אם היה לך עכשיו קאט מנוע. בהתחשב בעובדה שאתה מתקרב לקרקע, וזמן התגובה ותחום הטעויות שלך הולך ומצטמצם - אין דבר יותר בטוח וחכם מזה. זה אמנם נראה מאוד תלול ומפחיד אבל לדעתי זה יותר בטוח. עוז, אני למדתי במגידו ושם כולם (אולי בגלל שרוב/כל המדריכים אינם יוצאי חיל האוויר) מלמדים נחיתה עם מנוע. לטעמי, זו שיטה עדיפה אם כי חובה להתנסות ולתרגל גם נחיתה ללא מנוע כחלק מתירגול נ"א. סטיסטית, כמה קאט מנוע התרחשו דווקא בבסיס/פיינל מתוך כל פרופיל הטיסה? לדעתי מעט מאוד. כמו כן, בפורום תעופה קלה בתפוז היו כמה שירשורים מעניינים בנושא. בהצלחה, שי
Tomer Haim פורסם מאי 3, 2007 דיווח פורסם מאי 3, 2007 בספר המטוס של 172 לא מצויין אם לבוא עם או בלי (רק לגבי אויר חם יש הוראה לסגור רק אחרי נחיתה), בקשר לכוח כתוב להשתמש "כנדרש" לכן הם בטח משאירים את השיטה לטייס עצמו בארה"ב (ובמגידו) לפני המסלול אין כלום בהרצליה לפני המסלול יש: את הבית של יעל גרמן!!!!
E.Z פורסם מאי 3, 2007 דיווח פורסם מאי 3, 2007 מי זאת יעל גרמן???? ראש עיירית הרצליה ולדעתי מוגדרת בתור עויינת לשדה הרצליה תומר מאוהב בה
Baruch Spiegel פורסם מאי 3, 2007 דיווח פורסם מאי 3, 2007 לגבי עם או בלי מנוע. (היה מנוע???? ) ברוך, בוא תראה מי פה תתעלף.... בהקשר לזה גם היתה לי פעם חיפושית -- מה אני יגיד לכם... בונבוניירה.. הייתי נכנס לתחנות דלק ומבקש ממתדלקות צעירות שיבדקו לי מים... גם הייתי נוסע אחרי אוטובוסים מתלבש על היניקה מאחורה ומגיע ככה למהירות שלהם. (כיוון שיש פה שוטרים עם פינים מיוחדים :mrgreen: אני לא אפרט... :mrgreen:) , אני רק יכול לרמוז שמחוג מהירות הכיר את כל תחום הסקלה, ובחיפושית זה לא ביג דיל... ברוכי.
אורח פורסם מאי 3, 2007 דיווח פורסם מאי 3, 2007 לגבי עם או בלי מנוע. (היה מנוע???? ) ברוך, בוא תראה מי פה תתעלף.... בהקשר לזה גם היתה לי פעם חיפושית -- מה אני יגיד לכם... בונבוניירה.. הייתי נכנס לתחנות דלק ומבקש ממתדלקות צעירות שיבדקו לי מים... גם הייתי נוסע אחרי אוטובוסים מתלבש על היניקה מאחורה ומגיע ככה למהירות שלהם. (כיוון שיש פה שוטרים עם פינים מיוחדים :mrgreen: אני לא אפרט... :mrgreen:) , אני רק יכול לרמוז שמחוג מהירות הכיר את כל תחום הסקלה, ובחיפושית זה לא ביג דיל... ברוכי. גם לי היתה בונבונירה בצבע כתום, אמריקאית חצי אוטומטית. הגברת הזאת נתנה בראש להרבה מכוניות, את הסקלה היא סגרה בקלות. אין חבל שלא מיצרים מכוניות כאלה, עם הנאה אחורית. בית הספר לנהיגה. אחרי חיפושית אין דבר כזה לאיכול להכנס לחניה, אין דבר כזה איבוד שליטה. אך איזו נוסטלגיה, חיפושיט על עם הכנה למזגן ורמקולים בכיסא של הנהג
Tomer Haim פורסם מאי 3, 2007 דיווח פורסם מאי 3, 2007 מי זאת יעל גרמן???? כן, יעל גרמן זו ראש עריית הרצליה, אני לא מאוהב בה היא רוצה לסגור את שדה הרצליה ובכל תאונה טוענת בכל כלי תקשורת אפשרי שיום יבוא ומטוס יפול מהשמים על בית מגורים, גינה, גן ילדים, בית אבות. עכשיו מעניין מה היא תעדיף גישה תלולה ללא מנוע.. אבל עם הגעה בטוחה או גישה שטוחה עם מנוע, בה כשלון מנוע יגרום להתגשמות חלומה של גרמן זה גם שיקול בנחיתה
Or Netzer פורסם מאי 4, 2007 דיווח פורסם מאי 4, 2007 לגבי עם או בלי מנוע. (היה מנוע???? ) ברוך, בוא תראה מי פה תתעלף.... בהקשר לזה גם היתה לי פעם חיפושית -- מה אני יגיד לכם... בונבוניירה.. הייתי נכנס לתחנות דלק ומבקש ממתדלקות צעירות שיבדקו לי מים... גם הייתי נוסע אחרי אוטובוסים מתלבש על היניקה מאחורה ומגיע ככה למהירות שלהם. (כיוון שיש פה שוטרים עם פינים מיוחדים :mrgreen: אני לא אפרט... :mrgreen:) , אני רק יכול לרמוז שמחוג מהירות הכיר את כל תחום הסקלה, ובחיפושית זה לא ביג דיל... ברוכי. ברוכי הרגת אותי מצחוק :mrgreen: תעביר לי את הפרטים שלך בבקשה בפרטי ת"ז ר"נ (רשיון נהיגה) שם פרטי שם משפחה מספר רכב (של החיפושיט) ותקבל בדואר קנס מתנת משטרת ישראל :wink: אוהב אותך אחי.
Tomer Haim פורסם מאי 4, 2007 דיווח פורסם מאי 4, 2007 מה אתם אומרים: חשבתי על זה: נניח תנאי ההקפה, השטח ואורך המסלול מאפשרים, ונניח שאני רוצה לבצע גישה שטוחה עם מנוע ויחד עם זאת להיות בעל יכולת הגעה למסלול.. אולי אפשר לבוא במהירות גבוהה מהמומלצת וללא מדפים בכלל, נניח במקום 70 אז 85, להרוג את המהירות לפני המסלול ולנחות היה ובמהלך הגישה נסגר מנוע, אז נמשוך ונקטין מהירות ל 65, בגובה שהרווחנו או במרחק שהתקדמנו ללא הפסד גובה.. נגיע למסלול. זה רק רעיון וזה לא נבדק! (לא להסתמך על זה!)
Opher Ben Peretz פורסם מאי 4, 2007 דיווח פורסם מאי 4, 2007 בכדי לפצות על אפשרות אבדן מנוע בגישה מרובת מכשולים, אפשר ליישם מספר שיטות להגעה שהמשותף להן הוא רמת אנרגיה גבוהה יותר (לדוגמא לשפוט ל-2/3 מסלול), או ערך גלישה גבוה יותר (לדוגמא בלי מדפים, הורדת כן נסע מאוחרת, שמירת מהירות לערך גלישה מיטבי). שילוב השתיים מאפשר למשל לבצע שלב מעבר ובו לאבד אנרגיה מהר מהרגיל, ולקראת חציית מסלול להגיע לנקודת הנגיעה הנכונה במהירות נכונה ועם מדפים. בכדי לאשר מסוקים להמראות קטגורי A שפירושן לצורך כך יכולת לנחות נחיתה בטוחה במקרה אבדן מנוע קריטי, (נחוצות במסוק בעל 10 מושבי נוסעים ומעלה, ובתוך ערים, למשל על גגות) מבצעים המראה כדלקמן, לא תאמינו: נסיקה אנכית אל מחוץ להשפעת קרקע, תוך תנועה קלה אחורה כך שבכל רגע ורגע תוכל לנחות אם תקרה התקלה במשטח ההמראה. הנסיקה האנכית נמשכת עד שהגובה מספיק להמרתו להאצה תוך הנמכה למהירות נסיקה במנוע אחד. מפתיע שלמרות שחוקת אוויר מחייבת ובצדק תפעול מטוס כך שתמיד יוכל במקרה תקלת מנוע לגלוש לשטח לא מיושב, הדבר לא מתקיים באלפי מקרים שאני מכיר. למשל טסתי בלוס אנג'לס ברובינסון R44 בטא חד-מנועי מעל ללב העיר, קיימים על הגגות כעשרים מנחתים, הגדול ביותר עם כ-15 נקודות חנייה הוא של המשטרה. רוב המסוקים הפועלים מאותם מנחתים הם חד-מנועיים ופירושו שבמקרה תקלת מנוע יתרסקו על החי והרכוש שמתחתם. הדבר אינו מפריע לשלטונות ולאזרחים. מה אתם אומרים: חשבתי על זה:נניח תנאי ההקפה, השטח ואורך המסלול מאפשרים, ונניח שאני רוצה לבצע גישה שטוחה עם מנוע ויחד עם זאת להיות בעל יכולת הגעה למסלול.. אולי אפשר לבוא במהירות גבוהה מהמומלצת וללא מדפים בכלל, נניח במקום 70 אז 85, להרוג את המהירות לפני המסלול ולנחות היה ובמהלך הגישה נסגר מנוע, אז נמשוך ונקטין מהירות ל 65, בגובה שהרווחנו או במרחק שהתקדמנו ללא הפסד גובה.. נגיע למסלול. זה רק רעיון וזה לא נבדק! (לא להסתמך על זה!)
