***דאיות!!!-התווסף סיפור על תחרות טיסות מרחק(עמוד2)***

[�פיק]

שלום.

טוב אז רציתי לראות, האם יש עוד אנשים שמתעניינים בדאיה (כמובן בדאונים ) בקהילתנו הקטנה.

כמובן שאני מנסה לנסות ולחשוף בפניכם עוד פנים של התעופה הכללית.

אם מישהו מתעניין בעסק, אשמח לעזור לו... ובכלל אשמח לעוד אנשים שצטרפו לעסק המעניין והמאתגר הזה.

החלטתי להוסיף מספר קישורים לנושאים הקשורים בדאיה.

חלק מהקישורים הגיעו מפורום FRESH באדיבותו של CYANIV

נתחיל,

קישור לאתר של דברים לדאונים לFS (התקבל מאיתי2):

http://www.fszwever.com

תמונות מראשית הדאיות בישראל:

http://www.geocities.com/colosseum/fiel ... index.html

אתר שלם עם סיפורי ויומני טיסה:

http://students.sivan.co.il/rivkar/

אתר מועדון דאיה מגידו:

http://www.yan.co.il/~mgc

אתר מועדון דאיה בתימן, מועדון דאיה נגב:

http://www.negevgliding.com

סימולטורים לטיסה בדאון:

Flight Club

http://www.danb.dircon.co.uk/hg/hg.htm

SFS

http://www.sfspc.de/index_e.htm

אני אשרשר לכאן מידי פעם סיפורי טיסה של אנשים ששולחים לי (כמובן לאחר שביקשתי את רשותם ). אני גם העדכן את זה מידי פעם, אם כמובן אקבל תגובות שזה בכלל מעניין אותכם חבר'ה.

רוב הקישורים הם מפורום תעופה אזרחית בפראש:

http://www.fresh.co.il/dcforum/dcboard. ... n&archive=

להשמע.

[�פיק]

שלושה שיאים ראשונים!-זאב רוזנטל, חניך במועדון דאיה מגידו.

אז ככה:

שבת בבוקר (10/04/2004)

בחוסר חשק קמתי בשעה 8:10 בבוקר, אני צריך להתייצב במנחת מגידו בשעה 9:00.

8:50 עליתי על האופנוע נסיעה של 20 דקות ואני במנחת, איחור נסלח של 10 דקות, מתחת לסככה כבר מחכים התורנים של היום, מדריך תורן, אחראי קשר, טייס גורר. יושבים ומחכים לחברים הנוספים שיגיעו.

בינתיים מלהגים על דה והה, 9:40 הגיעו עוד שני חברים, אמנם באיחור, אפשר להתחיל פעולה.

הולכים להנגר, פותחים דלתות ומתחילים להוציא דאונים.

סוחבים אותם ביד למרחק 50 מטר מההנגר עד המסלול.

אני כחניך אמור לבצע המראות רכב כדי לתרגל המראות ונחיתות, ולכן אני לוקח את הטנדר של המועדון עם הכננת שעליו. נוסע לקצה מסלול ומתחיל לפרוס את הכבל שאורכו כקילומטר, בסוף הכבל אני מגלה שחסר חלק ומתחיל לתקן אותו, התיקון לוקח לי כמעט שעה, התחלה על צד שמאל.

אני עושה בדיקה יומית לכבל לאחר הפריסה שלו, הכבל תקין ומוכן לגרירה.

אני חוזר לחברים עוזר לדאון הראשון להתיישר על המסלול, ואז מתברר שיש בעיה במטוס הגורר, החברה מתקנים את הבעיה, עוד שעה של בוקר הולכת לטמיון, אנחנו מתקרבים לשעה 12 ועדיין אף דאון לא המריא, אחד המדריכים אומר שזה טוב בשבילינו כי ככל שעובר זמן הקרקע מתחממת וזה נותן סיכוי טוב יותר שנצליח להשאר זמן רב יותר באוויר.

12:15 סוף סוף המטוס מוכן והמראה ראשונה יוצאת לדרך, אחרי שעזרתי לממריא הראשון, הלכתי אל המדריך שלי ושאלתי מה התוכניות שלו, הוא ענה לי. נמריא בגרירת מטוס, ננחת בקצה המסלול ומשם נמריא בגרירת רכב.

הסבר ביניים קצר:

דאון הוא מטוס ללא מנוע. הוא יכול לשהות באוויר תודות לתופעת אקלים הנקראית טרמיקה, טרמיקה היא בעצם זרם אוויר עולה שנוצרת בגלל שהשמש מחממת את הקרקע, כאשר הטרמיקה מתנתקת מהקרקע היא עולה בצורה ספיראלית כמו מערבולת, ואנו עם הדאון כמו העופות הדורסים, מסתובבים בתוכה ועולים (לכן יש סיכוי גבוה שנפגוש עופות איתנו בטרמיקה).

מכיוון שאין לדאון מנוע הוא ממריא באמצעות גרירת מטוס, או בגרירת רכב.

המשך:

אני מארגן לעצמי את מושב הדאון, בודק שהכל תקין, אני והמדריך מתחילים לסחוב את הדאון לעמדת המראה.

המטוס מגיע, אני מבצע בד"ח לפני המראה, מתחברים למטוס, מתיחת הכבל, המראה, השעה 12:45.

אני לא מאומן עדיין מספיק בהמראות מטוס, מרוכז כולי במטוס שלפני, שומר על הכבל מתוח בינינו.

פתאום המדריך צועק לי, נתק ופנה ימינה, נתק ופנה ימינה! בפעם השניה (או השלישית) קלטתי, ניתקתי את הכבל מהמטוס, גובה 1500 רגל (נמוך יחסית).

שיא הגובה שהייתי בו אי פעם עם דאון: 6000 רגל.

פניה ימינה וטרמיקה חזקה לוקחת אותנו לגובה 7000 רגל, שברתי את השיא שלי (שיא ראשון גובה ).

אנחנו יוצאים מהטרמיקה מעל צומת מגידו, שמים את האף צפונ-מזרחה לכיוון נצרת.

שיא המרחק שהייתי בדאון אי פעם: נצרת.

יש לנו גובה לטיול ארוך, עוברים את נצרת בקלילות, (שיא שני מרחק ) ממשיכים לכיוון הגלבוע, לקראת הגלבוע, זרמי אוויר יורדים חזקים, אנחנו מאבדים גובה, אני מוסיף מהירות בכדי לברוח מהמקום הזה, מעל הגלבוע אנחנו בגובה 4800 רגל מוצאים טרמיקה חזקה, ושוב עולים, הפעם ל7500 רגל, ממשיכים מזרחה לכיוון בית שאן, באופק רואים את ירדן, בצד שמאל הכינרת, היא נראית כמו בריכת שחיה גדולה מהגובה הזה, קצת לפני בית שאן המדריך מחליט, אנחנו רחוקים מידי, עושים אחורה פנה ושמים את האף על מגידו, בדרך חזרה , יש לנו טרמיקות אבל אנחנו מוותרים עליהן ומנצלים אותן לטיסת דולפינים, בדרך הזו אנחנו מאבדים רק 1000 רגל.

אנחנו שוב מעל מגידו, 6000 רגל, מה עכשיו?

המדריך מזהה עננים רחוקים, טוס לעננים הוא אומר לי, העננים מעל אום-אל פחם, אני טס לעננים, ומתחת לענן הראשון מוצא טרמיקה חזקה שוב,

מסתובים, מסתובבים, מסתובבים, ועולים עולים עולים, מתחתינו מסתובבות שני חסידות, הן יודעות לעוף יותר טוב והן עוקפות אותנו בגובה תוך שתי דקות. הפעם הגענו ל 8200 רגל הרווחנו 300 רגל בערך בכל סיבוב, נפרדים מהחסידות, שמים את האף מערבה לכיוון יקנעם.

עוברים את יקנעם ומתקרבים לכרמל, קו החוף נפרש לפנינו באופק, מראה מדהים, בשלב זה הבקר מהקרקע מודיע לנו שאסור לנו לטוס כאן(הוא רואה אותנו במכם שלו), עושים אחורה פנה וחוזרים.

המדריך שואל אותי אם זה מספיק לי, אני עונה "אף פעם לא מספיק לי". כנראה בכל זאת זה היה מספיק כי הוא ענה "טוב אז בוא נלך לנחות".

אני שם את האף על מנחת מגידו, אני בגובה 4800 רגל מתקרב למגידו, וכל הדרך כמעט יש טרמיקות שמרימות אותי, אני פותח מעצורי אוויר,בכדי לאבד גובה מהר, נכנס להקפה, מדווח ברדיו, עדיין בעודף גובה, אני עושה הקפה גדולה,

(כאן יש לציין אני עדיין לא סוליסט בגלל הנחיתות שלי).

צלע סופית, ציר מסלול לפני, מהירות תקינה, סחיפה טיפה לשמאל, אני מתקן בזמן, שבירת גלישה, הצפה, נחיתה רכה, יששש!!.

זמן הטיסה המירבי שלי עד היום היה 1:30.

עכשיו השעה 15:15 כלומר הטיסה הזו היתה 2:30, שיא שלישי זמן שהיה באוויר .

[�פיק]

והחיים יפים-עוד סיפור מאת זאב רוזנטל-סוליסט במועדון דאיה מגידו

חמישי ושישי היה מזג אוויר מעולה לדאייה, ידעתי שהשבת הולכת להיות פיצוץ.

שבת בבוקר (14/08/2004), באתי בצפיות גבוהות.

למי שלא יודע , אני סוליסט גרירות רכב על pw5.

שעה: 10:10

אני מכין את הpw5, מוודא שיש משקולות בAT, הולך לפרוס ולבדוק את כבל הגרירה, מתקן אותו בשני מקומות, בדרך כלל את הפעילות הזו של הבוקר עושים 2 אנשים, היום אני לבד, לוקח לי כפול זמן.

שעה 11:40

אני מוכן להמראה, ישראל מצטרף אלי, לAT.

11:45 המראה ראשונה, עוברת חלק, אני לא מבזבז זמן וטס ישר לנחיתה, אני רוצה לעבור לדאון החד מושבי, נחיתה לא יפה, אני צריך להוריד חלודה מעצמי...

11:57 אני עולה לדאון החד מושבי, מתחיל המראה, באמצע ההמראה המהירות של הדאון עולה בצורה מטורפת, אני מרפה מהסטיק וצועק לטנדר הגורר להאט, עדיין המהירות עולה, אני במהירות מגבלות מנתק את הכבל בגובה נמוך והולך לנחיתה בהקפה מקוצרת, הנחיתה לפחות הרבה יותר טובה מהקודמת, אם כי כבר עשיתי את זה בעבר טוב יותר.

12:00 עוד סיבוב, הפעם אני מקבל הוראה מהטנדר לתקן את ההמראה לימין, אני מושך יותר מידי כנראה והכבל מתנתק ניתוק אוטומאטי בגובה נמוך, שוב המראה שנקטעה באיבה, ושוב הקפה מקוצרת, (אני כבר שומע באזני רוחי את הגוררים מקללים.)

12:12 המראה, הפעם החלטתי לעשות הכול מושלם, למרות זאת הכבל מתנתק לי בגובה 700 מעפ"ש (מעל פני השטח), זה דיי נמוך אבל אני מרגיש שאני בתוך תרמיקה ומחליט לתת סיבוב אחד לפחות ולנסות לתפוס אותה, החלטה טובה.

התרמיקה הזו לוקחת אותי לגובה 3500 רגל, משם אני יוצא לצוד לי עוד כמה.

והיו המון, בפעם הראשונה אני יכול לתרגל לבד עם עצמי את מה שלימדתם אותי על תרמיקות , לעשות טעויות ולתקן, להבין ולהרגיש איך התרמיקה פועלת, מתי היא מרימה אותי ומתי זורקת אותי, מתי אני צריך להלחם בה, ומתי להרפות, בלי שמישהו שיושב מאחורי מסביר לי כל הזמן מה אני חווה.

אני חייב לומר שכל מה שלימדתם אותי במשך שנתיים עובד כמו שעון, שלחתם אותי לשחקים עם כל מה שאני צריך לדעת והחדרתם בי הרגלי טיסה טובים, כי את התרמיקות תפסתי בלי פספוסים, ממש רכבתי על כל תרמיקה שפגשתי, עם הצלחה לא מתווכחים.

ככה טיילתי לי בין התרמיקות, עובר לי מענן לענן, כשהייתי בגובה 4000 רגל דאון נוסף הצטרף מתחתי לתרמיקה, זו הייתה התרמיקה הכי חזקה להיום, טיפסתי בקצב של 4 מטר לשנייה. והגעתי לגובה 5100 רגל (כאשר התחזית להיום מדברת על 4700). הוא נשאר רחוק למטה. ( אח"כ על הקרקע הוא אמר לי שהוא רצה להשיג אותי בגובה...)

גובה בסיס הענן היה 4800 רגל כך שעכשיו הייתי ממש בין העננים, יש גם ערפילים מתחתי,אני יודע שאסור לי להיכנס לעננים, אני מנווט ביניהם, מחפש חורים כחולים לצאת מכאן. איזה מראה יפה אךך נזכרתי בדובוני אכפת לי, הנה הגשמתי את הפנטזיה לרכב על העננים.

פתאום ישר מולי ענן ענק, לפני שאני מספיק לומר "ג`ק רובינזון" אני עמוק בתוכו, לשניה כולי לוטה בערפל, לא רואה כלום, הורדתי אף למהירות 70, ויצאתי מתחתיו , וואו איזה כיף.

גובה 4500, בצלילה הזו הפסדתי 600 רגל.

טוב אני ממשיך ישר קדימה, שמים כחולים, כמה ערפילים, לא נראה שיהיו כאן תרמיקות משמעותיות.

מבט שמאלה מגלה שיש ענן יפה משמאלי, ההמשך של הענן הענק שעברתי לפני דקה, אני טס אליו, והוא לא מאכזב, תרמיקה מתחת לענן מרימה אותי שוב ל 4800 רגל.

בשלב זה אני מתחיל להרגיש רעב, מזל שלקחתי איתי סנדוויץ', אני שולף אותו ונוגס תוך כדי נסיקה בתרמיקה.

הרוח הצפונית של היום סחפה אותי דרומה, עכשיו החלטתי לצאת לטיול, הגברתי מהירות, שם פעמיי לכיוון המנחת לפצות קצת על הסחיפה של הרוח, שמים כחולים לגמרי לפניי, מה שאומר שאם אמשיך בכיוון הזה הסיכוי שלי לפגוש תרמיקות קטן, אני גבוה מאוד לכן מחליט לטוס לשם בכ"ז ורק לשים לב מתי לחזור לנחיתה אם יגמר הגובה.

הטיול : דבורה,כביש הסרגל, ימינה לעפולה, שמאלה לכיוון היוגב, שמאלה לכיוון צומת מגידו, חזרה למנחת מגידו.

אני מגיע למנחת מגידו, הפסדתי 3000 רגל בטיול, עדיין יש לי 1800 רגל, אני דיי גבוה, אני מודיע בקשר על חזרתי וכוונתי לנחות בקרוב.

בגובה 1400 רגל, למרות שהשמים כחולים לגמרי מעלי, אני שוב פוגש תרמיקה, אני מחליט להוכיח לעצמי שאני מסוגל לתפוס אותה, ומתחיל להסתובב, כשהגעתי ל2500 רגל חייכתי בסיפוק, אמרתי שלום יפה וטסתי שוב להקפה מסודרת, שוב בד"ח נחיתה, קשר עם מגידו, הקפה גבוהה, לקחתי את הזמן, תכננתי פיינל ארוך שיהיה לי מספיק זמן להתמרכז אל המסלול, מגיע לפיינל, פניה באובר שוט, מתקן בנחת, פותח מעצורי אוויר, מווסט לחצי מעצור, מהירות סטאטית, כמעט לא צריך לגעת בכלום, הצפה מושלמת, נגיעה כמו מרגרינה בשמש, יאפ נחיתה מושלמת לטיסה מושלמת.

זמן טיסה: שעתיים, בשבילי שיא בזמן שהיה באוויר בדאון חד מושבי.

זאב.

[�פיק]

השיא הרביעי!-סיפור נוסף מאת זאב רוזנטל, סוליסט במגידו.

לאחר שני כשילונות במבחנים לטיסת סולו שלי, במבחן השלישי הצלחתי.

המדריך החליט : אני כשיר לטיסת סולו.

ההתרגשות הייתה גדולה, אני מתיישב בדאון, מתחיל בד"ח (בדיקות חיוניות), מדבר לעצמי בעצם .

משקל ואיזון : בדוק.

מקזז: מצב המראה.

הגאים: חופשיים.

מעצורי אוויר: נעולים.

חופה: נעולה.

כבל גרירה: <כאן אני מסמן לעוזר והוא מחבר את הכבל> כבל מחובר.

רוח: רוח מסלול עם רכיב צפוני צולב מימין.

<בשלב זה שואלים את המדריך: אתה מוכן? > שאלתי "אני מוכן": כן <עניתי לעצמי>

אני מודיע לטנדר הגורר שאני מוכן , ההמראה מתחילה.

הטנדר במהירות 60-65 קמ"ש ואני מחובר אליו עם כבל מטפס לאוויר כמו טיירה.

ניתקתי את הכבל כשנגמר לטנדר הגורר המסלול, גובה 1000 (300 מטר בערך) רגל מעל פני השטח.

אחרי ההתנתקות אני <ממשיך לדבר לעצמי> מקזז לטיסה ישרה, בודק את השמיים סביבי לפני פניה, פונה שמאלה לכיוון "צלע עם הרוח".

אין שום טרמיקה, ולו הקלושה ביותר, הגובה שלי מתבזבז במהירות, אני מקזז למהירות נחיתה, מודיע בקשר, והולך לנחיתה.

לפני יש מטוס שגם הולך לנחות, אני נותן לו לעבור אותי, ליתר ביטחון אני ממשיך עוד טיפה להתרחק ממנו <מה שהתברר כטעות כי הייתי מספיק רחוק ממנו גם ככה ואני מאבד גובה>, בגלל שהתרחקתי מהמסלול ,כשאני חוזר אני כבר דיי חסר גובה.

נכנס לפיינל (צלע סופית, הגישה האחרונה לנחיתה) יש לי רק הזדמנות אחת לעשות את זה כמו שצריך.

פותח מעצורי אוויר, שומר מהירות גישה 62 קשר, המסלול מתקרב אלי, שניה לפני הנגיעה אני שובר גלישה, מציף (הצפה זה כשהדאון טס בגובה של חצי מטר מהריצפה) ונוגע נגיעה רכה, רץ עוד טיפה ריצת נחיתה פותח מעצור גלגל , הדאון עוצר. ש-ק-ט <הפסקתי לדבר אל עצמי>.

הדרנלין משתולל בדם , יש!!! עשיתי את זה.

זמן טיסה : חמש דקות, אבל איזה חמש !!

אני יוצא מהדאון, המדריך הראשי בא עם דלי מים ,ספלאש אני חוטף זרם < מקווה שהמים היו נקיים>

חניך אחר שהיה שם שואל אותי , איך היה? "אני שמח שאני בחיים" עניתי לו.

זה היה בהומור ציני, אבל הוא לקח את זה ברצינות.

זהו שיניתי סטטוס, מחניך הפכתי לסוליסט , השיא נשבר.

[ELY150]

אין מילים

התאורים של הטיסות כל כך יפים ומדויקים

כאשר אתה קורא אותם אתה ממש מרגיש כאילו אתה חלק מהטיסה כאילו אתה הקורא יושב שם עם הטייס

נשמע מלא התלהבות ואני יכול להבין ממה

לא ידעתי שדאון יכול לדאות ולהגיע לגבהים ומרחקים כאלו עצומים

צריך המון כשרון וידע למצוא בשמים את המנוע שיקח אותך לגבהים ולמרחקים העצומים שהם בעצם הטבע שהוא הטרמיקה

אני שיניתי את דעתי לגבי דאונים זה לא סתם טיסה זה ממש ספורט וכל טיסה היא אתגר בפני עצמה עם נסיונות לשבור את ההשגים הקודמים חבל שבאזור המרכז אין דאונים

אסי בלו

[�פיק]

אשמח לשמוע עוד תגובות שלכם על הסיפורים (אותם אני העביר לכותב) ועל דאיות בכלל.

אם יהיו מספיק תגוובת אמשיך להביא עוד סיפורים של מספר כותבים.

אם לא, אבין שאין התענינות בפורום זה לנושא זה.

תודה.

[DanPadnos]

קראתי את שלושת הראשונים - מדהים! מעניין מאוד. אף פעם לא שמעתי לעומק על נושא הדאיה, ואני חושב שכך גם רבים מחברי הפורום.

[Shadi Abo Ahmad]

פשש יפה מאד, המאמרים האלה הכירו לי עוד דברים על דאייה שלא ידעתי מקודם , וכל ההתרגשות הזאת קוראת במגידו לידי.

הרבה פעמים ראיתי דאונים באזור הדרומי של נצרת ולא ממש חשבתי שהם יכולים להרחיק יותר מזה...

אפיק, אני מאחל לך הנאה רבה והצלחה בקורס.

[Kobi David]

חידה קטנה....

איזה שר לשעבר חצה את מדינת ישראל לאורך לבדו בדאון?

(אפיק לך גיליתי, שמור בבטן ואל תענה )

[Noam]

חידה קטנה....

איזה שר לשעבר חצה את מדינת ישראל לאורך לבדו בדאון?

(אפיק לך גיליתי, שמור בבטן ואל תענה )

רפול !

[�פיק]

שמרתי בבטן!

אבל נועם הקדים את יצרי

[Kobi David]

נו מה הפלא, הבנק הזה יודע בכל, צריך לאסור עליו להשתתף בחידונים

[Shai B]

חחחח תודה אני אקרא את הכל אבל אין לי כוח עכשיו ותודה על הלינקים אני מתעניין אבל אני מעדיף להשאר עם מנועים... לדאיה אני יגיע רק אם ילכו לי כל המנועים ואז אני מקווה לזכור את כל הלינקים האלה... תודה רבה...

[�פיק]

ממגידו לצפת\ארנון יפה

המסמך שלהלן מתאר טיסה לצפת מיום שישי ה 20 באוגוסט.

הקדמה

אומרים שמגידו, תנאים סביב לה. לכן מזה מספר שבועות שמתי לי ליעד לצאת מעמק יזרעאל צפונה ולגלות את התנאים שמעבר להרי נצרת.

כמטרה בחרתי לי את הישוב הררית, 30 ק"מ בכיוון °024 ממגידו.

(מאז שקניתי את ה iPAQ אני מקפיד שלכל טיסה תהיה מטרה מוגדרת מראש ומסומנת במכשיר.)

אלא שלצאת מעמק יזרעאל בקיץ זה עניין כלל לא פשוט. הנחתי שהרי נצרת יפיקו טרמיקות שאינן מצויות בעמק, אך הנחה זו התבדתה פעם אחר פעם. בכל נסיון הייתי מוצא עצמי מחפש טרמיקות מעל לעיר בגובה של 2500 ללא הצלחה ויותר מפעם אחת מצאתי עצמי עוזב את אזור מגדל העמק בגובה 1800 רגל ומתגרד לכיוון מגידו. פעמיים הגעתי בקושי לעם הרוח בהקפה צפונית ימנית לנחיתה.

גם ביום שישי האחרון לקחתי את ה GHC והחלטתי לצאת לכיוון הררית, אלא שהפעם מעבר נצרת וההגעה אל היעד היו קלים יחסית אז החלטי להמשיך הלאה אל צפת. הנה הפרטים.

המטרה – מגדל המים בהררית

בעת ההמראה ה GPS עדיין לא זיהה את הלוויינים, רק דקות ארוכות אחרי הניתוק הצלחתי להפעיל אותו, ורק אז יצאתי למשימה.

(השעות בקובץ ה GPS הן לפי זמן גריניץ', לשעון ישראל הוסיפו שעתיים.)

בשעה 11:03 לערך עזבתי טרמיקה באזור מגידו בגובה של כ 4200 רגל וטסתי צפונה לכיוון מגידו.

שבע דקות אחר כך הייתי בגובה של כ 3200 רגל, מעל כפר החורש, ישוב קטן בראש ההר ממערב לנצרת. עד לכאן הגעתי פעמים רבות בשבועות האחרונים אך תמיד נפלתי וחזרתי. לכן פסיכולוגית הייתי חייב לתפוס עוד קצת גובה לפני שאמשיך הלאה.

עוד חמש דקות נוספות של סיבובים בטרמיקה והגעתי לגובה 4600 רגל, מכאן הרגשתי חופשי להמשיך. ה iPAQ מחשב שהרוח היא 13 קמ"ש מכיוון °275 - מידע חשוב, שעוד יציל אותי מנחיתת חוץ בהמשך הטיסה.

בין נצרת להררית היתה סדרה של עננים שאפשרה לי להתקדם תחתם בביטחון. עצרתי פעם אחת נוספת כדי לטפס בטרמיקה ובשעה 11:29, 26 דקות מאז היציאה ממגידו, הסתובבתי מעל מגדל המים של הררית חזרה אל מגידו.

בדרך דרומה הרהרתי שכל כך הרבה פעמים ניסיתי להגיע לפה, אז למה לחזור כל כך מהר למגידו. במזרח יכולתי להבחין בלא מעט עננים באזור צומת גולני, צלמון וצופנה אז החלטתי להמשיך הלאה אל צפת.

מגרד אנטנות בהר כנען

טיפסתי לגובה של כ 4800 רגל מעל מזרח בקעת בית נטופה ואז יצאתי מזרחה אל עבר הכביש המחבר בין צומת גולני וצומת עמיעד. מעל לכביש, אפשר היה להבחין ברחוב של עננים.

באזור צלמון, גובה 4600 דיווחתי לפלוטו והוא הפנה את צומת ליבי לצסנה שחצתה בנתיב מתחתי מערבה. משם התקדמתי בקו ישר ובזהירות אל עבר צפת.

בשעה 12:00 נמצאתי בגובה 4500 רגל מעל לבתים של צפת. בראש התחילו לרוץ מחשבות על נחיתה בראש פינה אז המשכתי הלאה אל מעל לאנטנות של הר כנען, שם אוכל לנסות לטפס תוך כדי שמירה על קשר עין עם המסלולים של מחניים.

גבוה מעלי השמיים היו מכוסים בשכבה מרשימה של עננים שכיסו את כל אזור צפת, הר כנען והמירון. בסיס הענן היה בוודאי באזור ה 5000 – 6000 וניסיתי לתפוס טרמיקה שתביא אותי לשם כדי שאוכל לצאת חזרה למגידו.

דקות ארוכות הסתובבתי מעל לאנטנות של הר כנען. בכל פעם טיפסתי מעט ונפלתי חזרה. היה לי ברור שלא הרחק משם ישנה טרמיקה אדירה שיוצרת את העננים הללו, אך לא הצלחתי למצוא אותה. טסתי הלוך ושוב לאורך המורדות המזרחיים של הר כנען ומעל לאנטנות אך ללא הועיל. רציתי להכין אופציה של נחיתה בראש פינה וביקשתי מפלוטו שיעביר אותי לערוץ, אלא שהבקר אמר לי להשאר על פלוטו.

25 דקות הסתובבתי בחיפוש אחר טרמיקה, כאשר אני יודע שבכל דקה שעוברת התנאים בדרך הביתה הולכים ונחלשים. בכיוון דרום יכולתי להבחין בעננים מעל כרי דשא וטבריה, אך בכיוון של נצרת לא היה דבר. לבסוף פלוטו העביר אותי לתדר ראש פינה, אך הללו הודיעו לי שהשדה סגור לפעילות דאיה עד לשעה 14:30 ושעלי להקפיד ולהישאר ממערב לצפת.

לא רציתי לחצות את צפת מערבה מחשש שאאבד גובה ולא אוכל לחצות חזרה לראש פינה אז טסתי דרומה אל מעל הבתים הדרומיים של העיר. שם מצאתי טרמיקה שהביאה אותי לגובה של כ 4800 רגל. זה בהחלט לא היה מספק, אך בהתחשב בזה שאף אחד לא מחכה לי בראש פינה החלטתי לנסות את מזלי ולצאת חזרה לכיוון מגידו.

פרשת דרכים בצלמון

עזבתי את צפת דרומה לכיוון צלמון, מדפים למצב 1- ומהירות של מי"ש לפחות. מדי פעם האטתי כאשר הווריומטר הראה מעט אופטימיות. מעין ניסיון לטוס על פי מק'רידי ללא טבעת (הגיע הזמן שנתקין טבעת מק'רידי בדאון הזה).

כ 12 דקות אחרי היציאה מצפת פגשתי את אורן גילת בגובה 4200 רגל מעל צלמון. אורן היה עם ה GDT. הוא יצא אחרי וכבר לא היו תנאים כדי שימשיך צפונה. עתה שנינו היינו יחד עם רצון אחד – לחזור הביתה.

רחוק מלפנים אפשר היה להבחין ברחוב של עננים שרץ ממזרח למערב, מעבר לנצרת. אלא שהרחוב הזה היה רחוק מידי ועד אליו השמים נראו נקיים לחלוטין.

אורן הבחין במספר עננים באזור צומת גולני והחליט לפנות בכיוון. אני נזכרתי בעצה שנתן ל G Dale, המדריך שלי ב Omarama שאמר שלא כדאי לסטות בשביל טרמיקות מעבר ל 10 מעלות מהנתיב.

אמנם יש עננים בצומת גולני, אך טיסה אל הצומת תרחיק אותי ממגידו, ועוד במורד הרוח. החלטתי להמשיך בקו ישר אל מגידו. לכל היותר אנחת בבקעת בית נטופה. כבר הייתי מוכן לכך.

טיסת Ridge בבית רימון

המשכתי במהירות גבוהה ובמדפים 1- הישר לכיוון מגידו. מלפנים יכולתי להבין בענן קטן שנדמה היה שנמצא מעל הר תרען. כל הדרך הנמכתי והנמכתי, עברתי מעל הר תרען והגבעות שמסביב לו אך לא הרגשתי דבר.

התחלתי לסרוק את השדות שבבקעה אך לצערי גיליתי שכולם חרושים בכיוון צפון-דרום. לא טוב לנחיתת חוץ ברוח מערבית. לא היה טעם להמשיך דרומה והחלטתי להתרכז במציאת טרמיקה מעל לרכס של תרען ובית רימון. מכיוון שידעתי שהרוח היא מערבית, קיוויתי שהקצה המערבי של הרכס יקפיץ איזו טרמיקה. טסתי מעל הרכס מערבה עד הקצה, שם הרגשתי טרמיקה קלה והתחלתי להסתובב.

תוך כדי הסיבוב נזכרתי שלרוח יש רכיב צפוני קל, ולכן יכול להיות שדווקא המורדות הצפוניים יעבדו. טסתי חזרה מזרחה לאורך המורדות הצפוניים של הרכס מבלי לאבד גובה. מימן יכולתי להבחין בסלעים שבראש ההר. משמאל כבר בחרתי לי שדה לנחיתה בבקעת בית נטופה. הייתי בגובה 2000 כאשר אורן הודיע לי בקשר שהוא הצליח לטפס באזור צומת גולני.

פתאום, כאילו בהשפעת איזו השגחה עליונה, עילוי הרידג' הקל הפך לטרמיקה חזקה ויציבה ומעלי התחיל להתפתח ענן.

רק לא לגרד את נצרת

אותה הטרמיקה של בית רימון היתה יציבה ונעימה ןהביאה אותי במהירות לגובה של מעט למעלה מ 3800. עתה המטרה היתה לחצות את הרכס של נצרת.

בשלב זה לא יכולתי לחשוב על הגעה למגידו, אבל לפחות רציתי לדלג חזרה לעמק יזרעאל. אם כבר לנחות בחוץ אז עדיף כמה שיותר קרוב למגידו.

מכיוון שלא היה לי שפע של גובה העדפתי לטוס בדרך הקצרה דרומה, בניצב לקו הרכס, ולא באלכסון אל עבר מגידו. טיסה לכיוון מגידו היתה מביאה אותי אל מעל לב העיר נצרת בגובה מגבלתי ואולי אף מסוכן.

עברתי את נצרת ממזרח בגובה של כ 2300 ובחרתי לי מעבר בין הפסגות שיביא אותי מעל לעמק בגובה בטוח.

עתה, כשאני בוחן את רישומי ה GPS אני יודע שהיה לי מספיק גובה, אבל בזמן הטיסה האדמה נראתה הרבה יותר קרובה.

הגעתי אל עמק יזרעאל בגובה 2000 מעל לכפר אכסל. עתה היה מעלי אותו רחוב של עננים שהבחנתי בו עוד מאזור צלמון. בעודי מוצא טרמיקה שתביא אותי אל העננים שמעתי שאורן מדווח שהוא בגובה 5000 מעל טבריה.

עזבתי את הטרמיקה בגובה בטוח וגלשתי הביתה למגידו. ב 13:20 נחתתי.

תמה טיסה נפלאה.

ארנון יפה

קישור לסיפור בפורום פראש:

http://www.fresh.co.il/dcforum/Aviation/301.html

[Izik Bakshi]

הסיפור האחרון ממש יפה...בכלל כל הסיפורים גרמו לי רצון עז לחזור לקורס דאיה...

[TDK]

הסיפור האחרון מדהים לדעתי,כל הכבוד לכותב.

[�פיק]

הראש בעננים/עמירם דוד

חוויה ראשונה של סוליסט מתחיל.

יום שישי ה-22.10.04, המדריך האחראי בשדה נחמיאס. עליתי לטיסת סולו בסביבות השעה 13:00, בגרירת מכונית לגובה של 1,100 רגל. ניתקתי את הכבל ולא הרגשתי בשום תרמיקות באזור הניתוק ולכן ע"פ הנהלים הודעתי עם הרוח גלגל קבוע והתחלתי בתכנון הנחיתה.

לקראת אמצע עם הרוח הרגשתי בתרמיקות חזקות וביקשתי מנחמיאס, לאפשר לי לעשות סיבוב אחד כי אני בגובה 900 רגל, ולהפתעתי קבלתי תשובה חיובית.

מפה והלאה החלה החוויה הגדולה ביותר שהיתה לי עד כה. בכל 100 רגל עד גובה 1,500 רגל מעדכן את נחמיאס על מצב הגובה ונחמיאס מעודד אותי להמשיך, כאשר בזמן זה הוא עוצר את כל התנועה על הקרקע עד שבטוח שאני בגובה מספק.

הגעתי לגובה 2,000 רגל ובהוראת נחמיאס עברתי לפלוטו ויצרתי התקשרות ע"פ הנהלים. סובבתי את ראשי לאחור לוודא שאין במקרה איזה מדריך שמסתתר מאחור והאם הגעתי לגובה זה בכוחות עצמי ללא התערבות (תן לי לקחת), שכל החניכים מכירים.

ההוראה מפלוטו היא עד גובה מירבי של 4,000 רגל ואני גומע את הגובה במהירות רבה ושוב פונה לפלוטו בהתלהבות לאשר לי גובה 5,000 רגל. כשפלוטו מתמהמה מעט כנראה בכדי לבדוק, אני מאיץ בו בהתלהבות שגרמה לקלמן להפציע בקשר "דוד סבלנות, סבלנות". היתה לי הרגשה שפלוטו נמצא שם רק בשבילי, כי הרי הגעתי לגובה של 4,000 רגל, למה לעכב?

כמות האדרנלין שזרמה בגופי נתנה לי הרגשה שלא חוויתי מעולם.

ושוב אני טס בגובה 4,000 רגל לכיוון היוגב, נפגש בתרמיקה, מטפס ומגיע לגובה 5,000 רגל, פונה לפלוטו לבקשת אישור לגובה 6,000 רגל, אך מהתשובה המקוטעת ולאחר ניסיון התקשרות שני הבנתי כי סוללת הקשר גוועה. באותו רגע הבנתי שחוויית השחקים שלי הסתיימה ועל פי הנהלים צריך לרדת מיד.

בעוד אני מסתובב מעל השדה במעצורים פתוחים לסרוגין ומאבד גובה היסטרי, אני מבחין בפינוי המסלול על מנת לאפשר לי נחיתה בטוחה ומגיע לנחיתה.

כשהכל עובר בשלום ונחמיאס קורא בקשר, שוב מקוטע "כל הכבוד דוד", הרגשתי מצויין.

לרמת האדרנלין לקח כ-24 שעות להגיע למצב נורמלי, ועכשיו אני יודע שאני מכור קשה לספורט זה ומקווה שלא ייגמר לעולם או לפחות שיימשך מספר רב של שנים ויש דוגמאות טובות.

בתחושה עילאית,

עמירם דוד

-הכותב הוא סוליסט

חבר מועדון דאייה מגידו

צפו לסיפורים נוספים שאביא לכם מפרי יצירתם של דואי ישראל.

קישור לסיפור:

http://www.fresh.co.il/dcforum/Aviation/379.html

[�פיק]

מתימן למצדה/אורי סבוראי

שלום לכולם רצ"ב הקובץ של הטיסה שלי מיום ו' ותאור (לפי המסורת של רפי ושות' יום שישי, אין תחזית כי מבית דגן לא הגיעו נתונים מספיקים לSoarcast-. בתדרוך בוקר רפי "חוזה" מקסימום 3000 רגל עם טרמיקות חלשות, לפי טיסת הבוקר בפייפר. אני ממריא ב12:30 באדלוויס - קובי גורר בJD. התחלתי עם מטרה "צנועה": בית קמה וחזרה - זאת לאחר שכמעט נפלתי בדקות הראשונות. גם המטרה הזאת היתה קשה, עם רגע "לחץ" אחד. כשחזרתי לשדה, החלטתי לנסות את מזלי לתל שוקת. יחד עם הדרך חזרה מקמה והדרך לשוקת, הרגשתי שאני "שולט בעניינים", מצליח לטרמל באופן עיקבי. בתאום עם חגב המשכתי ליתיר עם אפשרות המשך לערד. בדרך ליתיר לא היה כלום ומצאתי את עצמי בקושי בטווח גלישה לערד וקרוב מאד לנבטים. בתוך תחום CTR נבטים רצו כמה עמודי אבק יפים. צפונה משם לא ראיתי כלום... מצאתי את תדר "יונה" והודעתי להם (הם מיד תיקנו אותי שקוראים להם "נבטים"...) שאני בתוך השטח שלהם, ומנסה לטרמל ולצאת. היו להם רק שאלות כמו "מי אתה? איפה אתה? ובאיזה גובה" ולא הציקו לי יותר מידי... עמוד אבק אחד לא היה משהו, אבל השני עבד נפלא! בחצי הדרך למעלה הצטרפה אלי להקת חסידות גדולה. מי שהיה שומע את צעקות השמחה שלי היה חושב שאני משוגע לגמרי... טוב. מכאן המנחת הקרוב (לבד מנבטים) הוא ערד. אז קשר לחגב ואני בדרך לשם. סוף סוף בערד - בפעם הראשונה - מזמן רציתי להגיע לכאן.. כמעט מעל המנחת - טרמיקה אדירה. בראש התרמיקה הפתעה: זוג נשרים: אחד טס במבנה איתי (בוודאי חושב לעצמו: זה יאכל אותי או שאני אוכל אותו?) ושני (בת הזוג?) כמאה רגל מתחתינו. טוב אז מכאן לאן? אולי אגשים חלום נוסף: מצדה!!! שוב חגב, ששואלת לאן הכוונה להמשיך משם? טוב, "משם רק חזרה" אמרתי באופטימיות... המחשב מראה גובה הגעה למצדה כ3500- רגל (מעפ"ש). אז אין שום בעיה בכלל. לרגע שכחתי שזה לא אומר כלום לגבי חזרה משם לערד (3200 רגל הפרש גובה, לא?) הדרך למצדה יפהפיה כמו שחשבתי, אבל האוויר שקט. נו טוב.... הגעתי למנחת מצדה ב4000 מעפ"ש. בחירת ערד במחשב מבהירה לי את התמונה: מפה אני יוצא רק בגרירה.... בדרך אני שומע את רפי ועמיר שלום מדברים בקשר על התנאים בגבעת החבלנים ואפילו מחפשים אותי. אבל הם לא שומעים אותי בשום אופן. ואז הטלפון מצלצל (במקרה היה בכיס החולצה, ולא בתא מאחור כמו בדרך-כלל) - שלום שחר! אני במצדה בגובה 2500 (מעפ"ש) וכנראה הולך לנחות כאן. התשובה היא: מה כנראה? בטוח! שחר עוד יתרגל ל"אנדרסטייטמנט" שלי. לאחר כמה דקות קובי מתקשר עם מידע לגבי המנחת: לנחות מדרום לצפון כי הרוח בד"כ צפונית, ולעצור בתחילת המסלול כי יש מהמורות או חצץ בהמשך. בסדר, קיבלתי: תבוא לקחת אותי? בודאי! אני רגוע. לאורך המצוק עוד היו מעט פלוסים קטנים, אז החלטתי לשרוף מעט זמן על ה"רידג'".יעף צמוד לצוק המצדה (שים לב איפה הרכבל!) כשאני בגובה ראש הצוק וודאי נותן הצגה יפה למטיילים. רבע שעה ביליתי בנעימים לאורך הצוק צפונית למצדה: פעם מאה רגל מעל, ופעם מאה רגל מתחת. שוב ודאי הצגה יפה למי שתרח להסתכל על הדאון שמסתובב צמוד לקצה הצפוני של הצוק. ואז די: הקפה ימנית ונחיתה במנחת בר-יהודה (מצדה). לסיכום: טיסה ביום בינוני חלש, עם שמיים כחולים. גובה עבודה בד"כ 3000-4000 רגל. טיסה שהתפתחה מדבר לדבר: ובהחלט הטיסה היפה (ויזואלית) ביותר שהיתה לי מעולם! סה"כ כ120- ק"מ בין נקודות פנייה (שדה-תימן, תל-שוקת, שדה תימן, בר-יהודה, צומת מור, צוק מצדה) בכ3- שעות - קצב לא מזהיר. חבל רק דבר אחד: המצלמה שלי היתה מונחת מאחורי הגב שלי, ובשום אופן לה הצלחתי להגיע אליה בזמן הטיסה: איזה תמונות פספסתי!! הגרירה חזרה גם היא היתה מעניינת: אבל זה כבר סיפור אחר.

כולם מוזמנים לבוא לנסות ולהתרשם בתימן או מגידו.(עריכה: וגם בראש פינה )

שנה טובה

אורי סבוראי

וכמובן הקישור:

http://www.fresh.co.il/dcforum/Aviation/303.html

[�פיק]

תמונות מראשית הדאיה בישראל!!!

מעניין!

כל מי שאולי יש לו פרטים על התמונות והאנשים המופיעים מוזמן להגיב!

http://www.geocities.com/colosseum/fiel ... index.html

[Or Netzer]

אחת הסיבות שציפורים נודדות עוברות דרך ישראל זה תנאי הדאיה הטובים בה

לידיעתכם גם ציפורים משתמשות בטרמיקות כדי לא להתעייף בדרך דרומה או צפונה...

יש עוד סיבות אבל זו אחת מהן...

[Nimrod]

אור זה כל כך נכון... אני תמיד רואה מאות ציפורים עפות במעגלים מעל עמק החולה!

[�פיק]

התחרות הראשונה שלי+שיא מרחק(שלי)

מאת:זאב, EVV מפורום FRESH.

אמנם עבר מאז הרבה זמן אבל השלמתי את הכתיבה של זה רק שלשום. אז קבלו אותי בסלחנות .

אגש ישר לעניין.

אחרי שביום רביעי (6/10/04) ערב החג היה לי יום מאכזב בדאיה באתי ביום שישי (8/10/04) עם תיאבון לפיצוי.

השמים הראו סימנים מבטיחים ליום יפה, הגעתי ברבע ל8 בבוקר לשדה, היתי הראשון לפתיחת הדלתות.

לאט לאט זרמו החברים הנוספים ולהפתעתינו הגיעו מעט חברים יחסית ליום מבטיח כזה, עד השעה 9 בבוקר סיימנו להוציא את כל הדאונים והתיישבנו לתדריך בוקר.

אני הסוליסט היחיד היום וחניכים לא הגיעו, זה אומר שהמדריך והדאון הדו מושבי שלי עד סוף היום , עוד סיבה לחיוך.

כל החברים שהגיעו היום מתכוננים לקיים תחרות תקנית בדאיות מרחק.

תוך כדי התדריך המדריך (דני) מעלה את האפשרות לבצע איתי את טיסת הבוקר שהוא חייב בכדי לאשר לי טיסת סולו ואח"כ להצטרף לתחרות, ביקשתי להצטרף לתחרות כטייס משנה והוא הסכים, איזה יופי לי.

קצת פרטים טכניים על כללי התחרות:

המטרה בתחרות היא לבצע משימת מרחק בזמן הקצר ביותר ולחזור לשדה הבית.

הכללים (כפי שידועים לי):

קובעים נקודות טופוגרפיות על המפה שהמתחרים צריכים להוכיח שהם היו בהם באמצאות GPS או מצלמה, בדרך כלל מציירים משולש על מפה וצריך להגיע לפינות המשולש.

אין הגבלה על מהירות הטיסה בין הנקודות.

חובה לחזור לשדה הבית, מי שנוחת בחוץ מפסיד.

לאחר התחרות מנתחים את נתוני הGPS ומי שעשה את המשימה במלואה בזמן הקצר ביותר מנצח.

האתגר:

מכיוון שאין לנו מנוע ואנו כל הזמן בגלישה כלפי מטה אין שום סיכוי שנצליח להגיע אל הנקודות שנקבעו בגלישה ישירה, אנחנו חייבים מדי פעם "לעצור" לאיסוף גובה בתרמיקות, איסוף גובה בתרמיקה מתבצע בסיבובים על המקום ועליה לגובה בצורת ספירלה ביחד עם זרם האוויר העולה (תרמיקה) ,

בזמן איסוף הגובה בתרמיקה ככל שהטייס טוב יותר הוא יצליח לנצל את התרמיקה טוב יותר ולכן לאסוף גובה מהר יותר, מה שמזרז את זמן ה"תדלוק" ומאפשר לו להמשיך את המשימה מהר יותר.

כמו כן ישנם תרמיקות חלשות ותרמיקות חזקות, גם כאן כישוריו המטאורולוגיים של הטייס יעזרו לו לבחור את התרמיקה הטובה ביותר עבורו לאיסוף הגובה, טייס טוב יידע לוותר על תרמיקה חלשה כשיש לידה אחת חזקה יותר,

האתגר הוא לדעת מתי לצאת מהתרמיקה ולהמשיך הלאה את המשימה בלי לטעות בהערכות ובלי להפסיד זמן יקר על איסוף גובה מיותר.

אחרי ההכנות הרגילות (סידור ובדיקת הדאון היינו מוכנים להמראה שניים בתור.

דוחפים את הדאון לעמדת המראה, בד"ח, מתחברים למטוס ומתגלגלים.

מזג אויר קצת קופצני , אני מצליח להחזיק את הכבל מתוח , אחרי הפניה הראשונה שמאלה המטוס לפני קופץ גבוה, אני נמוך מהמטוס וחייב לעלות גבוה אחריו, לראשונה תוך כדי הדברים אני מבין שזה בגלל תרמיקה ולא נוגע בהגה הגובה למרות האינסטינקט הבסיסי לתקן מיד, שניה וחצי עוברת ואני מרגיש בעיטה בתחת, אותה התרמיקה מרימה גם אותנו בדיוק לגובה הנחוץ, אילו הייתי מנסה לתקן קודם הייתי מוצא את עצמי גבוה מידי עכשיו, למדתי והפנמתי.

שאר ההמראה עברה חלק ללא חוויות מיוחדות.

התנתקנו בתוך תרמיקה בגובה סטנדרטי של 2000 רגל והתחלנו להסתובב, כרגיל מסתובבים מסתובבים עולים עולים ,התרמיקה הזו לא הייתה מספיק טובה ובשלב מסויים דני מחליט לחפש אחרת, תוך דקות אנחנו מוצאים תרמיקה חזקה והיא לוקחת אותנו ל5600 רגל.

שעה: 11:05 , גובה: 5600 רגל, מיקום: דרום-מזרח למגידו, דני מחליט: יוצאים למשימה.

תזכור את השעה התחלנו ב11:05 אומר לי דני.

שים את האף על התבור, כך דני, אני מחפש באופק את ההר הידוע ולא מוצא אותו לרגע, דני עוזר לי ואני קולט שבגלל הגובה שלנו התבור כבר לא בולט על קו האופק כמו שאני רגיל לראות אותו מהקרקע, הוא נראה כמו גבעה קטנה מתחתינו.

שמים את האף על התבור, ומורידים אף למהירות 70, בתרמיקה הראשונה שאני פוגש (שהייתה חזקה מאוד) אני מאט ונכנס לסיבוב, חשבתי שדני יגיד איזה יופי זיהית את התרמיקה לבד.

מה אתה עושה ? צועק דני.

תרמיקה, מה לא להסתובב? אני שואל

אנחנו בתחרות, יש לנו מספיק גובה, בשביל מה?

טוב אסיים את הסיבוב הזה ונמשיך, אני עונה.

פאשלה.

ממשיכים לכיוון טבריה, דני עושה לי שיעור בידיעת הארץ כל הדרך, הוא מכיר כל יישוב וכל כפר כאן ,כל הר וכל גבעה,ללמוד גיאוגרפיה מעולם לא היה אטרקטיבי יותר מעכשיו בצורה כזאת.

טסנו ישרה ואפקית בשיטת דולפינים עד כפר קמא שם היינו צריכים ל"תדלק" בגובה , מעלינו עננים יפים ומפותחים, בוחרים אחד ומטפסים אליו עד בסיס הענן, אחד מהדברים הכי כיפים בדאיה מבחינתי זה הרגע שבו אני מגיע לבסיס ענן אחרי טיפוס בתרמיקה, מזג האוויר בבסיס הענן קריר ונעים, יש צל, וזה כמו להכנס לחדר ממוזג אחרי הליכה מהירה בחום, אני יודע שמיציתי את התרמיקה עד תום וזה נותן סיפוק.

טיסת "דולפינים" למי ששואל את עצמו היא טיסה ישרה בלי לעצור בכל טרמיקה אבל כשחוצים תרמיקות מאיטים את מהירות הטיסה בכדי להרוויח עילוי מהתרמיקה , כשיוצאים מהתרמיקה מחזירים את הדאון למהירות רגילה עד התרמיקה הבאה, טיסה בשיטה כזו מזכירה את אופן שחיית הדולפינים בים ומכאן שמה.

מכאן ועד קצת לפני טבריה יש לנו רחוב עננים , טסנו קצת מתחת לבסיס הענן עם עילוי קבוע , טיסה שקטה איטית ורגועה.

הנוף כאן מדהים, הכינרת קדימה פרושה לפני, הפעם אני רואה אותה הרבה יותר טוב מבפעם הקודמת, מכאן נראה שטבריה יושבת על צוק חד, יחסית לכינרת טבריה נראתה לי קטנה פתאום.

טבריה היא הנקודה הראשונה למשימה זאת, והיא שיא המרחק שהגעתי אליו בדאון,

הסתובבנו קצת מעל, טבריה ,צילמתי את הנוף ואת נקודת המשימה, ופנינו שמאלה לכיוון צומת אחיהוד (הנקודה הבאה במשימה).

בדרך לצומת אחיהוד היו מינוסים רציניים, ואיבדנו גובה במהירות. כשסוף סוף מצאנו איזה תרמיקה היא הייתה חלשה ולא הצלחנו לעלות איתה ברצינות.

אבל אין כמו דני להחלץ מצרות כאלה, אחרי כמה נסיונות הוא זיהה ענן מבטיח והחליט להמר עליו, טסנו אל הענן ואכן מצאנו שם תרמיקה טובה יותר מהקודמת, היא לא הייתה חזקה אבל לאט לאט עלינו חזרה לגובה ממנו יכלנו להמשיך הלאה.

הגענו לצומת גולני, זה במרחק מספק מהנקודה מבחינת תנאי התחרות, סיבוב או שתיים מעל צומת גולני וממשיכים לנקודה הבאה, שוב היינו צריכים לאסוף גובה, אז חזרנו לאותה תרמיקה שהיינו בה קודם, נראה שהיא היחידה באזור, טיפה לפני שהגענו אליה מצאנו עוד אחת חזקה יותר שלקחה אותנו ממש עד בסיס הענן , אספנו גובה והמשכנו לכיוון בית שאן (הנקודה הבאה במשימה).

את הלג לבית שאן עשינו כמעט ללא "עצירות" במהירות ממוצעת של 70 קשר (130 קמ"ש), כמעט אמרתי, כי מעל גן-נר דני מראה לי את הבית שלו ואת המפעל בו הוא עובד, אנחנו עוצרים שם "לתדלק" דני אומר שתמיד יש כאן תרמיקות.

משם אנחנו ממשיכים בלג ישיר ורק לקראת בית שאן היינו צריכים לתדלק, אנחנו מוצאים תרמיקה חזקה שתוך כמה סיבובים מחזירה אותנו לגובה 6000 בערך , הנוף מדהים, הרי ירדן , הקצה הדרומי של הכינרת, עמק בית שאן, באופק המערבי רואים אפילו את ים התיכון כמו פס זוהר. כולם פרוסים על כף היד.

עברנו את בית שאן והגענו כמעט עד גבול ירדן, בפלאפון שבכיס שלי יש רטט, מישהו שלח לי SMS, אחרי הטיסה התברר שהפלאפון שלי עבר לרשת הסלולרית של ירדן ההודעה הייתה WELCOME TO JORDAN NETWORK.

צילמתי את הנקודה במשימה, ואנחנו ממשיכים לפיינל גלייד (גלישה סופית), עכשיו אנחנו צריכים להגיע מה שיותר מהר למגידו. לפעמים ניצחון בתחרות תלוי בלג הזה.

דני אומר לי טוס מהר, מהר - OK, אני חושב, ומוריד אף ל81 קשר (150 קמ"ש), דני אומר יותר מהר, OK, אני מוריד אף לצלילה 90 קשר (166 קמש), יותר מהר!, אמר דני, אני מגזים ומוריד ל115 קשר (212 קמ"ש) , ברעש של הרוח לא שומעים כלום גם לא את הקשר שמוגבר למקסימום, זה בסדר? אני שואל בצעקה, יופי תשאר במהירות הזו, צועק לי דני.

במהירות צלילה של 115 קשר עשינו את הדרך מבית שאן למגידו בקו אווירי ישר. הארץ רצה מהר מתחתינו, תוך 9 דקות היינו כבר באיזור ההקפה של מגידו,

בצלילה הזו הפסדנו בערך 3000 רגל.

היינו יכולים לנחות מיד אבל דני החליט שאני צריך לעשות הקפה מסודרת במהירויות רגילות בכדי שאני לא ינחת במהירות גבוהה מידי בטעות.

נכנסנו להקפה, צלע מת, דיווח למגדל, צלע עם הרוח, צלע בסיס , נחיתה.

זהו , היה מושלם. וגם לאחר איסוף הנתונים מכל החברים התברר שאנחנו במקום ראשון לאותו יום.

בתמונה הטיסה כפי שתועדה בGPS.

הקו האפור מסמל את ההמסלול האופטימלי למשימה.

הקו הכחול מסמל את המשימה שביצענו בפועל.

הקו האדום הינו הטיסה שלנו בפועל.

המעגלים האדומים הם מינימום המרחק שאנחנו צריכים להיות מנקודות המשימה בכדי שיחשב שהיינו שם.

הרדיוס הוא 15 קילומטר מכל נקודה.

זמן טיסה 1:39

מרחק 120. קילומטר

מהירות ממוצעת 74 קשר

מהירות ממוצעת משוקללת 84 קשר

http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=14493

[Yoav]

יפה מאוד ומאוד מעניין!

[OmRI]

אפיק תודה קודם כל על כל הסיפורים היפים הללו קראתי רק אחד שמצאתי לפי קריאת ההתחלה להכי מעניין וזה הסיפור:הראש בעננים/עמירם דוד .

הוא מאוד עניין אותי והבנתי כמה אנשים מתרגשים מתחום מסויים.

זה מאוד מעציב לסיים ככה את העלייה לשחקים שהסוללת רדיו גוועת לך באמצע ואתה יודע שהפנטזיה הזאתי התנפצה לך מול הפנים ושנוהל הוא נוהל וצריך לרדת מידית ולהתחיל להתארגן לנחיתה.

מאוד מעצבן הקטע הזה שאתה כלכך מצפה למשהו שיתממש ובבת אחת הכל מתנפצץ לך בפנים.

אני מקווה שדוד הגשים את חלומו בסופו של דבר(אשמח לשמוע תשובה על שאלתי אפיק)

תודה לך שוב על כל הסיפורים אני בקרוב יבחר לי עוד סיפור לקרוא.

[�פיק]

אני לא מכיר את כותב הסיפור הספציפי.

גם לא אוכל לברר כי הוא טס במועדון אחר משלי.

דרך אגב, אם יש כאן מישהו שמתעניין בטיסות היכרות אפשר לעשות בכל מועדון דאיה (נגב-בתימן, מגידו-במגידו, וגליל עליון-במחניים).

אפשר גם לשאול אותי אין בעיה.