לנבחני הבגרויות השנה.

[yoni revivo]

אינני מסכים עם רוב הדעות כאן.

נורא קל להפיל הכל על משרד החינוך ולבוא בגישת טענות של "משרד החינוך הזה כל כך גרוע", זה מאוד קל. לעומת זאת למצוא באמת את מקור הבעיה (שהיא איננה אחת וידיחה אלא מכלול שלם), זה קצת יותר קשה ודורש יותר העמקה בחקר הבעיה.

לפי דעתי האישית, משרד החינוך לא מקור הבעיה היחיד, לפחות לא המשמעותי ביותר. לא למדתי בכל בתי הספר בארץ, ואינני יודע מה כל כך מהם מציע ואילו אפשרויות הוא נותן. אך לדעתי, לפחות במסגרת תיכונית, בית ספר שמציע לימוד מלא ושוטף במקצועות החובה, ועוד מגוון במקצועות ההרחבה, מכאן הכל כבר תלוי בתלמיד; ברצונו שלו, ביכולת שלו, וכמובן בהשקעה שמתורגמת מאוחר יותר כמספרים חסרי המשמעות (דעתי) אשר ידועים כ"ציונים".

טריגר בעצמו הביא דוגמה, אומנם די נדירה ולא שיגרתית, אבל זו עובדה. אם יש אפשרות לגשת לבגרות, אין שום סיבה להפיל הכל על משרד החינוך שבראשו עומדת צרת החינוך לימור לבנת (היא לא מתאימה לתפקיד, אך זה סיפור אחר), משום שיש לתלמיד את האפשרות, ואם הוא רוצה ללמוד ולומד, הוא יצליח.

היו מחקרים בעבר ורבים, ואף יצאו מספר ספרים שאחד מהם קראתי קצת, שטוענים שהצלחתו של תלמיד תלויה בכ-90% ויותר באיכות המורה. אני חייב להודות שיש בזה משהו. במהלך 11 שנותיי במסגרת בית ספרית פגשתי לא יותר מ-3 מורים שאני באמת יכול להגדיר אותם כמורים מצוינים, ואיתם ההצלחה כמעט בטוחה. אבל יש כאן עוד משהו, לא רק המורה אחראי אלא גם כמובן, התלמיד, והנושא שמדובר. אני אישית הרבה יותר אוהב ללמוד פיסיקה או היסטוריה מאשר ספרות, שבינה וביני אין קשר ישיר מסיבות כאלה ואחרות, לכן גם זה איזשהו פרמטר להשוואה.

מצד שני, לדעתי יש מקור בעייתי אחר, וחשוב לא פחות, וזה הבית. מה שקורה בבית.

אני אישית במהלך שנות חיי, משום מה (וכנראה שזו אמת) קיבלתי רושם שהדור הזה הרבה יותר, איך להגיד? חופשי, עושה מה שבראש שלו, פחות ערכים, פחות אחריות פורמלית.

לפי דעתי במהלך העשורים האחרונים התבצעה איזשהי מגמת שינוי ביחסים בין הורים לילדיהם. אם שמתם לב, כמעט כל ההורים היום בגיל 40+, נוטים להיות חברים של ילדיהם. בטענה נפוצה שמנוסחת כך: "אני לא קיבלתי הרבה מההורים שלי, לכן היום כשאני בעצמי הורה, אני אתן כל מה שאני יכול לילדים שלי, על מנת להיות אבא כמה שיותר טוב" << זו לדעתי הבעיה. ההגזמה ההזאת בהסתכלות בילד כחבר, פשוט יוצרת חיסרון. הרי אי אפשר להנות מכל העולמות, העוגה לא נשארת שלמה, וכל דבר חיובי למישהו מסוים מיוחס כדבר שלילי למישהו אחר או משהו אחר (זו היום תיאוריה די פילוסופית ולא ממש מבוססת, אך אני בהחלט מאמין בה ומניח שבמוקדם או במאוחר היא תוצג באופן ברור יותר).

אז מה הוא בעצם אותו חיסרון? ומה הקשר בין היחסים בין ההורים לילדיהם להצלחה הכללית של הילד/נער בלימודיו הפורמליים?

אז ככה, על מנת שיהיה קיים המונח "חבר" במציאות, חייבים להתבצע כמה דברים. אני לא אפרט כאן את כל התנאים הללו, אך אחד מהם הוא יחס של "נתינה וקבלה" והטלת אחריות על ה"חבר" השני. תסכימו איתי, שבאופן כללי, אי אפשר מצד אחד להיות חבר של מישהו, ומצד שני לבקש ממנו לבצע דברים ולהטיל עליו אחריות כמו עשיית ש"ב ולמידה באופן כללי. זה פשוט נוגד אחד את השני, ואם אני חבר של אבי למשל, למה שאני אתן לו לדרוש ממני משהו שלא בראש שלי לעשות? (ותאמינו לי שזה רלוונטי לגבי רוב בני הנוער היום, לפחות בסביבה שלי), מכאן הבעיה הגדולה. היום ההורים חברים של הילדים > פחות אפשרות להטיל מטלות ואחריות על הילד. פעם ההורים לא היו ממש חברים של הילדים שלהם (גם בגלל שפעם היו משפחות מרובות ילדים יותר) > יכלו לדרוש מהם דברים בלא חשש שזה יפגע במשהו, כמו היום שזה יפגע ביחסים ביניהם.

זו בכמה מילים שלי, אחת בעיות העיקריות שלנו כיום, והמסקנה היא פשוטה: לא להגזים. צריך לבנות מערכת בעלת איזון כלשהו, גם אם צד כלשהו יפגע, הוא לא יפגע לחלוטין אלא אפשר להנות מדבר ב-50% ולא 100%, מה שמבטל דבר אחר (אגב זה גם די מזכיר את חוק שימור האנרגיה).

בקשר לציונים גבוהים וסיכויי קבלה למוסדות להשכלה גבוהה:

אני אישית (ובאמת אישית הפעם) לא מוצא בזה כיוון שלי אישית. דעתי שהאדם עבר במאות האחרונות כל גבול באיזון, והוא פשוט מאבד כל פרופורציות לגבי היחס לסביבה ולטבע, והכי חשוב: לעתיד של כולנו. משום ככה אני כבר הגעתי למסקנה שאת החיים האלה אני תורם לתחום הזה, פשוט את כל כולי. וזו לא "יפות נפש" כלשהי, אני לא בנאדם לא מציאותי שחושב שיש כזה דבר עולם בלי מלחמות והכל טוב ויפה, אבל איזון, זו הנקודה כאן ובהרבה תחומים אחרים.

בנוגע לרמת הבגרויות; אני לא יודע מה רמת הבגרויות הממוצעת בעולם המערבי היום, אך אני מקווה שאנחנו קרובית אליה, או לפחות תמיד שואפים אליה. למה? משום שזהו היעד של רוב האנשים בעלי ההשכלה, קשר החוץ עם המערב.

אני כבר בכיתה י"א, ב5 יח"ל מתמטיקה, אנגלית, פיסיקה והיסטוריה, ועוד מסיים השנה תנ"ך וכמובן היסטוריה ב'. אני מוכרח לציין שכל הבגרויות עד עכשיו שהיו לי לא דרשו שכל, פשוט לא. כל מה שהן דרשו זה רק זיכרון ללמידה באופן של תוכים (לקרוא מהספר ולהקיא), בייחוד במקצועות כמו היסטוריה, ספרות ועוד. וזו נקודה גם די חשובה, והיא אכן קשורה למשרד החינוך.

[Or Netzer]

אינני מסכים עם רוב הדעות כאן.

נורא קל להפיל הכל על משרד החינוך ולבוא בגישת טענות של "משרד החינוך הזה כל כך גרוע", זה מאוד קל. לעומת זאת למצוא באמת את מקור הבעיה (שהיא איננה אחת וידיחה אלא מכלול שלם), זה קצת יותר קשה ודורש יותר העמקה בחקר הבעיה.

לפי דעתי האישית, משרד החינוך לא מקור הבעיה היחיד, לפחות לא המשמעותי ביותר. לא למדתי בכל בתי הספר בארץ, ואינני יודע מה כל כך מהם מציע ואילו אפשרויות הוא נותן. אך לדעתי, לפחות במסגרת תיכונית, בית ספר שמציע לימוד מלא ושוטף במקצועות החובה, ועוד מגוון במקצועות ההרחבה, מכאן הכל כבר תלוי בתלמיד; ברצונו שלו, ביכולת שלו, וכמובן בהשקעה שמתורגמת מאוחר יותר כמספרים חסרי המשמעות (דעתי) אשר ידועים כ"ציונים".

טריגר בעצמו הביא דוגמה, אומנם די נדירה ולא שיגרתית, אבל זו עובדה. אם יש אפשרות לגשת לבגרות, אין שום סיבה להפיל הכל על משרד החינוך שבראשו עומדת צרת החינוך לימור לבנת (היא לא מתאימה לתפקיד, אך זה סיפור אחר), משום שיש לתלמיד את האפשרות, ואם הוא רוצה ללמוד ולומד, הוא יצליח.

היו מחקרים בעבר ורבים, ואף יצאו מספר ספרים שאחד מהם קראתי קצת, שטוענים שהצלחתו של תלמיד תלויה בכ-90% ויותר באיכות המורה. אני חייב להודות שיש בזה משהו. במהלך 11 שנותיי במסגרת בית ספרית פגשתי לא יותר מ-3 מורים שאני באמת יכול להגדיר אותם כמורים מצוינים, ואיתם ההצלחה כמעט בטוחה. אבל יש כאן עוד משהו, לא רק המורה אחראי אלא גם כמובן, התלמיד, והנושא שמדובר. אני אישית הרבה יותר אוהב ללמוד פיסיקה או היסטוריה מאשר ספרות, שבינה וביני אין קשר ישיר מסיבות כאלה ואחרות, לכן גם זה איזשהו פרמטר להשוואה.

מצד שני, לדעתי יש מקור בעייתי אחר, וחשוב לא פחות, וזה הבית. מה שקורה בבית.

אני אישית במהלך שנות חיי, משום מה (וכנראה שזו אמת) קיבלתי רושם שהדור הזה הרבה יותר, איך להגיד? חופשי, עושה מה שבראש שלו, פחות ערכים, פחות אחריות פורמלית.

לפי דעתי במהלך העשורים האחרונים התבצעה איזשהי מגמת שינוי ביחסים בין הורים לילדיהם. אם שמתם לב, כמעט כל ההורים היום בגיל 40+, נוטים להיות חברים של ילדיהם. בטענה נפוצה שמנוסחת כך: "אני לא קיבלתי הרבה מההורים שלי, לכן היום כשאני בעצמי הורה, אני אתן כל מה שאני יכול לילדים שלי, על מנת להיות אבא כמה שיותר טוב" << זו לדעתי הבעיה. ההגזמה ההזאת בהסתכלות בילד כחבר, פשוט יוצרת חיסרון. הרי אי אפשר להנות מכל העולמות, העוגה לא נשארת שלמה, וכל דבר חיובי למישהו מסוים מיוחס כדבר שלילי למישהו אחר או משהו אחר (זו היום תיאוריה די פילוסופית ולא ממש מבוססת, אך אני בהחלט מאמין בה ומניח שבמוקדם או במאוחר היא תוצג באופן ברור יותר).

אז מה הוא בעצם אותו חיסרון? ומה הקשר בין היחסים בין ההורים לילדיהם להצלחה הכללית של הילד/נער בלימודיו הפורמליים?

אז ככה, על מנת שיהיה קיים המונח "חבר" במציאות, חייבים להתבצע כמה דברים. אני לא אפרט כאן את כל התנאים הללו, אך אחד מהם הוא יחס של "נתינה וקבלה" והטלת אחריות על ה"חבר" השני. תסכימו איתי, שבאופן כללי, אי אפשר מצד אחד להיות חבר של מישהו, ומצד שני לבקש ממנו לבצע דברים ולהטיל עליו אחריות כמו עשיית ש"ב ולמידה באופן כללי. זה פשוט נוגד אחד את השני, ואם אני חבר של אבי למשל, למה שאני אתן לו לדרוש ממני משהו שלא בראש שלי לעשות? (ותאמינו לי שזה רלוונטי לגבי רוב בני הנוער היום, לפחות בסביבה שלי), מכאן הבעיה הגדולה. היום ההורים חברים של הילדים > פחות אפשרות להטיל מטלות ואחריות על הילד. פעם ההורים לא היו ממש חברים של הילדים שלהם (גם בגלל שפעם היו משפחות מרובות ילדים יותר) > יכלו לדרוש מהם דברים בלא חשש שזה יפגע במשהו, כמו היום שזה יפגע ביחסים ביניהם.

זו בכמה מילים שלי, אחת בעיות העיקריות שלנו כיום, והמסקנה היא פשוטה: לא להגזים. צריך לבנות מערכת בעלת איזון כלשהו, גם אם צד כלשהו יפגע, הוא לא יפגע לחלוטין אלא אפשר להנות מדבר ב-50% ולא 100%, מה שמבטל דבר אחר (אגב זה גם די מזכיר את חוק שימור האנרגיה).

בקשר לציונים גבוהים וסיכויי קבלה למוסדות להשכלה גבוהה:

אני אישית (ובאמת אישית הפעם) לא מוצא בזה כיוון שלי אישית. דעתי שהאדם עבר במאות האחרונות כל גבול באיזון, והוא פשוט מאבד כל פרופורציות לגבי היחס לסביבה ולטבע, והכי חשוב: לעתיד של כולנו. משום ככה אני כבר הגעתי למסקנה שאת החיים האלה אני תורם לתחום הזה, פשוט את כל כולי. וזו לא "יפות נפש" כלשהי, אני לא בנאדם לא מציאותי שחושב שיש כזה דבר עולם בלי מלחמות והכל טוב ויפה, אבל איזון, זו הנקודה כאן ובהרבה תחומים אחרים.

בנוגע לרמת הבגרויות; אני לא יודע מה רמת הבגרויות הממוצעת בעולם המערבי היום, אך אני מקווה שאנחנו קרובית אליה, או לפחות תמיד שואפים אליה. למה? משום שזהו היעד של רוב האנשים בעלי ההשכלה, קשר החוץ עם המערב.

אני כבר בכיתה י"א, ב5 יח"ל מתמטיקה, אנגלית, פיסיקה והיסטוריה, ועוד מסיים השנה תנ"ך וכמובן היסטוריה ב'. אני מוכרח לציין שכל הבגרויות עד עכשיו שהיו לי לא דרשו שכל, פשוט לא. כל מה שהן דרשו זה רק זיכרון ללמידה באופן של תוכים (לקרוא מהספר ולהקיא), בייחוד במקצועות כמו היסטוריה, ספרות ועוד. וזו נקודה גם די חשובה, והיא אכן קשורה למשרד החינוך.

כל מילה סלע

מערכת החינוך בארץ דפוקה מכל כיוון ולא בגלל גורם אחד.

שיהיה לכולם בהצלחה

[Noam]

בנוגע לרמת הבגרויות; אני לא יודע מה רמת הבגרויות הממוצעת בעולם המערבי היום, אך אני מקווה שאנחנו קרובית אליה, או לפחות תמיד שואפים אליה. למה? משום שזהו היעד של רוב האנשים בעלי ההשכלה, קשר החוץ עם המערב.

אני כבר בכיתה י"א, ב5 יח"ל מתמטיקה, אנגלית, פיסיקה והיסטוריה, ועוד מסיים השנה תנ"ך וכמובן היסטוריה ב'. אני מוכרח לציין שכל הבגרויות עד עכשיו שהיו לי לא דרשו שכל, פשוט לא. כל מה שהן דרשו זה רק זיכרון ללמידה באופן של תוכים (לקרוא מהספר ולהקיא), בייחוד במקצועות כמו היסטוריה, ספרות ועוד. וזו נקודה גם די חשובה, והיא אכן קשורה למשרד החינוך.

מסכים איתך לגבי רוב המקצועות. לא לגבי מחשבים פיזיקה ומתמטיקה, במקצועות האלה יש גם רמה של חשיבה.

נועם

[אורח]

יוני, יש הרבה במה שאתה אומר.

אבל זה לא משנה את העובדה שדרך ההתמודדות של משרד החינוך עם הירידה בציוני הבגרות במתמטיקה היא לבטל נושאים - ולא ללמד אותם טוב יותר או להביא מורים רציניים יותר.

אילו שתי פנים לבעיה.

הורדתי רק כי קיבלתי בהם 60...מה לעשות, לא הצלחתי להתרגל לשיטת למידה שם...מוקדם מדי בשבילי היה להיכנס לזה...אינפי, אלגברה ליניארית ושאר המקצועות שבעצם נועדו ללמד את החומר הכי לא שימושי שיש (אם לא רוצים לעשות דוקטורנט במתמטיקה).

אינפי ואלגברה לינארית לא שימושיים?!

יש לך עוד הרבה מתמטיקה ללמוד, יקירי.

נכון שאת רוב האפליקציות של המקצועות האלה עושים היום באמצעות מחשב, אבל זה לא פותר אותנו מהבנת הדברים.

חשבון אינפיניטיסימלי הוא הבסיס לכל החישובים בכלכלה, פיזיקה, אלקטרוניקה, חשמל.

אלגברה ליניארית היא כלי נהדר לפתרון בעיות הקצאת משאבים ומשוואות מרובות נעלמים (לא שניים או שלושה שאז אפשר לבודד משתנים ולהציבם אחד בתוך השני).

[Elad Zeierman]

יוני, יש הרבה במה שאתה אומר.

אבל זה לא משנה את העובדה שדרך ההתמודדות של משרד החינוך עם הירידה בציוני הבגרות במתמטיקה היא לבטל נושאים - ולא ללמד אותם טוב יותר או להביא מורים רציניים יותר.

אילו שתי פנים לבעיה.

הורדתי רק כי קיבלתי בהם 60...מה לעשות, לא הצלחתי להתרגל לשיטת למידה שם...מוקדם מדי בשבילי היה להיכנס לזה...אינפי, אלגברה ליניארית ושאר המקצועות שבעצם נועדו ללמד את החומר הכי לא שימושי שיש (אם לא רוצים לעשות דוקטורנט במתמטיקה).

אינפי ואלגברה לינארית לא שימושיים?!

יש לך עוד הרבה מתמטיקה ללמוד, יקירי.

נכון שאת רוב האפליקציות של המקצועות האלה עושים היום באמצעות מחשב, אבל זה לא פותר אותנו מהבנת הדברים.

חשבון אינפיניטיסימלי הוא הבסיס לכל החישובים בכלכלה, פיזיקה, אלקטרוניקה, חשמל.

אלגברה ליניארית היא כלי נהדר לפתרון בעיות הקצאת משאבים ומשוואות מרובות נעלמים (לא שניים או שלושה שאז אפשר לבודד משתנים ולהציבם אחד בתוך השני).

מחזק את דיברי אורן מי שימשיך למיקצועות הראלים באקדמיה וביניהם מדעי המחשב ייתקל בקללה הזאת שקוראים לה חדוו"א 1- (חשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי חלק 1)- וזה הולך ככה :

בשיעור הראשון (בחלק מהמקומות רק בחצי מהשיעור) עוברים איתכם על כל מה שלמדתם בתיכון ברמת 5 יח"ל מקבלים עבודה לבית - עושים את מה שזוכרים בעבודה ובוכים למרצה, המרצה מחייך וממשיך מגיעים לגבולות של פונקציה שוב מקבלים עבודה לבית -הפעם לא מביחנים כלום, המרצה גם מחייך וממשיך, ככה זנ נימשך 14 שבועות עד סוןף הסימסטר שהבנתם 20 אחוז מהחומר את שאר החומר תבינו בשבוע לפני הבחינה בדרך גיליתם שכל מה שלימדו אתכם על חקירת פונקציות בתיכון זה קשקוש ברובו תגיעו למועד א סטטיסטית - במועד א ממוצע מתוך הקורס (תלוי גם במוסד בו אתם לומדים) בין 50 ל 70 אחוז יכשלו ומאלה שייגשו למועד ב' (בהנחה שהם לא הרימו ידיים) רק 50 אחוז יעברו.

ורק שנה אחרי אולי תבינו למה היה צריך את הקורס המסריח הזה.

הגעתי ללימודים הגבוהים ורק אז קלטתי שכמעט כל מה שלמדתי בתיכון היה שווה ל -$#$@# ובחלק מהמיקרים גם לא נכון.

[tal 2]

בהצלחה חברה :mrgreen: .

[moti]

בהצלחה לכולם!

דיברתם על הרמה שיורדת, מה שאני יודע ששנה שעברה שעשיתי את הבגרות באנגלית במתכונת החדשה וראיתי שהרמה יחסית גבוה- הממוצע הארצי עמד על 58 לפי מה ששמעתי.

למרות שעשיתי את זה בכיתה י' הוצאתי 82 ובקיץ שיפרתי ל 91. לא הכל קל וברמה נמוכה.

אם כולם בארץ היו מקבלים 100 ברמה המקסימלית היינו אומרים שהרמה נמוכה- המצב לא ככה לצערי ולצער כולנו כי למרות שפה רוב החבר'ה עם ראש ושכל על הכתפיים יש הרבה כאלה בכל הארץ שלא.

[אורח]

ממוצע ארצי נמוך לא שקול לרמה גבוהה, התבלבלת...

אבל זה רק אומר שבשנה הבאה יורידו עוד יותר את הרמה.

כמו שסיפרתי קודם, עשיתי בגרות במתימטיקה שוב אחרי הצבא, ואין בכלל מה להשוות, הרמה אחרי 4 שנים היתה נמוכה בהרבה. ותאמין לי שלא נעשיתי יותר חכם בצבא, אם כבר אז מתו כמה תאים אפורים...

[Elad Zeierman]

ממוצע ארצי נמוך לא שקול לרמה גבוהה, התבלבלת...

אבל זה רק אומר שבשנה הבאה יורידו עוד יותר את הרמה.

כמו שסיפרתי קודם, עשיתי בגרות במתימטיקה שוב אחרי הצבא, ואין בכלל מה להשוות, הרמה אחרי 4 שנים היתה נמוכה בהרבה. ותאמין לי שלא נעשיתי יותר חכם בצבא, אם כבר אז מתו כמה תאים אפורים...

אין ספק הצבא הורג את המוח :mrgreen:

[moti]

ממוצע ארצי נמוך לא שקול לרמה גבוהה, התבלבלת...

אבל זה רק אומר שבשנה הבאה יורידו עוד יותר את הרמה.

כמו שסיפרתי קודם, עשיתי בגרות במתימטיקה שוב אחרי הצבא, ואין בכלל מה להשוות, הרמה אחרי 4 שנים היתה נמוכה בהרבה. ותאמין לי שלא נעשיתי יותר חכם בצבא, אם כבר אז מתו כמה תאים אפורים...

אי אפשר היה להשוות בין מועד א' למועד ב' בפעם הראשונה שעשו את הבגרות בצורה של שלושה שאלונים במקום מבחן אחד כולל שזה מה שאני מעריך שבו נבחנת.

זאת אומרת שהם ראו במועד א' מה קרה והפיקו לקחים (הורידו את הרמה), תאמין לי שהיה הבדל בינהם- כנראה שהם הבינו שברמה כזאת אף אחד לא יצליח ולכן הורידו אותה.

הרכזת אנגלית שלנו אמרה שבטוח הם החליטו להוריד את הרמה כי אין הסבר אחר להבדלי הרמות בין שתי הבחינות- שניהם ברמת 5 יחידות.

המגמה הכללית היא ירידה- בזה אתה צודק באלף אחוז.

[×œ×™×ž×•× ×™]

עומרי- אז יש פה עוד בר אילניקים? יש סיכוי שגם אתה למדת בכפר סבא?

יוני-

השנה סיימתי יב, ובסוף שנה שעברה ניגשתי לבגרות באנגלית דרך דוברי אנגלית. זאת הייתה השנה הראשונה שעשו את הבגרות במתכונת החדשה של שלושת הטפסים, ועשו אותה רק לדוברי אנגלית בכל הארץ כדי לבדוק אותה, כלומר השמיניסטים שניגשו לאותה בגרות עשו עדיין את המתכונת הישנה. רוב הכיתה שלי, שמורכבת ברובה מאנשים שחיו בחו"ל בסביבות ה4 שנים ועוד כמה שנולדו שם ועלו לארץ רק באיזור כיתות ז-ח, הייתה צריכה לעשות מועד ב כי הציונים לא היו משהו בכלל, בטח שלא למי שמדבר אנגלית כשפת אם. עכשיו כל החברים שלי ניגשים גם לבגרות הזאת, וכולם סיימו אותה עם ציונים ששואפים ל100. סתם עוד דוגמה למה שאורן אמר לגבי הרמה שיורדת בהתאם לרמה של הנבחנים, במקום שהתלמידים יעלו את הרמה למה שצריך בשביל הבגרות. על זה הטענות נגד משרד החינוך (בעיקר...)

לגבי ההקשבה בשיעורים במקום ללמוד וכל זה- אני חושב שזה מאוד אינדיבידואלי, כל אחד לומד בצורה שונה ותופס את החומר בצורה שונה. אני למשל מסתדר ממש טוב עם מקצועות ריאליים, ולא משנה מה הרמה שלי בחומר אחרי 2-3 תרגילים בנושא אני די מוכן למבחן. לעומת זאת במקוצועות הומאנים אני צריך לחרוש כמו מטורף וגם אז אני לא מצליח מי יודע מה..

[4X-OMR]

בהצלחה לכולם!!!

מחר מגן בהיסטוריה!!! ויום שני בתנ"ך נקווה לטוב!!!!