mickey lip

שלום חברים. אני יושב וחושב כבר כמה שעות איך לכל הרוחות מסכמים כמעט 4 שנים של טיסה , לא יודע איך, אולי גם ההתרגשות לקראת טיסת הסיכום תורמת את חלקה, אולי. אז לפני התדריך המסורתי , כמה מילים בקצרה על TFC ברשותכם, הרעיון של TFC נולד אי שם בשלהי שנת 2004 , כאנשים שכל תחביבם הינו טיסה ותעופה, ואשר היום החופשי שלהם הוא יום שישי, הזמן הפנוי הוא ביום חמישי ,כאשר כולם מאופסנים במיטה ויש שקט בבית,התקבצנו יחדיו כמה ציפורי לילה מושועממים,וטסנו לנו בכיף . בתחילה היינו יוצאים בשעות שגרתיות כמו המראות ב0030 בלילה לכל מיני יעדים באירופה, לאט לאט נוספו כמה חברים , וכל פעם מישהו היה בוחר יעד , קראנו לזה "טיסות לילה" מי שיהיה בח"א יודע על מה אני מדבר :wink: יום אחד הוחלט שזה די מיותר לצאת כל פעם מנתב"ג ליעד אחר, למה לא להמשיך מאותו יעד ליעד הבא?, אולי גם לעשות איזה טיול מסביב לעולם?, צחקנו, אמרנו יאלה, למה לא? זורמים. נטוס בעולם , נראה שדות, נחקור את הגלובוס, נצפה בנופים, בכיף...ככה נולד הרעיון של TFC. כיאה לאנשי VATIL, מיד הוקם אתר מיוחד, נכתבו תדריכים מסודרים לכל טיסה , ויצאו אל הלא נודע , כאשר כל פעם מתכננים לג או שניים קדימה, היינו מצלמים כל טיסה, מעלים לאתר , ואפילו מתחקרים. לאט לאט נוספו להם עוד חברים אשר באו לכמה טיסות ונשארו, חלקם התייאשו ולא הצליחו להתמיד כל שבוע, אבל כולם אני בטוח, כולם נהנו מכל טיסה, ובמיוחד מהאוירה שהיתה על קשר הפנים. איפה לא ביקרנו, מה לא ראינו, כל יבשת זכתה לביקור של TFC ,כמעט כל מדינה סגרה מלונות 5 כוככבים עבורינו, בחלק מהמדינות אפילו טסנו כמה לגים של VFR עם קלים ואחר כך חזרנו לאסוף את הכבדים להמשך המסע. לסכם כמעט 4 שנים זו לא משימה קלה, כל כך הרבה חוויות, אינספור שדות ושעות טיסה, חלק נזכור תמיד, חלק לא, אבל תמיד נביט אחורה בגאווה ונאמר " עשינו את זה,הקפנו את העולם, אומנם לא ב יום , אבל הקפנו כל חור שרק ניתן להקיף". הטיסה הראשונה של TFC נערכה ב 20.1.2005 מנתב"ג לרומא. http://tfc.rwy12.com/modules.php?name=N ... cle&sid=10 משם הכל מתועד באתר, רציתי להעלות רשימה מפורטת של כל טיסה וטיסה אך לצערי לא הצלחתי למצוא זמן לכך, כולכם מוזמנים לבקר באתר ולקרוא על הטיסות שלנו. אני רוצה להודות לכל מי שלקח חלק בפרוייקט הזה, לישראל רוט על אירוח האתר, לאורן גבע על הצילומים, לדן ולרן על תדריכים מעולים , ולכל הטייסים שקצרה היריעה מלהזכיר , אשר טסו איתו לאורך השנים, תודה לכם, עשיתם לנו את החוויה הזו מיוחדת. תודה אישית ואחרונה שלי, לMRD, לדודי ורן שהיו הצוות שלי בכל חמישי במהלך השנים האחרונות, אין לכם מושג כמה ציפיתי לזה כל שבוע, תודה. חברים- אתם מוזמנים להעלות פה חוויות מהטיסות שלכם. תדריך לטיסת סיכום TFC 2008: שימו לב, במהלך ה 48 שעות הקרובות יעלו רשימה של סלוטים להמראה ותדריך מקיף יותר לגבי התנהלות בנתב"ג לאחר הנחיתה. אני מבקש מכל מי שנוחת שישאר מחובר עד אחרון המטוסים על מנת שנוכל לקחת תמונה קבוצית שתישאר למזכרת. אנו נמריא מקהיר, נחצה את שארם , אילת ומשם על ה J10 לנתב"ג. תוכנית טיסה: HECA MENLI A411 SHM DELMA NWB NALSO LOT J10 SIVAK J10 BGN LLBG חניות לפי תדריך בהמשך. סלוטים להמראה , לפי תדריך. שימו לב, רק מי שיש לו סלוט יוצא בזמן, נא לא לאחר, כל השאר מוזמנים לטוס איתנו, שימו לב- אתם ממריאים אחרונים. המראה ראשונה כרגיל 2130 מקומי. לגבי תפריט, מה יש לנו? נפנק אתכם בפאלאפל: לא רק ברחוב, פלאפל חם וטרי אפשר בהחלט להכין גם בבית, הנה שני מתכונים לפלאפל תימני ומיצרי וגם בונוס מיוחד - מתכון לפיתות ביתיות פלאפל תימני מתכון של דבורה גל-ביטום הסבתות של פעם רצו לחסוך ולכן הוסיפו לתערובת הבסיסית הזאת לא מעט קמח ומים, כדי להגדיל את העיסה על חשבון החומוס. פלאפל אמיתי עם טעם עז של חומוס לא יסבול את זה. לפעמים מחליפים את אבקת הסודה לשתיה באבקת אפיה - לשיקולכם. 1 ק"ג חומוס, מושרה במים במקרר כיום וחצי, מסונן ומיובש היטב 1 ראש שום גדול, מופרד לשיניים קלופות 2 בצלים, קלופים וחתוכים לרבעים 1 צרור עלי כוסברה 1 כפית סודה לשתיה 1 כף מלח 1 כף כמון 1 כף פפריקה מתוקה 1 כף פפריקה חריפה מעט פלפל שחור, טחון טרי שמן לטיגון + טוחנים במטחנת בשר לתוך קערה גדולה חומוס, שום, בצל וכוסברה. מוסיפים סודה לשתיה ותבלינים ומערבבים היטב. + בסיר רחב מחממים שמן לטיגון לחום בינוני. + בעזרת מכשיר לפלאפל יוצרים כדורים ומעבירים לשמן החם. מטגנים עד להזהבה, ומוציאים בעזרת כף מחוררת לצלחת מרופדת בנייר סופג. פלאפל מצרי זה הפלאפל המקורי, כפי שמכינים אותו במצרים, שם מכנים אותו בשם "טעמייה". 500 גרם פולי פול גדולים, קלופים ושרויים במים למשך 24 שעות - מיובשים היטב! 1 כוס תערובת עלי כוסברה ופטרוזיליה 1/2 כוס בצל ירוק, קצוץ גס 5 שיני שום כתושות מלח פלפל אדום חריף, לפי הטעם 2 כפיות כמון 2 כפיות זרעי כוסברה טחונים 1 כפית סודה לשתיה שמן לטיגון + במעבד מזון מרסקים תחילה את עשבי התיבול והשום, מוסיפים את הפול ומעבדים למחית חלקה. מתבלים, מוסיפים סודה לשתיה ומעבדים עד להתגבשות העיסה לגוש. משהים את התערובת למשך שעה. + בסיר רחב מחממים שמן לטיגון לחום בינוני. + יוצרים קציצות עגולות ושטוחות ומטגנים עד לגוון זהוב. הופכים ומעבירים לצלחת מרופדת בנייר סופג. לגיוון: אפשר לצפות את כדורי הפלאפל בזרעי שומשום ממש לפני הטיגון. פיתות עבודת יד מתכון של דבורה גל-ביטום להכנת הפיתות הנפלאות האלה תזדקקו לסיר חשמלי מיוחד, שאפשר לקנות רק בחנויות בשווקים, במיוחד במקומות שיש בהם הרבה תימנים. התימניות מכינות בסיר הזה כמעט הכל - החל בעוף בגריל וכלה במלאווח. חומרים ל10- פיתות: 1 ק"ג קמח 50 גרם שמרים 1 שקית אבקת אפיה 3 כוסות מים 1 כף מלח + בקערה מערבבים את כל החומרים ולשים עד לקבלת בצק רך ודביק. מניחים בצד כ5- דקות ולשים שוב כ2- דקות. מכסים במגבת ומניחים לבצק לתפוח עד שהוא מכפיל את נפחו. + יוצרים מהבצק 10 כדורים ונותנים להם לנוח כ10- דקות. + מקמחים משטח עבודה ובעזרת הידיים משטחים את כדורי הבצק לצורה של פיתה. + מחממים סיר חשמלי ומניחים אותו על הכיריים. + כשהסיר חם מאוד מניחים פיתה אחת על הרשת, מכסים במכסה (החום מגיע גם מלמעלה) וקולים כ2- דקות, עד שהפיתה תופחת ומשחימה. בתאבון לחברי TFC בלבד- צפו לערב סיום הכולל מנגל ועוד......... טיסה נעימה ונחיתה בטוחה בבית.

שלח בפעם הבאה מייל אלי או לרן או לאלעד ונטפל, אבל, ופה האבל הגדול, אנו מטפלים רק בבקשות של חברי שת"פ, זו לצערי הרב ההנחיה של אלעל כרגע. רק חברי שת"פ מאושרים להיכנס לקוקפיט, כל השאר, נא להמשיך ולכתוב מכתבים, מידי פעם המזל משחק ונופלים על קברניט שכן מוכן להכניס לתא. שווה לנסות, אף פעם לא מזיק. מה שיותר שווה זה לנסות להתנדב ל "יחידת העילית" של החברים אשר תורמים המון למען השת"פ וזו כמובן הסוכריה שאלעל נותנת להם. כעקרון ההנחיה בכל העולם היא בלי ביקורים בתא, מאז 11/9 הכל השתנה לצערינו הרב.

כל פרוייקט מסודר, מוקפד ומוצלח מתחיל מהעלאת רעיונות מטורפים ומופרעים. אנשים מעלים רעיונות והפורום הוא המקום הכי מתאים לזה. מה כואב לך מיקי? אתה משלם לספק אינטרנט לפי כמות קילובייטים שאתה מוריד??[/quote איפה ראית שכואב לי ? היחיד שסובל פה זה אתה, וצר לי אני באמת לא יכול לעזור לך, יש אנשי מקצוע מיוחדים לזה. ופה נסגר הדו שיח ביני לבינך, אל תטרח להגיב אפילו, לי נמאס ממך טוטאלית. לך תמצא חיים.

מה זה משנה, העיקר שאתה שופט ... צ'ק בדואר זה מזכיר לי מערכון של הגשש........

ואאלה ,כזה לא מובן?אבדוק את עצמי! אנסה לבאר- המטרה-לצבור כמה שיותר נק' ב-4 משימות הדרישות-לכל משימה דרישות שונות (המשימות עדיין לא נוצרו) החוקים- חוקי הרשת +חוקי התחרות מי נגד מי- טייסים נגד טייסים אחרים כמו שציינתי זה מבנה כללי והתכנים הם להמחשה בלבד (לא מוצלחת כנראה ) בהחלט לא מוצלח אני מציא לכם, לשבת, לגבש תוכנית, לכתוב תדריכים מסודרים, ולאחר מכן להציג אותה לחברי החטיבה. בכל אופן, כל הכבוד על היוזמה וההשקעה, מבורך ביותר.

שלום חברים. תוך כדי הכנות לטיסת הסיום וענידת כנפי TFC :wink: , נצא השבוע לגיחה האחת לפני אחרונה ,היעד הפעם, מצרים, קהיר. ננחת בקהיר , נערוך סיור בפרמידות, קפה, ונתארגן כולנו לטיסת הסיום בשבוע הבא. תדריך להפעם: תוכנית טיסה: OEJN IKRA3G IKRAM W616 GIBAL PASAM A411 SHM.SHM1C HECA מרחק- 697NM גובה- זוגי. מזג אויר- לבדוק פה- http://weather.noaa.gov/weather/current/HECA.html רקע כללי על מצרים: מצרים (שם רשמי: רפובליקת מצרים הערבית, ערבית: جمهوريّة مصر العربيّة - גֻּמְהוּרִיָּתּ מָצְר (א)לְעָרְבִּיָּה, בהקלטה גֻ'מְהוּרִיָּה מִצְר (א)לְעָרְבִּיָּה להאזנה (מידע · עזרה)) היא המאוכלסת ביותר מבין המדינות הגובלות בישראל בפרט, ומבין מדינות ערב בכלל. מצרים שוכנת בפינה הצפונית־מזרחית של אפריקה, לחוף הים התיכון בצפון ולחוף הים האדום (ים סוף) במזרח. בצפון מזרח גובלת בישראל, במערב בלוב ובדרום בסודאן. על אף שטחה הגדול, מרוכזת כמעט כל האוכלוסייה בעמק הנילוס שנמצא במרכזה. זאת משום ש־98% משטח מצרים הם מדבר שומם. גם בעמק הנילוס הפורה לא יורדים כמעט גשמים, ומקור המים העיקרי הוא נהר הנילוס שעובר לאורכו. נהר הנילוס יוצר דלתה בחלקו הצפוני, מקום השפך לים התיכון. בדלתה זו מרוכזים השטחים החקלאיים. מצרים נמצאת ביחסי שלום עם ישראל מאז חתימת הסכם השלום בשנת 1979. השם מצרים נזכר בספר בראשית כשמו של אחד מבניו של חם (בנו של נח). בהמשך ספר בראשית נזכר השם מצרים כשם של ארץ. ניתן להניח, שהשם מצרים היה ידוע כשם של מקום, עוד לפני שיוחס לאחד האבות הקדמונים. מקור השם אינו ברור, במיוחד לאור העובדה שהמצרים הקדמונים עצמם לא השתמשו בו. מצרים הייתה ידועה כ"שתי הארצות", כיוון שנוצרה מאיחוד של שתי ממלכות פרה־היסטוריות (בתקופת נער-מר, הידוע גם כמלך נמס). ייתכן, שזו הסיבה לסיומת הזוגי בשם "מצרים", אם כי סיומת זו הייתה מקובלת ממילא בשמות מקומות. השם הערבי המודרני של מצרים דומה מאוד לשם העברי. ייתכן שמדובר בשם שהתגלגל בשפות שמיות רבות, או שהערבית שאלה את השם מארמית או מעברית. התושבים הקדומים במצרים, אשר ישבו בה בתקופת הממלכה הפרעונית, קראו לה קמט (KMT, KMI), כלומר "אדמה שחורה". זאת בשל צבעה השחור של האדמה הפוריה בעמק הנילוס, וכדי להבדילה מ"דוהראט", "אדמה אדומה", שהיה הכינוי לאדמת המדבר שמסביב למצרים. בתקופה הפרעונית נעשה שימוש גם בשם הות-קה-פתאח, שפירושו הוא "מקדש האל פתאח בעיר קה" (שמה המוקדם של העיר מוף, היא ממפיס). השם השתבש בפי היוונים והפך לאגיפטוס, ממנו נגזר שמה של מצרים בשפות המערב, וכן שמם של הקופטים - המצרים הנוצרים. בנוסף לכן בערבית כינו כל מחנה צבאי בזמן הכיבוש שלאחרי מוחמד "מיצר". אחת הסברות היא, שהשם התפתח מכאן. אחרי פלישת ההיקסוסים וגירושם לאחר 150 שנה, בשנת 1570 לפני הספירה לערך, המצרים יצאו למסעות כיבושים ברחבי הסהר הפורה, אך האימפריה המצרית לא החזיקה מעמד זמן רב ומצרים חזרה עד מהרה לגבולותיה הטבעיים. במשך תקופה קצרה באמצע המאה ה-7 לפני הספירה נשלטה מצרים על ידי האשורים (664-671). הבבלים, יורשי האימפריה האשורית, לא הצליחו לקיים את שלטון האימפריה במצרים, אך יורשיהם הפרסים הצליחו ובמהלך רוב המאות ה-4-6 לפני הספירה שלטה במצרים האימפריה הפרסית. עם זאת, המצרים שמרו על תרבותם הייחודית. כאשר אלכסנדר הגדול כבש אותה בשנת 332 לפני הספירה הוא מצא תרבות שונה ומרתקת. לאחר פיצול האימפריה של אלכסנדר הגדול, אחד מהמפקדים שלו, תלמי בן לאגוס, ניכס לעצמו את מצרים והיא הייתה תחת שלטון בית תלמי עד המאה הראשונה לפנה"ס. בשנת 30 לפני הספירה נכבש מצרים על ידי צבאות רומא. כאשר האימפריה הרומית חולקה לשניים, מצרים עברה לאימפריה הרומית המזרחית - האימפריה הביזנטית. בין השנים 639-641 נכבשה מצרים על ידי הערבים בהנהגת הח'ליף עמר בן אלחטאב. הקלות בה ניכבשה מצרים על ידי הערבים המוסלמים נבעה מן היחסים הדתיים המעורערים בין הכנסייה הביזנטית לבין הכנסייה הקופטית המקומית. הכיבוש המוסלמי הבטיח את זכותם של הנוצרים לשמור על דתם בתמורה לתשלום מס גולגולת לשלטונות המוסלמים. על פי הערכות בשנת 725, ערב סיום שלטונו של בית אומיה ועלייתו של בית עבאס היו עדיין מעל ל90% מתושבי מצרים נוצרים קופטים, עובדה המעידה על הסובלנות הדתית היחסית של המוסלמים כלפי האוכלוסייה הנוצרית. איסלומה של מצרים הפך למוחשי יותר עם הגירתם של שבטים ערביים מחצי האי ערב והגעתם של עוד כוחות צבא, הערבים המוסלמים שהגיעו למצרים זה מקרוב התחתנו עם תושבי מצרים ובכך סייעו להפיכת האסלאם לדת הנפוצה במצרים. החל מן המאה ה־12 לספירה ועד למאה ה-16, נשלטה מצרים על ידי שושלות הממלוכיות שונות. רשמית הפכה מצרים לואליאת עות'מאני בשנת 1512 עם תבוסת הצבא הממלוכי על ידי הסולטן סלים הראשון, אך למעשה המשיכו ביים ממולכים לשמור על צבאות העבדים שלהם ובעזרתם לשלוט על הארץ, במקביל לנציב מטעם האמפריה העות'מאנית - הוואלי. שלטון דו-ראשי זה נמשך עד 1798, השנה בה נכבשה מצרים על ידי נפוליאון. על אף שעד 1801 עזבו אחרוני הכוחות הצרפתיים את אדמת מצרים מאזן הכוחות הפנימי במצרים השתנה באופן דרמטי, הביים הממלוכים נחלשו מאוד במלחמה וקופתם המדוללת הקשתה עליהם מאוד את הרכישתם של עבדים חדשים להכשרה כחיילים. גם האימפריה העות'מאנית הוכיחה את אוזלת ידה במלחמות נגד נפוליאון שגורש בסופו של דבר על ידי הצי הבריטי. את המצב ניצל מוחמד עלי, קצין עות'מאני צעיר ממוצא אלבני שתפס את השלטון במצרים בשנת 1805. מוחמד עלי ייסד שושלת שהנהיגה את מצרים עד שנת 1952, רשמית המשיכה להיות מצרים חלק מן האמפריה העות'מאנית עד 1914, אך למעשה שמרו מוחמד עלי ויורשיו על אוטונומיה רבה ואף על יכולת לפתח קשרי חוץ באופן עצמאי. למין מחצית המאה ה-19 הפכה מצרים לציר תנועה חשוב בין אנגליה והודו, מיקומה האסטרטגי של מצרים חשף אותה להתערבות בלתי פוסקת מצד אנגליה ויריבתה האימפריאליסטית צרפת, התערבות שהגיעה לשיא עם פתיחת תעלת סואץ בשנת 1896. התעלה לא רק שלא תרמה דבר לכלכלתה של מצרים עד הלאמתה בשנת 1956 על ידי גמאל עבד אל נאצר, אלא אף חייבה את גיוסם בכפייה של עשרות אלפי פלאחים מצריים לבנייתה, והכניסה את מצרים לחובות ענק למלווים בינלאומיים. במלחמת העולם הראשונה שימשה כבסיס אנגלי, שממנו תקפו הבריטים את הטורקים בארץ ישראל. במלחמת העולם השנייה שימשה כמחסום אחרון לפני גייסותיו של רומל מלכבוש את ארץ ישראל ולהשתלט על תעלת סואץ. עוד קודם למלחמת העולם השנייה, בשנת 1922 הכריזה מצרים עצמאות חלקית. לאחר המלחמה הפכה מצרים למדינה ריבונית תחת שלטון מלוכני של המלך פארוק. בשנת 1952 התבצעה הפיכה של קצינים בצבא המצרי שהעלו לשלטון את הגנרל מוחמד נגיב. שנתיים מאוחר יותר הדיח אותו גמאל עבד אל נאצר ששימש כנשיא מצרים עד מותו בשנת 1970. בשנת 1958 התאחדה מצרים עם סוריה ליצירת "הרפובליקה הערבית המאוחדת". במסגרת ניסיונה לצרף גם את תימן לאיחוד, היא התערבה במלחמה שם. האיחוד התפרק בשנת 1961 אולם מצרים המשיכה להלכה להיקרא בשם זה עד 1971. את נאצר ירש אנואר סאדאת ששלט עד הירצחו בשנת 1981. מאז שולט במצרים חוסני מובארכ. ם הקמת מדינת ישראל פלש הצבא המצרי לדרום הארץ, כחלק ממתקפה מתואמת של צבאות מדינות ערב השכנות. המלחמה הסתיימה בהסכם שביתת נשק שנחתם באי רודוס, ואשר קבע את הגבול בין מצרים למנדט הבריטי כקו שביתת הנשק, למעט רצועת עזה שהועברה לידי מצרים. בשנת 1956 פלשה ישראל לסיני בהתקפה מתואמת עם הממלכה המאוחדת וצרפת, ששאפו להחזיר לידיהן את תעלת סואץ שהולאמה על ידי מצרים זמן קצר קודם לכן. ישראל הייתה מעוניינת בחיסול בסיסי הפדאיון שתקפו מטרות בישראל לעתים קרובות. ישראל כבשה את רצועת עזה וחצי האי סיני, אולם בלחץ ארצות הברית וברית המועצות נסוגה והסכימה להפרדת כוחות על בסיס קו שביתת הנשק. ב־1967 גברה שוב המתיחות בין ישראל למצרים, כיוון שמצרים הפרה את הסכם הפרדת הכוחות, סילקה את משקיפי האו"ם מסיני ומרצועת עזה וסגרה את מצרי טיראן. במקביל החלה מצרים בתיאומים צבאיים עם מדינות ערב אחרות לקראת מתקפה על ישראל. ישראל פתחה במתקפת מנע נגד מצרים, ירדן וסוריה במה שנודע מאוחר יותר כמלחמת ששת הימים. במלחמה זו כבשה ישראל שוב את רצועת עזה וחצי האי סיני. לאחר מלחמת ששת הימים שמרה ישראל על קו הגבול עם מצרים בעזרת שרשרת מוצבים שנקראה "קו בר לב". במשך 17 חודשים בשנים 1969-1970 התחוללו חילופי אש, פשיטות והפגזות בין שני הצדדים, נשיא מצרים עבד אל נאצר רצה להתיש את ישראל ולהדוף אותה אל מחוץ לחצי האי סיני. מאוחר יותר נודעו פעולות אלו כמלחמת ההתשה. הסכם הפסקת האש נכנס לתוקף ב-7 באוגוסט 1970. ב־1973 התקיפה מצרים את ישראל במפתיע במה שנודע בישראל כמלחמת יום הכיפורים ובמצרים כמלחמת אוקטובר או מלחמת רמדאן. המצרים הצליחו לכבוש חלקים מחצי האי סיני, אולם לקראת סוף המלחמה הצליחו כוחות ישראלים לכבוש שטחים ממערב לתעלת סואץ ולכתר את הכוחות המצריים בסיני. ב־1974 נחתם הסכם הפרדת כוחות שבו הוחזר אזור התעלה למצרים, ואשר סיים למעשה את מצב המלחמה בין מצרים לישראל. בספטמבר 1975 נחתם הסכם ביניים בין שתי המדינות, במסגרתו הורחבה הרצועה המצרית בסיני. מפנה דרמטי ביחסים בין המדינות אירע בנובמבר 1977 עם ביקורו של נשיא מצרים דאז, אנואר סאדאת, בישראל ונאומו בכנסת. שנתיים לאחר הביקור נחתם הסכם השלום. במסגרת הסכם זה נסוגה ישראל מכל שטח סיני והרסה את היישובים הישראליים שהיו קיימים שם ובראשם העיר ימית. מספר שנים מאוחר יותר בינואר 1989, בעקבות הסכם בוררות בין המדינות הועברה רצועת החוף של טאבה על בית המלון הישראלי וכפר הנופש שנבנו בה (כיום מלון הילטון טאבה), לידי מצרים במה שנתפס ומתואר על ידי המשטר המצרי כ"השבת גרגר החול האחרון של המולדת". כיום הגבול בין ישראל למצרים שקט רוב הזמן, אם כי מתבצעות דרכו העברות רבות של אמצעי לחימה לכיוון רצועת עזה ובדצמבר 2006 אף חדר דרכו מחבל אשר בצע פיגוע באילת. בשנות ה-, נהגו ישראלים רבים לטייל במצרים כתיירים, אך תיירות זו התמעטה מאוד לאורך השנים בשל תחושת העוינות כלפי ישראל במדינה לצד החשש מטרור של חוגים קיצוניים כפי שאלו אירעו פעמים מספר לאורך השנים. עד שנת 2000, נהגו ישראלים רבים לפקוד את חצי האי סיני, אולם למן פרוץ האינתיפאדה השנייה ובעיקר בשל פיגועי הטרור בהילטון טאבה, דהב ושארם א-שייח' בשנים 2004-2006, התמעט באופן דרמטי מספר התיירים הישראלים בחצי האי, וכיום התיירות הישראלית למצרים בכלל ולסיני בפרט דלה ביותר. התיירות המצרית לישראל מותרת באופן רשמי אך בפועל לא מיושמת בשל הדרישה של ממשלת מצרים מאזרחיה הרוצים לבקר בישראל להוציא אישור מיוחד- 'הפתק הצהוב' מטעם שרותי הביטחון המצריים. דרישה זו מגבילה את התיירות המצרית לישראל לכמה עשרות מדי שנה - כאשר רובם מגיעים לשטחים בלבד. השלום עם מצרים נשמר בקפדנות לאורך השנים. עם זאת השלום נחשב ל"שלום קר", לאור העובדה שבמצרים קיימת עוינות רבה כלפי ישראל, הבאה לידי ביטוי בעיקר בתקשורת ארסית כנגד ישראל, בהגבלות קשות על כל קשר שמקיים מצרי עם ישראל או ישראלים ובחרם המוטל על מי שמקיים קשרים אלו. לכלת מצרים מתבססת בעיקר על תעשייה, על חקלאות (מקור הפרנסה של רוב התושבים), על תיירות ועל מוצרים המבוססים על נפט וגז טבעי מהמאגרים הגדולים הנמצאים בתחומה. בנוסף לכך יש בה מרבצים של פוספטים, מנגן, אורניום, אבן גיר וגבס. החקלאות תורמת 16 אחוזים מהתוצר הלאומי הגולמי ומעסיקה 40 אחוזים בקירוב מכוח העבודה במשק. רק כשני אחוזים משטחה של מצרים ניתנים לעיבוד חקלאי, רובם בהשקיה. הגידולים העיקריים הם כותנה, אורז, תירס, חיטה, קטניות, פירות, ירקות, בקר, תאואים, כבשים ועזים. ענף חקלאי חשוב נוסף הוא ענף הדיג. בתעשייה מועסקים כ־22 אחוזים מכוח העבודה במצרים והיא תורמת כ־34 אחוזים מהתוצר הלאומי הגולמי. המוצרים העיקריים הם טקסטיל, מוצרי מזון, כימיקלים, נפט ומוצריו, מלט וחומרי בנייה. גורמים נוספים ואקוטיים המשפיעים על הכלכלה המצרית הם מסי המעבר בתעלת סואץ ומטבע חוץ נכנס מעובדים מצרים-זרים במדינות ערביות שכנות ובאזור המפרץ הפרסי. הבורסה המצרית ממוקמת בקהיר, ובה מתנהל מסחר במניות, תעודות סל על מדדים, אגרות חוב וקרנות נאמנות. צרים היא המדינה הערבית המאוכלסת ביותר, עם כ־77 מיליון אנשים והמדינה השנייה באפריקה מבחינת מספר תושביה, אחרי ניגריה. כמעט כל האוכלוסייה מתרכזת לאורך הנילוס, במיוחד באלכסנדריה ובקהיר ולאורך הדלתא בקרבת תעלת סואץ (מצרים עילית). למעשה, כמעט כל האוכלוסייה מרוכזת ב-2% משטח המדינה (כ-20 אלף קמ"ר מתוך כמיליון קמ"ר), ולפיכך עמק הנילוס הוא אחד האזורים הצפופים בעולם עם צפיפות של 1,540 בני אדם לקילומטר מרובע, להשוואה, צפיפות האוכלוסייה במדינה כולה הוא 33 בני אדם לקילומטר מרובע.קהילות מדבריות קטנות חיות בסביבות נאות מדבר ודרכי מסחר, אך אוכלוסיות אלו קטנות עקב הגירה לערים הגדולות. כיוון שהסיכוי לפתח את שטחי המדבריות ממערב וממזרח לעמק הנילוס קטנים בשל האקלים הקשה השורר בהם, משקיעה ממשלת מצרים מאמצים רבים בפיתוח סיני, ובהמרצת תושבים מצרים לעבור לשם. ההיענות לכך אינה גדולה כיוון שסיני מרוחקת מהמרכזים העירוניים החשובים של מצרים. בשל האבטלה הגבוהה, מצרים רבים משמשים כפועלים במדינות ערב אחרות, בעיקר בערב הסעודית ובמדינות המפרץ הפרסי, ולפיכך מתגוררים מחוץ למצרים במשך שנים רבות. רוב אוכלוסיית מצרים (מעל 90%) היא מוסלמית סונית, שאר אוכלוסייה (בערך 9% אך המספרים שנויים המחלוקת) הם נוצרים קופטים - אוכלוסייה המחזיקה בדתה עוד בטרם הכיבוש האסלמי במאה השביעית לספירה. מיעוטים קטנים נוספים הם נוצרים ארמנים קתולים ופרוטסטנטים. בשנים האחרונות עברה מצרים מהפך בדפוסי הרבייה הודות לתוכנית לתכנון המשפחה שהנהיגה ממשלת מצרים. המסגרת התוכנית צומצמה הילודה מ 4.1 לידות לאישה ב-1990 ל-2.8 בשנת 2006. ואיך אפשר בלי המטבח המיצרי, הפעם נפנק אתכם בארוחה שלמה, לקחת דף ולרשום: טחינה מיצרית החומרים ל 1 ליטר טחינה מיצרית (לפי השף חפץ): 4 שני שום (או לפי הטעם) 6 לימונים בינונים 1.5 כוסות טחינה גולמית (לא מטובלת) 1/2 כוס מים או יותר לפי המרקם האהוב עליכם 3 כפות כמון טחון רבע כפית שטוחה מלח חצי כוס פטרוזיליה קצוצה 5 טיפות חרדל צרפתי חריף (דיאון) אופן ההכנה: ערבבו בקערה את הטחינה, מיץ הלימונים, הכמון, המלח, הפטרוזיליה, השום הקטוש והמים, לערבב עד אשר התערובת מקבלת מרקם אחיד. הוסיפו את החרדל. להגיש עם מלפפון חתוך וקר. ניתן לקשט בפטרוזיליה. חמד מצרי (רביחה) החומרים ל 1/2 ליטר חמד (לפי השף חפץ): 2 כוסות מים חמים 4 שני שום (או לפי הטעם) מיץ משני לימונים 1 פלפל ירוק חריף חתוך לחתיכות קטנות 1/4 כפית כורכום 2 כפיות מרק צימחי בטעם עוף מלח לפי הטעם 4 כפות קמח לבן מומסים בכוס מים קרים 3 כפות שמן אופן ההכנה: לקצוץ ולטגן קלות בסיר בינוני את שיני השום ב 3 כפות שמן, להוסיף את הפלפל החריף (או ירוק אם לא אוהבים חריף). מוסיפים את המים, מרק צימחי, כורכום ולימון מביאים לרתיחה וממניכים את האש. טועמים ובוחרים אם להוסיף לימון ומלח. (טיפ מהשף: חומרי טיבול וטעם יש תמיד להוסיף בהדרגה ולטעום) להוסיף קמח מומס לאט לאט ולערבב עד אשר מקבלים רביחה סמיכה (אין צורך להוסיף את כל תמיסת הקמח אם הרביחה סמיכה) לרוקן מיד לתבנית שטוחה עם דפנות גבוהות. לאכול עם אורז חם לבן, פיתה או בגט. מרק מלוחיה (מלוחייה) החומרים ל 3.5 ליטר מרק (לפי השף חפץ): 150 גרם עלי מלוחיה (טחונים לאחר היבוש, ראה מרשם) 2.5 כפות מרק עוף (צמחוני) 10 שיני שום 2 כפות כוסברה טחונה 3.5 ליטר מים אופן ההכנה: מפרידים את עלי המלוחיה מהגבעולים. את הגבעול זורקים, את העלים שוטפים טוב ומיבשים על מגבת למשך 24 שעות. את העלים היבשים טוחנים לעיסה רכה (במעבד מזון ביתי). מטגנים שום כתוש, בסוף הטיגון מוסיפים 2 כפות כוסברה טחונה מטגנים מעט ומערבבים (ניתן להוסיף גם כפית רסק עגבניות מטוגנת), מורידים מהאש.. בסיר נפרד מוסיפים 3.5 ליטר מים חמים, ומערבבים 2.5 כפות של מרק עוף צימחי, להביא לרתיחה תוך כדי ערבוב וללא כיסוי הסיר. עם הרתיחה מוסיפים את המלוחיה הטחונה, השום והכוסברה המטוגנים, טועמים וממליחים עם רוצים. מערבבים היטב. המרק מוכן בגמר רתיחה ראשונה. יש להוריד מהאש לאחר רתיחה אחת. ניתן להגיש עם אורז לבן חם וטעים. איך אפשר בלי.......פול מדמס / פול מדמש / פול מצרי החומרים ל 3 ליטר פול (לפי השף חפץ): החומרים (5- 6 מנות): 1 קילו פול יבש רבע כוס עדשים כתומות 6 ביצים 1/4 כוס שמן זית 50 גר חמאה 2 לימונים סחוטים 2 שיני שום כתוש מעט סחוג ½ פלפל ירוק פטרוזיליה בשפע 1/4- 1/2 כפית מלח 1/4- 1/2כפית פלפל כפית אבקת אפיה אופן ההכנה: משרים את הפול לילה שלם עם כפית אבקת אפיה, לאחר מכן שוטפים עם מיים 3 פעמים , מניחים בסיר ומכסים במים. להוסיף את הכמון, פלפל שחור, מלח וכף לימון ואת העדשים הכתומות. מבשלים במשך 6 שעות, תוך הקפדה שהתבשיל יבעבע. מוסיפים מים לפי הצורך. לאחר 5 וחצי שעות מוסיפים את החמאה ושמן הזית מבשלים את הביצים בניפרד עם שקית תה כדי שישחירו קצת. בקערה נפרדת: סוחטים לימון ומוסיפים לו פטרוזיליה, שמן זית, שום כתוש ופלפל ירוק טחון. הגשה: הפול בצלחת עמוקה. יוצקים מעליו טחינה מצרית (ראה מרשם), מניחים את הביצים ומוסיפים קצת סחוג. על זה את תערובת שמן הזית והלימון. עוף בלימון בסיגנון מצרי טפוסי החומרים: עוף מחולק (במקום עוף מומלץ להשתמש בקציפת סויה שהושרתה במים) שום לימון כורכום פלפל שחור קוסברה אופן ההכנה: להשרות עוף עם התבלינים (פלפל שחור וכורכום) במקרר ללילה. לטגן שום ולאחר שהזהיב לסחוט לימון, להוסיף קוסברה מקוצצת ולבחוש. להוסיף את חתיכות העוף המתובלות, לכסות ולבשל על אש קטנה (העוף מתאדה בתוך הנוזלים שהפריש כך שכמעט ואין צורך להוסיף מים). נסיכת הנילוס בנוסח מצרי החומרים: 1/2 ק"ג דג נסיכת הנילוס 2 חבילות קוסברה קצוצה 300 גרם גזר פרוס 500 גרם עגבניות קלופות ופרוסות סלרי עלים, כמה שרוצים, קצוץ 5 פלפל ירוק חריף חתוך לרבעים לאורך 5 כפות פפריקה מתוקה 1-2 כפיות מלח כפית כורכום ראש שום מקולף חצי כוס שמן אופן ההכנה: פורסים את הדג לפרוסות ומסדרים בתבנית משומנת לאפיה בתנור. את כל שאר החומרים בתוספת ליטר וחצי מים מכניסים לסיר ומבשלים כחצי שעה. לאחר מכן יוצקים את התערובת על הדג. מכניסים לתנור לחום בינוני לשעה בערך. זהו קפה או תה עם נענע ומשהו מתוק ליד. 2100 ברחבה, 2130 המראה ראשונה, תבלו.

אני באמת מתנצל, אבל לא ממש הבנתי על מה התחרות, מה המטרה, מה הדרישות, מה החוקים? בקיצור, מי נגד מי? :oops:

ניסים, בהצלחה.

תודה על הדאגה, יהיה פיקוח לא לדאוג.

יפה, בהצלחה, ובהצלחה לנבחרת ( לצערי לא אוכל לקחת חלק באירוע). תבלו.

ללג האחרון כולם יהיו מוזמנים אבל.......רק לחברי TFC או אילו שטסו יותר מכמה פעמים איתנו במהלך השנים האחרונות ינתן סלוט, כל השאר ימריאו אחרינו אם ירצו. לגבי דחיה, נבדוק .

בהצלחה אייל, המשך בדרך שבא התחלת, היא נראת ונשמעת בקשר מעולה... :wink:

שלום חברים, השבוע נמשיך לערב הסעודית, כשאשר אנו מתקרבים לסוף המסע שלנו על פני כדור הארץ, נשארו לנו סה"כ 3 גיחות ( כולל זאת), לנחיתה בנתב"ג אותו עזבנו לפני למעלה מ3 שנים. הפעם נטוס לג'דה, אחת הערים הגדולות בערב הסעודית. תוכנית טיסה: OJAI QTR3 QTR TBK V54 WEJ A411 JDW OEJN קצת חומר על השדה: http://www.airport-technology.com/projects/abdul_aziz/ רקע כללי על ערב הסעודית: ממלכת ערב הסעודית (בערבית: المملكة العربيّة السّعوديّة, אָלְמָמְלָכָּה (א)לְעָרְבִּיָּה אָ(ל)סָּעוּדִּיָּה), הידועה גם בשם סעודיה, היא המדינה הגדולה ביותר בחצי האי ערב. ערב הסעודית גובלת בעיראק, בירדן, בכווית, בעומן, בקטאר, באיחוד האמירויות הערביות ובתימן, במפרץ הפרסי בצפון מזרחה ובים סוף במערבה. ף שיישוב אנושי התקיים בחצי האי ערב מזה אלפי שנים - לרבות הנבטים שפעלו במאה הראשונה לפנה"ס - הייתה זו צמיחתה של דת האסלאם במערב חצי האי בראשית המאה ה-7 אשר הביאה למפנה המכריע בתולדותיו. האסלאם היה לדת השנייה בגודלה בעולם, והערים המקודשות לו ביותר - מכה ומדינה - נמצאו בשטח עליו תקום בבוא היום הממלכה הסעודית. אותו שטח היה גם נקודת המוצא של הערבים המוסלמים אשר פתחו במסעות כיבושים דתיים מפרס ועד לספרד, באופן שהטביע חותם בל יימחק על היסטוריה של המזרח התיכון כולו. במאות הבאות הייתה השליטה בחצי האי ערב במוקד מאבקיהם של פולשים זרים, אשר הגיעו לקצם בשנת 1517 כאשר האימפריה העות'מאנית השיגה דריסת רגל באזור. עם זאת, בהשוואה לטריטוריות עות'מאניות אחרות, נהנו הערבים בחצי האי ערב ממידה רבה של אוטונומיה, שהלכה וגברה במקביל להיחלשותה של האימפריה. שורשיה של המדינה הסעודית במרכז חצי האי ערב מתוארכים לאמצע המאה ה-18. שליט מקומי בשם מוחמד בן סעוד איחד כוחותיו עם מוביל הרפורמות האסלאמי מוחמד עבד אל-והאב, באופן שאפשר יצירתה של ישות פוליטית חדשה במרכז חצי האי ערב בחלק ניכר מהאזור המכונה נג'ד. בהדרגה זכתה תורת הוואהביה, הקוראת לשיבה לשורשי האיסלאם, למעמד בכורה ברחבי המרחב הסעודי. במאה וחמישים השנים הבאות חוו השליטים לבית סעוד עליות ומורדות, ונאלצו להתמודד עם נסיונות מצריים, עות'מאניים וערביים להשתלט על חצי האי. לקראת סוף המאה ה-19 נמלטה משפחת אל סעוד לכווית. בשנת 1901 קם אחד מבניה של המשפחה, עבד אל-עזיז אבן סעוד (1882 - 1953), הכריז על היותו מנהיג התנועה הערבית הלאומית והחל במסע לאיחוד חצי האי ערב תחת הנהגתו. שנה אחר כך כבש את ריאד, בירתה המסורתית של משפחת אל סעוד, מידי משפחת אר-ראשיד היריבה. בין השנים 1913 ו-1926 הכניע את אל-אחסה, אל-קטיף, את יתר נג'ד ואת החיג'אז שבשליטת המלך ההאשמי פייצל, כאשר ב-8 בינואר 1926, נעשה מלך חיג'אז. ב-29 בינואר 1927, אימץ את התואר "מלך נג'ד" (תחת התואר "סולטן נג'ד"). בהסכם ג'דה, אשר נחתם ב-20 במאי 1927, הכירה הממלכה המאוחדת - המעצמה האירופית הדומיננטית באזור באותה תקופה - בעצמאות ממלכתו של עבד אל-עזיז, "ממלכת חיג'אז ונג'ד". בשנת 1932 אוחדו שני האזורים, במה שסימל את לידתה של ממלכת ערב הסעודית, מונרכיה אבסולוטית שדינה הוא הדין האסלאמי (שריעה). גילוי מרבצי נפט בשטח הממלכה במרץ 1938 הביא לשינויים מרחיקי לכת במעמדה, בכלכלתה ובאופיה. ייצור תעשייתי של נפט החל במהלך מלחמת העולם השנייה, במהלכה נותרה נייטרלית. ההון האדיר שזרם לתחומיה אפשר לה לקיים שירותי חינוך, בריאות ורווחה מבלי לגבות מסים מתושביה, וכך הייתה למדינה רנטירית מובהקת. ערב הסעודית נמנתה עם מייסדות האו"ם והליגה הערבית ב-1945, ונטלה חלק משני בקואליציה הערבית שלחמה בישראל במלחמת 1948. עם מותו של אבן-סעוד ב-1953 הועברה המלוכה לבנו, סעוד בן עבד אל-עזיז. כהונתו עמדה בסימן דחיית הערביזם הרדיקלי מבית מדרשו של שליט מצרים גמאל עבד אל-נאצר ובהתקרבות לארצות הברית ולמשטרים הערבים המתונים. ב-1964 הודח, בין היתר בשל מתיחות פנים-משפחתית, בריאותו הרופפת ואי-סדרים כלכליים בממלכה והוחלף על ידי אחיו למחצה, ראש הממשלה ונסיך הכתר פייצל בן עבד אל-עזיז. בשנת 1965 נערכו חילופי שטחים בין ירדן לבין ערב הסעודית. ירדן ויתרה על שטחי מדבר נרחבים בפנים היבשה, תמורת רצועת חוף של מספר קילומטרים ליד העיר עקבה. בשנת 1967 הביע המלך פייצל תמיכה במצרים במהלך מלחמת ששת הימים. ההתנקשות בחייו של פייצל ב-1975 זעזעה את המזרח התיכון, אך לא פגעה ביציבות הממלכה. אחיו, ח'אלד בן עבד אל-עזיז, שלט עד מותו מהתקף לב ב-1982, או אז עלה אחיו למחצה, הנסיך פהד בן עבד אל-עזיז, מודרניסט פרו-מערבי אשר ניהל בפועל את ענייני הממלכה בתקופתו של חאלד. אחיו-למחצה של פהד, עבדאללה, נבחר לכהן כראש הממשלה ונסיך הכתר. החשש מפני התפשטות הרגש המהפכני-אסלאמיסטי לאחר המהפכה האיראנית הביא את ערב הסעודית לתמוך כלכלית בעיראק של סדאם חוסיין במהלך מלחמת איראן-עיראק (1980 - 1988). באותן שנים חלה ירידה ניכרת במחירי הנפט, במה שערער זמנית את יציבות הכלכלה הסעודית. במהלך מלחמת המפרץ הראשונה שניהלה ארצות הברית נגד עיראק, נמלטו פליטים כוויתים לסעודיה, ביניהם בני משפחת המלוכה הכוויתית, וכוחות הקואליציה הורשו לפעול מתחומה. נוכחותו של צבא ארצות הברית בשטח הממלכה חוללה מורת רוח רבה בקרב סעודים רבים, ביניהם אוסאמה בן-לאדן. האמריקנים נסוגו כמעט לחלוטין בשנת 2003 משטח סעודיה והוצבו בקטאר. בשנת 1996 חווה המלך פאהד שבץ מוחי חמור, אשר אילץ אותו להעביר את השלטון בפועל לנסיך הכתר עבדאללה. ב-1 באוגוסט 2005 הכריעה אותו מחלתו, והמלוכה הועברה באופן רשמי לידיו של עבדאללה. פיגועי ה-11 בספטמבר (2001) גרמו לרבים במערב לראות בערב הסעודית - או בממסדה הדתי - מעוז הטרור האסלאמי, זאת על אף יחסי המסחר והידידות בין בית המלוכה הסעודי לארצות הברית, קנדה, יפן ומדינות אירופה. 15 מתוך 19 המפגעים היו סעודים במוצאם. בשנים הבאות אירעו מספר פעולות טרור נגד מטרות שלטוניות ומערביות בריאד. ערב הסעודית הנה מונרכיה אבסולוטית, כאשר הפוליטיקה הסעודית כולה סובבת סביב בית המלוכה. בשנת 1992 הוצגה החוקה הראשונה בתולדות הממלכה, אשר הצהירה מפורשות כי ערב הסעודית היא מונרכיה ערבית הנשלטת על ידי בניו ונכדיו של המלך עבד אל-עזיז אבן סעוד, וכי הקוראן הקדוש הוא למעשה חוקתה של המדינה, המתנהלת על פי הדין האסלאמי (שריעה). חל איסור על הקמת מפלגות פוליטיות, ובחירות לאומיות אף הן לא נערכו מעולם. סמכויותיו של המלך מוגבלות להלכה על ידי השריעה ומסורות סעודיות מקומיות. המלך נדרש להשיג קונצנזוס בין משפחת המלוכה הסעודית, חכמי הדת (עולמא) ושאר יסודות חשובים בחברה הסעודית, אולם צוויו ופקודותיו אינם מושאים לתהליך אישור דמוקרטי. המדינה דוגלת בוהאביה. פלג אסלאמי פונדמנטליסטי זה, החורט על דגלו אימוץ האסלאם כלשונו וככתובו, מנסה לסחוף אחריו את המאמינים על ידי מימון בניית מסגדים ומדרשות קוראניות ברחבי העולם. מנהיגי משפחת המלוכה בוחרים את המלך מקרבם וזוכים לאישורם של העולמא. בית סעוד הוא שליטה הנצחי של המדינה, הנושאת את שמו. מלכה הנוכחי של ערב הסעודית, עבדאללה, שימש זה תשע שנים שליטה בפועל של הממלכה קודם להמלכתו ב-1 באוגוסט 2005, וזאת נוכח מחלתו של אחיו-למחצה המלך פהד. ב-10 בפברואר 2005, נערכה הראשונה בסדרה בת שלוש מערכות בחירות למועצות המקומיות ברחבי הממלכה. הוחלט כי נשים לא יצביעו או יגישו מועמדותן במסגרת הבחירות, אף שכמה מהן הספיקו להגיש מועמדותן בטרם נתקבל האיסור. רק מיעוט מהמושבים במועצות המקומיות אמנם נבחר, ורוב חברי המועצות מונו על ידי בני משפחת המלוכה. יחד עם זאת, לראשונה מזה 40 שנה נערכו בחירות כלשהן בערב הסעודית. בדומה לרוב המכריע של מדינות ערב, סעודיה אינה מכירה בקיומה של מדינת ישראל, וכאמור נמנתה על מדינות ערב שפלשו לתחומה במלחמת העצמאות. עדויות שונות מצביעות על כך שהסעודים מימנו באופן פעיל טרור אנטי-ישראלי. במלחמת ששת הימים (1967) כבש צה"ל מספר איים סעודיים בים סוף, שהוחזרו רק כעבור עשור. ערב הסעודית הייתה גורם משמעותי בחרם הנפט שהוטל ב-1973 בעקבות הסיוע האמריקני לישראל במלחמת יום הכיפורים, זאת אף שסעודיה וישראל נחשבות לבנות הברית הקרובות ביותר של ארצות הברית במזרח התיכון. מאוחר יותר תמכה בהחלטה להשעות את מצרים מהליגה הערבית לאחר שזו חתמה על הסכם שלום כולל עם ישראל בשנת 1979. עם זאת, עוד ב-1981 הציע המלך פהד (יורש העצר דאז) תוכנית להסדרת הסכסוך הישראלי-ערבי, במסגרתו ישראל תיסוג לקווי 1967 ובתמורה תזכה ליחסי שלום עם מדינות ערב.‏‏ בשנת 2002, יורש העצר הסעודי דאז וכיום מלך ערב הסעודית, עבדאללה הציג את יוזמת השלום שלו שריככה יותר את הדרישות מישראל, ולראשונה טענה כי פתרון שאלת הפליטים הפלסטיניים צריכה להתבצע בהסכמה בין הצדדים וכי הנסיגה הישראלית תביא לסיום הסכסוך הישראלי-ערבי.‏‏בחודש דצמבר 2006 נחשף בתקשורת הישראלית והעולמית דבר פגישתם של ראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט עם בכירים במשטר הסעודי, ברבת עמון, כדי לדון עמם באפשרות לפתרון מדיני על בסיס יוזמת השלום הסעודית. כמו כן, ביולי 2008, יזם עבדאללה המלך, כינוס במדריד שקרא נגד-הקיצוניות בדת וכלל נציגים יהודים, מוסלמים, נוצרים, הינדים ובודהיסטים. עקב כך, מפקד באל-קאעידה פרסם קלטת וידאו בה הוא קורא למוסלמים להרוג את מלך סעודיה, בתואנה כי "קירוב בין דתות - משמעו לוותר על האסלאם". הממשלה הסעודית מקיימת פיקוח הדוק על רוב הפעילות הכלכלית בממלכה, המרוכזת כמעט כולה סביב הנפט. ערב הסעודית מחזיקה בכרבע מעתודות הנפט הגולמי המוכרות בכדור הארץ (כמו גם בעלויות ההפקה הנמוכות ביותר), מדורגת כיצואנית הנפט הגדולה ביותר בעולם ומשחקת תפקיד מוביל בארגון אופ"ק ובמשק האנרגיה העולמי בכלל. תעשיית הנפט, המרוכזת בצפון-מזרח המדינה, מהווה כ-75% מההכנסות התקציביות, כ-45% מהתמ"ג וכ-90% מרווחי היצוא. שותפי הסחר העיקריים של ערב הסעודית הנם ארצות הברית, יפן, בריטניה, האיחוד האירופי, סינגפור ודרום קוריאה. כחמישה מיליון עובדים זרים - רובם ממדינות ערב, אך גם מדרום מזרח אסיה - מהווים יסוד חשוב בכלכלה הסעודית, בעיקר במגזרי הנפט והשירותים. מלבד נפט, ערב הסעודית עשירה בפוספט, מחצבי ברזל, נחושת, זהב ואורניום. הממשלה מעודדת צמיחה במגזר הפרטי כדי להפחית במידת מה את תלותה של הממלכה בנפט, וכן לפתוח הזדמנויות תעסוקתיות עבור האוכלוסייה הסעודית הגדלה בקצב מואץ. היצור התעשייתי גבר בשנים האחרונות, וכיום קיימות בסעודיה תעשיות מתכות, כימיקלים, פלסטיקה, תרופות ודשנים. ישנו גם מגזר בנקאי-פיננסי גדל, וכך גם התיירות: מכה, מדינה ונמל ג'דה הפכו למקורות הכנסה גדולים בשל חשיבותם הדתית; מדי שנה מגיעים מיליוני מוסלמים למכה לרגל מצוות החאג'. פינת המתכונים: מכיוון שהחברה האלה אוכלים רק חול ונפט, בשבוע שעבר הגשנו לכם מתכון לחומוס, השבוע נגיש לכם מתכון ללאפה , שיהיה במה לנגב.... המצרכים: 1 ק"ג קמח לבן (לא מלא) 1 שקית שמרית 1 -2 כפיות מלח (לפי הטעם האישי) 1/3 כוס שמן (שמן זית מומלץ, כל סוג שמן מאכל אחר גם יתאים) כוס זיתים מרוסקים (זיתים משימורים מומלץ ליבש קודם ע"י קליה במחבת למשך מספר דקות) כ2 כוסות מים פושרים. אופן ההכנה: שופכים לקערה את הקמח, השמרים, המלח, השמן והזיתים המרוסקים וביחד עם כוס מים ולשים לבצק ביד או במכונה. אם צריך, מוסיפים עוד מים {להקפיד להוסיף מים בכמויות מאוד קטנות בכל פעם} עד לקבלת בצק אחיד ולא יבש או דביק מדי. מכסים את קערת הבצק ומניחים לבצק לתפוח ולהכפיל את נפחו, אם אפשר במקום חמים.. יותר טוב. מומלץ לתת לבצק לתפוח במשך שעתיים. לאחר שהבצק תפח, חותכים ממנו חתיכות בהתאם לגודל התבנית\מחבת ומסדרים אותן על משטח בצורת כדורים. מכסים את הכדורים במגבת ומניחים להם לתפוח למשך כשעה. לאחר שהכדורים תפחו, מקמחים מעט משטח עבודה, ומרדדים את הכדורים לצורת לאפות. מחממים מחבת\תבנית מתכת על הגז על להבה בינונית, מניחים בכל פעם לאפה מרודדת אחת על המחבת והופכים לאחר שנוצרות בועות וסימנים חומים. לעצלנים שביניכם: ניתן לוותר על החלוקה לכדורים וההתפחה השניה בכך שמניחים לבצק לתפוח את התפיחה הראשונה והיחידה במשך 3-4 שעות ואז לתלוש ממנו כדורים, לרדד ולשים במחבת. הכנתם? נהניתם?.. נשמח לשמוע. בתאבון כרגיל 2100 בחניה, 2130 המראה טיסה נעימה.

לא נכון.

מה זה? יעקוב, עושה רושם שיש לך חוסר ידע בהכרה בסיסית של האוטומציה באוירון, מה כל כלי מנגן ואיך הם מנגנים יחד כלהקה.

חברים, אני ארים את הכפפה, מכיוון שהבטחתי לפתוח קורס, ולצערי , אני פשוט לא מוצא את הזמן הפנוי לזה כרגע ( אולי כאשר הילדים שלי יחזרו ללמוד יהיה יותר זמן),אני אמצי זמן פנוי בשעות הערב, ונעשה ריענון 737 בTS. איציק- לטיפולך, תהיה איתי בקשר ונפתח ערוץ מיוחד לזה.

שימו לב, המדריך שיובל כתב הוא נהדר, רק שיש בו כמה וכמה אי דיוקים, יובל נתן לי את רשותו לערוך ולתקן לפני כמה שנים , אך לצערי אני לא מוצא זמן פנוי לזה, אולי בעתיד מתי שהוא.... לכל המתלבטים, טוסו עם המדריך של יובל , זה המדיך הכי מקצועי שיש כרגע ל 737 שניתן להורדה,הוא עדיף בהחלט מאשר המדריך של PMDG שכל קשר בינו להטסת 737 מיקרי ביותר. חן- המדריך בעיברית. :wink:

מר שגיא הרשקוביץ, זה בדיוק מה שהיית צריך להעביר לך וטרם הספיקותי.

בית הספר מתחיל ביום שני. יש באוגוסט גם 31 אה סבבה, בהצלחה באירגון, אבל עדיין אני חושב שצריך להתחשב בשומרי שבת, בכ"מ, אני אהיה שם בתור טייס , מקווה שיהיה אירגון מוצלח. שומרי שבת יכולים להתענג על הפיקוח מצאת השבת ועד 2 לפנות בוקר. שנאמר: ועשה לך עונג שבת קודשו, ולכל שבת יש מוצאי שבת וטסת בם אלף לילה ולילה.

צודקים. :oops: ככה זה כשכותבים תדריך ב10 דקות בלחץ של......להגיע בזמן למקום חשוב שמנכ"ל MRD לא יכעס עלינו חלילה ....

שלום חברים השבוע נמשיך למסע ונצא לנגב חומוס אצל השכנים מירדן. תוכנית טיסה ORBI AAR B411 ASH AMRAH.AMRA3E OJAI גובה אי זוגי כרגיל , רקע על ירדן: השדה: Queen Alia International Airport (IATA: AMM, ICAO: OJAI) (Arabic: مطار الملكة علياء الدولي; transliterated: Matar al-Malikah 'Alya' ad-Dowaly) is an airport situated in Zizya (زيزياء) area, 20 miles (32km) south of Amman, the capital city of Jordan. The airport has three terminals: two passenger terminals and one cargo terminal. It is the home hub of Royal Jordanian Airlines, the national flag carrier, as well as being a major hub for Jazeera Airways, Emirates, Gulf Air and Jordan Aviation. It was built in 1983. The airport is named after Queen Alia, the third wife of King Hussein of Jordan, who was killed in an air crash in 1977. ירדן: ממלכת ירדן (שמה הרשמי: "הממלכה הירדנית ההאשמית", المملكة الأردنّيّة الهاشميّة, אָלְמָמְלָכָּה (א)לְאֻרְדֻּנִּיָּה (א)לְהַאשִמִיָּה) שוכנת במזרח התיכון, והיא גובלת בצפון בסוריה, במערב בישראל, בדרום בים סוף (מפרץ אילת) ובערב הסעודית, במזרח בערב הסעודית ובצפון מזרח בעיראק. עבר הירדן המזרחי, הידוע כיום כממלכת ירדן, היה החל מהמאה ה-16 כלול בשטח מחוז דמשק שבאימפריה העות'מאנית ולא היה לו ייחוד היסטורי משלו, ולאחר סיום מלחמת העולם הראשונה היה חלק מן המנדט הבריטי על ארץ ישראל (שהובטח ליהודים בהצהרת בלפור). בשנת 1921, בעקבות "ועידת קהיר", החליטה הממלכה המאוחדת להוציא את האזור שממזרח לנהר הירדן (למעט שטחים בעמק הירדן דרומית לים כנרת ומזרחית לו ולירדן הצפוני) מהשטח בו יוקם הבית הלאומי היהודי ולכונן בו אמירות ערבית בראשות עבדאללה הראשון, שהוא ומשפחתו (השושלת ההאשמית) עזרו רבות לבריטים במלחמה במאבקם בשלטון הטורקי. "האמירות ההאשמית של עבר הירדן" שהוקמה הייתה ישות אדמיניסטרטיבית נפרדת מפלשתינה (א"י), אולם, נמצאה תחת שלטון המנדט הבריטי וכפופה לנציב העליון הבריטי. בשנת 1944 קבלה האמירות עצמאות והפכה להיות "הממלכה ההאשמית של עבר הירדן". האמיר עבדאללה הפך להיות המלך עבדאללה. הממלכה שקיבל עבדאללה הראשון הייתה שונה מאוד מן הממלכה של ימינו, שכן הרכבה הדמוגרפי כלל בעיקר ערבים בדואים, אשר היו נאמנים לשושלת ההאשמית. מלחמת העצמאות של ישראל ב-1948 הביאה עמה גל של מאות-אלפי פליטים פלסטינים שחצו את הירדן וקיבלו אזרחות, והפכו עד מהרה לרוב תושבי הממלכה, בנוסף לשלטון על הפלסטינים בגדה המערבית שסופחה במלחמה (והשלטון הירדני עליה הוכר רק על ידי הממלכה המאוחדת ופקיסטן). לאחר סיפוח הגדה המערבית, שונה שם הממלכה ו"הממלכה ההאשמית של עבר הירדן" הפכה להיות "הממלכה הירדנית ההאשמית". עבדאללה נרצח ביולי 1951 על ידי פלסטיני בעת ביקור בהר הבית. את כיסאו של עבדאללה ירש בנו הבכור טלאל, אך הוא הודח לאחר שנה בשל מחלת רוח. בנו הקטן של טלאל, חוסיין, עלה לשלטון במקומו והוכתר למלך בשנת 1953 בהיותו בן 18. שלטונו של המלך הצעיר היה בתחילה לא יציב. היו אלו שנים בהן פרחה התנועה הלאומית הערבית מיסודו של גמאל עבד אל נאצר. ממשליהם של מלכים ברחבי העולם הערבי קרסו לטובת כתות של קצינים בעלות אופי לאומי ופאן ערבי כבמצרים ובעיראק. פלסטינים מהגדה המערבית סייעו בתחילת שנות ה-50 לפדאיון המצרי בפעולותיהם נגד ישראל, והצבא הירדני נאלץ לרסן אותם. בשנת 1964 הוכרז על הקמת אש"ף בהר הזיתים שבירושלים אש"ף (הארגון לשחרור פלסטין) שהיווה ארגון-גג לכל התנועות הפלסטיניות (ובראשן פת"ח) שהתבסס בעיר כראמה. יש לציין כי ממלכת ירדן לא עודדה את הקמת הארגון, לעומת מדינות ערביות אחרות, שראו בכך הזדמנות להשלת החובה המוטלת עליהם על שחרור העם הפלסטיני. בשנת 1965 נערכו חילופי שטחים בין ירדן לבין ערב הסעודית. ירדן ויתרה על כ-6,000 קמ"ר שטחי מדבר נרחבים בפנים היבשה (מעל 6% משטח הממלכה), תמורת רצועת חוף של 12 קילומטרים דרומית לעיר עקבה. טעות אסטרטגית משמעותית מצד חוסיין הייתה ההצטרפות של ירדן למלחמת ששת הימים, אשר גרמה לאבדן שטחי הגדה המערבית ומזרח ירושלים. חוסיין לא חזר על טעות זו, ונמנע מלהצטרף לסוריה ולמצרים במלחמת יום הכיפורים. למעשה, הוא אף נפגש עם ראש ממשלת ישראל דאז, גולדה מאיר, והזהירה בדבר התקיפה הקרובה של מדינות ערב (המלך חוסיין נפגש מספר פעמים עם גולדה מאיר עוד לפני פרוץ המלחמה). בנוסף, תוצאות מלחמת ששת הימים הביאו לפריחה של הלאומיות הפלסטינית, וחוסיין נאלץ להתמודד עם הארגונים פלסטינים החמושים אשר התבססו בממלכתו (כאשר % מאזרחי ממלכתו הינם ממוצא פלסטיני) ותקפו משטחה את ישראל, שהגיבה בפעולות תגמול (פעולת כראמה ב-1968) בהם השתתף גם הצבא הירדני. תגובתו האלימה של חוסיין למצב הידועה בכינוי "ספטמבר השחור", נגרמה בספטמבר 1970 בעקבות נסיון התנקשות כושל בחייו, כאשר סוריה עודדה קבוצות פלסטיניות למרוד בממלכה. בספטמבר השחור טבח חוסיין באנשי פת"ח והארגונים הפלסטינים (תוך נסיון של סוריה לפלוש מהצפון), וסילק את הנהגותיהם מהמדינה, לדרום לבנון (שם למעשה הוקם פת"ח לנד, והחמירה את בעיית הפליטים הפלסטינים והטרור הפלסטיני מלבנון). החל מסוף שנות השישים ניהל חוסיין מערכת יחסים סודית עם ישראל, שהפכה להיות גלויה יותר ויותר עד לחתימת הסכם השלום בשנת 1994. במצב עדין עמדה הממלכה בימי מלחמת המפרץ הראשונה כאשר חוסיין נדרש לאזן בין האינטרסים של סדאם חוסיין, שנתמך על ידי הארגונים הפלסטינים, אשר היה בכוחם לנסות ולערער את המצב הפנימי במדינה ובין האינטרסים של מדינות הקואליציה. בשנות התשעים החל מצב בריאותו של חוסיין מדרדר. מזה שנים היה ידוע כי יורשו הוא הנסיך חסן, אחיו הצעיר. סמוך למותו הדיח חוסיין את אחיו מתפקיד יורש העצר, ומינה לתפקיד זה את בנו עבדאללה, אשר עלה לשלטון עם מותו של חוסיין, בשנת 1999. עבדאללה השני הוא מלך צעיר ומתון, בעל חינוך בריטי ונטייה פרו מערבית ברורה. נראה כי הוא מצליח לשמר את מורשת אביו, לאזן בין הגורמים השונים בממלכתו, ולשמור על כיסאה של השושלת ההאשמית, אל מול הזעזועים העוברים על המזרח התיכון בתקופת מלכותו, לרבות אינתיפאדת אל-אקצה, פיגועי ה-11 בספטמבר ומלחמת המפרץ השנייה. קשרי מדינת ישראל וירדן התאפיינו ביחס של דואליות במשך כל תקופת הסכסוכים בין ישראל ומדינות ערב. למרות שעבר הירדן הייתה חלק מהמנדט שעליו חלה הצהרת בלפור, ולמרות שהבריטים התכחשו להתחייבותם ונתקו את עבר הירדן כדי להקים שם את האמירות (נסיכות) ההאשמית, הכירה ההנהגה בישראל כמעט מההתחלה בריבונות ההאשמית והיו מגעים לכינון שלום. עוד המלך עבדאללה, סבו של המלך חוסיין, חיפש אחר מסילות השלום עם היישוב היהודי בארץ ישראל, כשערב מלחמת העצמאות היו נסיונות לפשרה בינו לבין נציגי היישוב היהודי (בראשות גולדה מאיר) בהם הציעה בין היתר להקים מדינה דו-לאומית משותפת, אך כולם נדחו. כאשר מדינות ערב תקפו את היישוב היהודי עם ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, היה הצבא הירדני (שנקרא אז "הלגיון הערבי") בתוכם, והסב אבדות קשות בירושלים ובגוש עציון. חיילי הלגיון היו תחת שלטון בריטי וקיבל חינוך בריטי, והתייחסו לשבויים הישראליים טוב מאשר כל מדינות ערב. לחוסיין מלך ירדן היה יחס מיוחד לעם הישראלי. הוא היה היחיד שהיה מוכן לקבל פניות מקדימות של ממשלת ישראל. הגבול בין המדינות פעל למעשה כאילו אין מצב מלחמה. הוא היה פתוח למעבר סחורות וגם למעברם של תושבי השטחים. ב-1973 אף נפגש חוסיין עם ראש הממשלה גולדה מאיר והזהיר אותה ממלחמת יום כיפור המתקרבת. בשנת 1994 נחתם הסכם השלום בין ישראל לירדן וכונן שלום בין המדינות. כיום היחסים בין ישראל לירדן חמים, ומעברי הגבול פתוחים, אם כי משמשים בעיקר תיירים, תושבי השטחים ואנשים עסקים הנמצאים בקשרים עסקיים עם ירדן. קיימות מספר יוזמות עסקיות כגון מפעלי טקסטיל ישראלים בירדן, התוכנית לעשות שימוש בשדה התעופה הבינלאומי בעקבה על ידי טיסות הנוחתות בישראל, ויוזמות נוספות באזור הסחר הישראלי - ירדני החופשי, בבקעת הירדן. ואיך לא, מתכון לחומוס , ככה שיהיה מה לנגב בדרך..... מתכון טוב הוא רק חלק מהעניין. כדי להכין את החומוס ה"מושלם", צריך לדעת היטב את המלאכה ולהתנסות בה במשך שנים. מצד שני, כדי להכין חומוס טוב מאד ואפילו מאד טעים, כל מה שצריך זה להשתמש בחומרים טובים ולהקפיד על שיטת ההכנה. נושא הכמויות הוא פחות טריוויאלי, אבל עם הזמן מתפתח "הרגש" ואז זה בא הרבה יותר בקלות. חומוס שהוכן נכון לא ישאיר אתכם כבדים אחרי האכילה ולא יעשה לכם גזים. חשוב מאד להקפיד על ההשריה, לשטוף היטב את הגרגרים לפני ואחרי שמשרים, ולבשל במים נקיים. הימנעו מהטעות המקובלת: אל תוסיפו מלח לבישול. סודה לשתייה, בניגוד לחשש המקובל, כן מקצרת את זמן הבישול ולא פוגעת מאד בטעם - בתנאי שלא תגזימו. להלן מתכון הבית לחומוס. המצרכים: [כמויות ל-4 מנות] שני ספלי גרגרי חומוס קטנים ככל האפשר 2/3 כוס טחינה גולמית מאיכות טובה מיץ סחוט משני לימונים קטנים 1-2 שיני שום חצי כפית כמון 2 וחצי כפיות סודה לשתיה מלח להגשה: שמן זית, פטרוזיליה אופן ההכנה: א. מנקים היטב את החומוס: מפזרים על צלחת גדולה, מוציאים אבנים, גרגרים פגומים וכו'. אל תתפשרו: הוציאו כל גרגיר שלא נראה לכם. בסיום הניקוי שוטפים היטב מספר פעמים, עד שהמים שקופים לגמרי. ב. משרים את החומוס למשך הלילה ב-2-3 ליטר מים, עם 2 כפיות סודה לשתייה. בקיץ, כדאי להכניס את קערת ההשריה למקרר, אחרת הגרגרים עלולים להחמיץ. בחורף אפשר להשאיר בחוץ. בבוקר שוטפים היטב, ומשרים לעוד שעה או מספר שעות (חומוס שתופח הרבה בזמן ההשריה כדי להשרות פחות זמן, אחרת הגרגרים יתבקעו בבישול). ג. שוטפים את הגרגרים עד עד שהמים שקופים, מסננים ומכניסים לסיר עם מים נקיים. ג. מבשלים את החומוס ללא מלח עד לרתיחה ומוסיפים את 1/2 כפית הסודה לשתייה שנותרה. הסודה לשתייה תאיץ את התרככות הגרגרים. אפשר לוותר ולספוג את זמן הבישול הארוך משמעותית (שלא לומר נצחי). עם הסודה לשתייה משך הבישול עד להתרככות מוחלטת כשעה עד שעה וחצי. במהלך הבישול יש לערבב את תוכן הסיר בכף, לקפות (יענו, להסיר) את הקצף מפני המים, ואיתו גם את הקליפות שצפות. באמצע הבישול, הוציאו את הגרגרים, סננו, שיטפו במים קרים ועסו קצת את הגרגרים בידיים. בשלב הזה וכשתחזרו לבשל אותם, יצופו על המים הרבה קליפות - איספו אותן באמצעות מסננת קטנה וזירקו לפח. ד. כשגרגרי החומוס נמעכים בקלות (ממש בקלות) בין שתי אצבעות, הם מוכנים. המהדרין מסירים את הקליפות, גרגר אחרי גרגר, אבל זה הרבה עבודה. אם רוב הקליפות כבר צפו וסולקו זה די מיותר. מסננים ושומרים את מי הבישול. ה. מכניסים את גרגרי החומוס למעבד מזון בעודם חמים וטוחנים במשך כחמש דקות. אם העיסה נראית סמיכה מדי מוסיפים מעט ממי הבישול. נותנים לתערובת כמה דקות להתקרר ומוסיפים את הטחינה הגולמית, המלח, ובהדרגה גם את הלימון. אם החמיצות לא מספיקה אפשר להוסיף מעט מלח לימון. ו. אחרי ההכנה כדאי לאחסן במקום קר במקרר או לאכול מייד. החומוס צריך להיות מעט פחות סמיך ממה שאתם רוצים אותו, כי יש לו נטייה להתעבות ולהסמיך. לתוצאות הכי טובות מגיעים אם נותנים לחומוס לעמוד קצת, מערבבים בו מעט טחינה דלילה שהוכנה זה עתה, ומגישים. הוסיפו את הכמון והשום (מייד אחרי הכתישה) ממש לקראת ההגשה. הגשה: אתם יודעים. על צלחת, עם שמן זית טוב ופטרוזיליה וגרגרים וכל מה שאתם אוהבים על החומוס שלכם. כרגיל 2100 בחניה. טיסה נעימה וטעימה.

חברים , אני מתנצל, לא היה ברור מה קורה עם אלעל, זאת הסיבה שהמתנתי עם הקורס, כרגע לא נצטרך חונכים חדשים. בכל מקרה , אני בודק אפשרות לשלב חברים צעירים מתחת לגיל 16 , נושא אישורי כניסה לאלעל מאוד נוקשה בנוגע לחברים צעירים. במידה ולא אצליח, אני אפתח קורס אצלי בבית, הקורס יהיה במתקונת מצומצמת, כלומר עד 5-6 חניכים בכל מחזור, כאשר נעשה מספר מחזורים לפי כמות האנשים. התאזרו בסבלנות, אני מקווה שהשבוע הכל יסגר לכאן או לכאן. שוב קבלו את התנצלותי על העיקוב, המטרה היתה להתחיל בתחילת החודש, זה כבר לא יקרה לצערי :wink:

אל תשאלו, הלך הקובה יחד עם חלק מהדופן של ה 737. לקראת פיינל חטפנו אש נמ לא מהעולם הזה. שני מיכלי דלק נפגעו וגם ככה כבר הינו מתחת למינימום דלק לנחיתה. לאחר מכן ספגנו פגז נמ שיצר חור במטוס ולקח איתו את הקובה. פגיעה קשה בהידראוליקה השאירה אותנו בלי מדפים, לשמחתינו גלגלים ירדו. FSP במלא תפארתו הצוות פעל בצורה מושלמת, הוכרז חרום וקברניט ליפ הנחית את המטוס בבטחה ואחרי פינוי מסלול נכבו המנועים והדיילים ביצעו פינוי חירום של המטוס. נוסעים פצועים פונו לאמבולנסים, נאחל להם החלמה מהירה. המטוס עצמו מושבת ויזרד לשיפוץ מקיף בבדק MRD. הינה הדוח ש FSP הוציא Flight ID: ely232 Pilot: MICKEY LIP Company: ELAL Aircraft: B737-800 El Al WL - Virtual Cockpit EKO Flight Date: 14 August 2008 Departure: 12h06 (09h06 GMT) Arrival: 13h27 (11h28 GMT) From: OIII - Mehrabad Intl - Iran To: ORBS - Saddam Intl - Iraq Nbr of Passengers: 108 Incident Report: The right fuel tank was hit by a ground shot and started leaking fuel. The left fuel tank was hit by a ground shot and lost all of it's fuel. The vacuum system was hit by a ground shot. The hydraulic system was hit by a ground shot resulting in total loss of all hydraulic systems. Your aircraft received a few ground shots. The aircraft was hit by anti-aircraft artillery fire resulting in a massive hull rupture. The flaps remained locked in the up position. There was an exceptional pilot on board and despite the dire situation he was able to land the aircraft safely. The Captain has also declared an emergency before landing. Report: Flight Distance: 379 Nm Landing Speed: 182.88 kt Time Airborne: 01h07:00 Landing Touchdown: -226.92 ft/m (nice) Flight Time (block): 01h23:21 Landing Pitch: 5.69° Time On Ground: 00h19:31 Landing Weight: 61221 kg Average Speed: 339.33 kt Total Fuel Used: 5077 kg Max. Altitude: FL 340 Fuel Not Used: 352 kg Climb Time: 00h19:03 Climb Fuel Used: 2151 kg Cruise Time: 00h31:26 Cruise Fuel Used: 1278 kg Average Cruise Speed: 410.16 kt (M0.65) Cruise fuel/hour: 2439 kg (calc) Descent Time: 00h16:31 Descent Fuel Used: 1647 kg Passenger Opinion: Bad flight (55%) -Were in a better mood because they had food. -Were pleased by the music on ground. A very nice addition to their flying experience. -Were anxious because they flew over a war risk zone. -Were angry because some passengers were badly injured. -Were terrified because of the problem during flight. -Were relieved to land safely after an emergency. Financial Report: Ticket Income: +$32,583 (379 Nm) Cargo Income: +$23,076 (10954 kg) Services Income: +$432 (1 sandwich 0 hot food 1 drink) Services Cost: -$300 (50% quality) War Area Bonus: +$110,204 (99% max war level) Emergency Bonus: +$26,450 (2400 failure point) Fuel Cost: -$4,509 (5077 kg Jet-A1) Airport Taxes: -$184 (Large Aircraft) Insurance Costs: -$2,399 (4.31% rate) Penalty Costs: -$429 (see penalty points) Total Real Income: $184,924 Total Income: $9,246,200 (real x50) Fleet Bonus: $0 (0 aircraft) Total Sim Income: $9,246,200 (total income+fleet bonus) Company Reputation: Considering that the flight was bad the ticket price normal, the service price low and the service quality good, passengers on this flight think that your company's reputation should be 55% Your company reputation is now: 93% (-3.86 decrease) Overall Flight Result: Perfect Pilot Bonus points: 2730 points You made a very nice landing. (+50) There was a problem aboard and you declared an emergency. (+150) You landed at the scheduled airport. (+30) A serious problem occurred during flight but you landed safely, nice job. (+2400) Flying in a combat area and a safe landing. (+100) מצוות ELY232 שמתחיל מסע רגלי חזרה לארץ הקודש :roll: קברניט ליפ קברניט (נגיד) פינקלס.

ארוחת חמישי :mrgreen: תבוא עם סירים לטיסה, שיהיה לדודי מה להגיש לצוות

לאחר עצירה בטהרן וקניית שטיחים, נמשיך בטיול שלנו, השבוע ניקח אתכם לאכול קובה במסעדת סאדאם. תוכנית טיסה: OIII PAVE2B PAVET W8 HAB RULIK W21 KMS W142 ILM G202 PARUN ORBS גובה זוגי קצת על עירק: הרפובליקה העיראקית (בערבית: الجمهورية العراقية - אָלְגֻ'מְהוּרִיָה (א)לְעִרַאקִיּה, היא מדינה במזרח התיכון בדרום מערב אסיה. בצפון היא גובלת עם טורקיה, במערב בסוריה ובירדן, בדרום בערב הסעודית ובכווית, ובמזרח היא גובלת עם איראן. משמעות השם عراق ("עראק") היא "חוף", "גדה" (של ים, נהר וכו'). אזור שבו מצויה עיראק כיום היה ידוע בשם ארם נהריים, מקום זה היה ביתה של הציוויליזציה העתיקה ביותר שיש עליה תיעוד משנת 5000 לפנה"ס, התרבות השומרית. לאחר השומרים חיו באזור האכדים, הבבלים והאשורים. הקהילות האלו יצרו את הכתבים העתיקים ביותר ופיתחו את המדעים הראשונים, ביניהם מתמטיקה, משפטים ופילוסופיה. הציוויליזציות שחיו במקום, בזכות התקדמותם המדעית, הרחיבו את שליטתם על עמי האזור. במאה השישית לפנה"ס האזור הפך לחלק מהאימפריה הפרסית תחת שלטון כורש. מצב זה ארך כ-400 שנים, עד כיבושו של אלכסנדר מוקדון את האזור והפיכתו לחלק מממלכת יוון למשך כמעט 200 שנים. לאחר מכן, כבשו הפרתים את האזור וסיפחו אותו לאימפריה הפרתית למשך כמאה שנים. הסאסנים היו הבאים לכבוש את האזור והפיכתו לחלק מהאימפריה הסאסאנית. בתחילת המאה ה-7 לספירה החל האסלאם להתפשט מכיוון חצי האי ערב לאזור שבו מצויה כיום עיראק. בו דודו וחתנו של הנביא מוחמד, עלי אבן אבו טאלב העביר את בירת האימפריה המוסלמית לכופה בעיראק, כשהפך לח'ליף הרביעי. שושלת בית אומיה העבירה את בירת הח'ליפות לדמשק אך המשיכה לשלוט במחוז עיראק. השושלת שעקבה לאומיים, שושלת בית עבאס העבירה את בירת הח'ליפות לבגדאד וכך הפכה אותה לעיר החשובה לעולם המוסלמי ולערבים למשך כ-500 שנים. ב-1258 הוחרבה בגדאד על ידי הכיבוש המונגולי שנמשך פחות מ-50 שנים עד שקיעתה של האימפריה המונגולית. במהלך סוף המאה ה-14 והמאה ה-15 שלטו באזור עיראק התורכמנים. מרבית האזור בו כיום ממוקמת עיראק, נפל תחת שלטון האימפריה הספווית ב-1501. במאה ה-16 עיראק הפכה לחלק מהאימפריה העות'מאנית, אם כי הצפווים שלטו על חלק נרחב מעיראק במחצית הראשונה של המאה ה-17. עיראק המודרנית במלחמת העולם הראשונה כבשו הבריטים את שטחה של עיראק מידי האימפריה העות'מאנית. גבולותיה של המדינה החדשה, עיראק, שורטטו בוועידת פריז בשנת 1919. שותפה מרכזית למהלך זה הייתה גרטרוד בל, ששכנעה את וינסטון צ'רצ'יל למנות את פייסל הראשון, מלך סוריה המודח, למלך הראשון של עיראק. למרות שעיראק זכתה לעצמאות מהממלכה המאוחדת ב-1932 הבריטים שמרו על זכותם להעביר כוחות צבאיים דרך עיראק. לאחר מותו של פייסל הראשון ב-1933 מלך על עיראק בנו גאזי עד שנת 1939. שנים אלו התאפיינו בחוסר שקט פנימי בשל נסיונות חוזרים ונשנים של הצבא לתפוס את מושכות השלטון. את גאזי ירש בנו פייסל השני, אולם לאור העובדה כי היה בן ארבע בעת מות אביו, דודו עבד אל-אילאה היה שליט עיראק עד שמלאו לפייסל 18 שנים. ב-1941 פלשה הממלכה המאוחדת לעיראק בשל חששות מניתוק אספקת הנפט למערב ומהתקרבות ממשלת רשיד עלי אל-כילאני לגרמניה הנאצית. במשך שש שנים הייתה עיראק תחת הכיבוש הבריטי, שלאחריהן הוחזר שלטון המונרכיה ההאשמית ב-26 באוקטובר 1947. שליטיה האמיתיים של המדינה בתקופת השלטון הבריטי ועד 1958 היו ראש הממשלה נורי א-סעיד ודודו של פייסל אל-אילאה. עיראק נטלה חלק בהתקפת מדינות ערב על ישראל, במלחמת העצמאות בשנת 1948. כ-17,000 חיילים עיראקים השתתפו במלחמה, וכ-500 נהרגו בקרבות. גם במלחמת ששת הימים השתתפה עיראק בלחימה בחזית הסורית, וב"מבצע מוקד" פגעה ישראל בצורה קשה בכוחה האווירי. במלחמת יום הכיפורים נטלה עיראק חלק פעם נוספת, וכ-300 מחייליה נהרגו. ב-14 ביולי 1958 ביצע הצבא העיראקי הפיכה ולנשיא המדינה מונה אל"מ עבד אל כרים קאסם. קאסם ביטל את שותפות עיראק בברית בגדאד וכונן יחסים ידידותיים עם ברית המועצות. שלטון קאסם נמשך רק עד 1963 ובהפיכה צבאית מוצלחת תפס את השלטון עבד א-סלאם אערף. לאחר מותו של אערף ב-1966 נטל את מושכות השלטון אחיו עבד אל-רחמאן עארף. אולם שלטונו נמשך רק שנתיים עד להפיכה של מפלגת הבעת'. השפעתו של סדאם חוסיין גדלה לאורך השנים במפלגה (בין השאר בשל השתלטותו על כוחות הביטחון וחיסול יריביו הפוליטיים), עד שהוא החליף את אחמד חסן אל-בכר כראש מועצת הפיקוד המהפכנית (למעשה נשיא המדינה) ב-1979. שלטונו של סדאם חוסיין נמשך לאורך מלחמת איראן-עיראק (1980 - 1988), שבה השתמשה עיראק בנשק כימי וביולוגי נגד איראן והמיעוט הכורדי בשטחה. שלטון חוסיין היה ידוע לשמצה בשל הפרות זכויות האדם שביצע המשטר באזרחיו, בין השאר במעצרים פתאומיים והמוניים והריגות המוניות של מיעוטים או חשודים בריגול. ניסיונו של חוסיין לפתח נשק גרעיני כשל בעקבות התקפת מנע (מבצע אופרה) ישראלית על הכור הגרעיני באוסירק ב-1981. ב-1990 פלשה עיראק לכווית, ובעקבות כך פתחה נגדה ארצות הברית ומדינות נוספות במלחמת המפרץ הראשונה וגירשה את צבאה מן השטח הכבוש. במהלך המלחמה הטילה עיראק עשרות טילי סקאד על מדינת ישראל. מועצת הביטחון של האו"ם הטילה על עיראק סנקציות לאורך השנים בניסיון לאלץ את סדאם חוסיין להתפרק מהנשק להשמדה המונית שהיה בידיו. כתוצאה מטבח המוני שביצע משטר סדאם בשיעים ובכורדים בתום מלחמת המפרץ, אכפו הממלכה המאוחדת וארצות הברית אזורים אוטונומיים בצפון עיראק (בו מתגורר המיעוט הכורדי) ובדרום (בו מתגוררים השיעים) בהם נאסר על מטוסים עיראקים לטוס, כדי שלא יפגעו באוכלוסייה העיראקית. משטר סדאם שרד עד הפלתו במרס 2003 בעת הפלישה האמריקנית לעיראק. לאחר מלחמת עיראק, המדינה הייתה למעשה שטח כבוש, ונוהלה בידי קואליציה של המדינות שפלשו לעיראק בראשות ארצות הברית עד שנת 2005 אז הועברה השליטה האזרחית לממשלה העיראקית הזמנית שמונתה לאחר בחירות כלליות לפרלמנט זמני, שהתקיימו לראשונה בתולדות המדינה. בשנת 2006 הוקמה ממשלה עיראקית קבועה בראשות המפלגה השיעית הגדולה, לאחר מערכת בחירות נוספת, והפעם למועצת פרלמנט קבועה. מאז כיבושה סובלת עיראק מפיגועים קשים בתדירות גבוהה. רבים מתושבי עיראק נמלטו מארצם, ביוצרם את בעיית פליטי עיראק. עיראק נשלטה על ידי מפלגת הבעת' משנת 1968 עד 2003. ב-1979 תפס סדאם חוסיין את מושכות השלטון ונותר על כיסאו עד הפלישה האמריקנית לעיראק ב-2003. ב-15 באוקטובר 2005 יותר מ-63 אחוזים מבעלי זכות ההצבעה בעיראק הגיעו לקלפיות כדי לאשר או לדחות את חוקתם החדשה. 78 אחוזים מהבוחרים תמכו בנוסח החוקה, מרבית המתנגדים היו מהאזורים הסוניים של עיראק. בהתאם לחוקה החדשה, עיראק ערכה בחירות לפרלמנט ב-15 בדצמבר 2005, כ-70 אחוזים מבעלי זכות ההצבעה מימשו את זכותם. מרבית העיראקים משלוש העדות הגדולות בחרו במחוקקים שלהם בהתאם לעדתם. הפוליטיקאים העיראקים מצויים תחת איום של קבוצות אלימות שונות. האלימות הנמשכת בעיראק מונעת על ידי חכמי דת קיצוניים, המעוניינים להקים מדינת הלכה מוסלמית בעיראק, תומכים של שלטון סדאם הקודם המעוניינים להשיב לעצמם את הכוח שהיה בידיהם בעבר וטרוריסטים המעוניינים לזרוע כאוס בעיראק לקידום מטרותיהם השונות. כלכלת עיראק מתבססת על מגזר נפט, שבאופן מסורתי סיפק כ-95 אחוזים מרווחי היצוא. בעקבות מלחמת איראן - עיראק, והנזק שהסבו האיראנים לתעשיית הנפט העיראקית נכנסה הכלכלה העיראקית למשבר. בתגובה המשטר הנהיג מדיניות צנע, הלווה רבות ממדינות וארגונים אחרים ומאוחר יותר דחה את שילום החובות החיצוניים שלו. כיום מוערך כי הפסדיה הכלכליים של עיראק מהמלחמה עם איראן עומדים על לפחות 100 מיליארד דולר אמריקני. לאחר תום המלחמה ב-1988 עלה שוב יצוא הנפט מעיראק עם בנייתם של צינורות להובלת נפט ושיקום מתקנים ומשאבות. שילוב של מחירי נפט נמוכים, הצורך לשלם את החובות שנלקחו במהלך המלחמה (כ-3 מיליארד דולר בשנה) ומחיר שיקום המדינה החמירו את המשבר, שגרם בסופו של דבר לפלישה העיראקית לכווית. ב-20 בנובמבר 2004 הסכימו 19 המדינות העשירות בעולם לוותר על אחוזים (33 מיליארד דולר) מתוך כלל חובותיה של עיראק (42 מיליארד) למדינות אלו. סך חובה החיצוני של עיראק שעמד בעת הפלישה ב-2003 על 120 מיליארד דולר, גדל בשנת 2004 בעוד חמישה מיליארד דולר. בשלהי 2005 והמחצית הראשונה של 2006 עיראק שינתה את צורת התשלום של חובות נוספים שלה, והפחיתה כ-16 מיליארד מחובה החיצוני. למרות האלימות, ישנם מספר נתונים מעודדים על כלכלת עיראק[1], בין השאר הגדלת התמ"ג כך שב-2006 עיראק ניצבה במקום ה-58 בעולם. יהדות עיראק, או בשמה הנוסף, 'יהדות בבל', היא אחת מהקהילות היהודיות העתיקות והמשפיעות ביותר. היהודים גורשו על ידי נבוכדנצר השני לבבל לאחר חורבן בית המקדש הראשון בשנת 586 לפנה"ס. צאצאיהם של גולים אלו, הבטיחו את קיומה של קהילה יהודית בעיראק שהפכה לחשובה ביותר בעולם היהודי לאחר הכיבוש הרומי וחורבן בית המקדש השני. אחד מהגורמים ליציבות של הקהילה היהודית בבבל, הייתה העובדה שהאזור נשלט מהמאה השלישית לספירה ואילך על ידי האימפריה הסאסאנית הפרסית, שמנעה את ניסיונות הפלישה של הביזנטים והערבים, ונתנה אוטונומיה דתית ותרבותית ליהודים תחת שלטונה. שנים הללו, ותחת התנאים הנוחים יחסית בבבל פרח בה הלימוד התורני, ובתקופת האמוראים (מחתימת המשנה במאה השלישית ועד לסוף המאה החמישית לספירה) נכתבה בה אחת היצירות המרכזיות של העם היהודי - התלמוד הבבלי, המסכם דיונים הלכתיים ואגדתיים שנערכו בישיבות המפוארות של בבל - ישיבת סורא, ישיבת פומבדיתא, ישיבת נהרדעא ועוד. הקהילה שגשגה כמרכז יהודי עד ימי הביניים, עם פלישת המונגולים והרדיפה הדתית שניהלו. במהלך שלטון האימפריה העות'מאנית, השתפר מצבם של היהודים, אך הקהילה לא הצליחה לחזור לתקופת תור הזהב שלה. היהודים מילאו תפקיד חשוב בימיה הראשונים של עיראק העצמאית. אולם התגברות הרדיפה הפוליטית והקמתה של מדינת ישראל ב-1948 גרמו למרבית יהודי עיראק, שמנו אז כ-150,000 איש, לעזוב את מולדתם. בתקופת שלטון מפלגת הבעת' האנטי-ישראלית, עזבו מרבית היהודים הנותרים את עיראק בשיתוף פעולה של המוסד עם הכורדים. כיום נותרו בעיראק פחות מ-100 יהודים אשר עוסקים בעיקר בייצור דבש ומוצרי עור. 2100 ברחבה- 2130 המראה תבלו. הבטחתי קובה, אז יאלה קחו גם מתכון, קובה של סביחה המצרכים חצי ק"ג סולת 2 חזה עוף שלמים, או פרוסים לשניצל 4-5 בצלים 1 קופסה קטנה רסק עגבניות תבלין בהראת עיראקי לחמין מלח, פלפל, פפריקה אדומה שמן אופן ההכנה שופכים את הסולת לקערה, מוסיפים לה כפית מלח, ומתחילים לצקת מים עד שנוצר בצק רך וגמיש זה בסדר אם הוא יהיה טיפה לח ודביק, המים נספגים אחר כך בסולת וזה מתייבש ומתקשה מכסים את הקערה ומניחים בצד קוצצים את הבצלים דק (במעבד מזון או בקולינאר, למי שיש) שמים אותם בקערה, ומפזרים מעליהם מלח בנדיבות. מניחים בצד לפחות חצי שעה. פעולה זו מנטרת מהבצל את חריפותו, ונותנת לו טעם נהדר אחרי חצי שעה שוטפים את הבצל הקצוץ במי ברז, מסננים את המים סוחטים את הבצל היטב, כל פעם אגרוף מלא, ומניחים בקערה קוצצים בסכין חדה את חזה העוף לקוביות בגודל של בערך 1 ס"מ על 1 ס"מ אפשר להשתמש גם עם עוף טחון, יוצא אותו הטעם רק המרקם קצת שונה, עדיף להתאמץ ולקצוץ מוסיפים את העוף לבצל מתבלים בחצי כפית בהראת, ומערבבים היטב מוסיפים חצי כפית פלפל שחור ומערבבים מחלקים את בצק הסולת בערך ל - 20 כדורים מכינים צלוחית קטנה עם מים - הידיים צריכות להיות כל הזמן רטובות כשמכינים את מעטפת הסולת קשה לי להגיד לכם איך ליצור את הקובה... אני עצמי עדיין מאלתרת כל מיני שיטות. שכל יוצאי עיראק לא יצחקו עלי, אבל התדרדרתי עד כדי פתיחת כל כדור סולת בעזרת מערוך על השיש, כדי שיצא לי דק!! השיטה המסורתית היא לשטח את כדור הסולת ביד, עד שזה נפתח לעיגול גדול ודק, ואז לשים במרכז כף גדושה של התערובת, ולסגור את הבצק מעל המילוי. כמובן שככל שיותר דק - יותר טעים, אבל לי זה לא כל כך מצליח, אז אני מתפשרת גם על מעטפת עבה. מה יש, הסולת טעימה מאד.. מכינים כך את כל הקובה ומנחים בצלחת. בסיר גדול ורחב מרתיחים הרבה מים, כמידת המרק שתרצו לקבל. מוסיפים קופסת רסק עגבניות קטנה, מלח, קצת פלפל, פפריקה מתוקה, אבקת מרק עוף, וקצת שמן. נותנים לרתוח יחד עם התבלינים כחמש דקות, ואז מחליקים לתוך המרק את הקובות אחת אחת. מבשלים בסיר מכוסה, בבעבוע איטי (על להבה בינונית) כ - 25 דקות. מפעם לפעם בוחשים, שהקובה לא ידבקו אחת לשניה או לתחתית. בדרך כלל המרק אף פעם לא מספיק. תמיד הוא נגמר לפני הקובה. אז לא לדאוג, טעים נורא לאכול את הקובה ככה יבש, בלי רוטב. בעיקר כשזה קר - ממש מעדן. (הועתק מאתר- מתכונים.נט). בתאבון וטיסה נעימה.