Yakov Kraus

בסיורים הקודמים התמקדנו באירועים העיקרים במתקפה של היפנים , התקיפה בנמל הפנינים באוהיו הווי, המתקפה במלאיה וסינגפור, המערכה בפיליפינים. שבמהלכם הכריעו היפנים את האמריקאים ואת הבריטים. המשך המתקפה היפנית היה כיבוש בורמה וכיבוש מה שנקרא הודו סין – אינדונזיה מידי ההולנדים. היפנים כבשו של מספר אזורים באיי שלמה ובאי בוגנוויל הסמוכים לגינאה החדשה במהלך המחצית הראשונה של שנת 1942. לאחר כיבושם, החלו היפנים לבנות בסיסי אוויר ומעגנים באיים, כשמטרותיהם העיקריות היו להגן על אגפה של המתקפה היפנית שהתנהלה באותה עת בגינאה החדשה, לצור פרוזדור הגנה לבסיסים היפניים ברבאול ובבריטניה החדשה והקמת בסיסים מהם יוכלו ליירט שיירות אספקה של בעלות הברית מארצות הברית לאוסטרליה ולניו זילנד. היפנים התכוונו להקים מערך הגנה לא חדיר שיגרום לבעלות הברית להתייאש ולהכיר בעליונות היפנית ולהשלים עם הכיבושים היפניים. תקוותם הייתה שמכיוון שארה"ב כבר הכריזה על מתן עצמאות לפיליפינים לא יהיה להם כדאי להיכנס למערכה קשה וממושכת. הם לא לקחו בחשבון את הזעם האדיר שגרמה ההתקפה בארצות הברית ואת התעוררות הענק. אני חושב שדי מיצינו את הנושא והגיע הזמן לעבור למתקפת הנגד של האמריקאים והאוסטרלים מכיוון שיש לי הרגשה שחלק מהאנשים חסרי סבלנות לקרוא הסברים ארוכים מצאתי אתר עם הנפשות למערכה על גואדקנאל מערכה זו הייתה למלחמת התשה שהתחוללה ביבשה, באוויר ובים, ובסופה הכריעו בעלות הברית את היפנים, בהסבם נזק בלתי הפיך לכוחות הצבא והצי היפנים. בעלות הברית כבשו בחזרה מספר איים מאיי שלמה ואחרים בודדו ועקפו. לאחר מכן השתלבה המערכה באיי שלמה עם המערכה בגינאה החדשה. http://www.historyan...lcanalPage.html http://www.historyan...IslandPage.html http://www.historyan...lomonsPage.html http://www.historyan...taCruzPage.html הטיסה תורכב משני חלקים נמריא משדה קטן AGGP באי מליטה נעבור מעל שונית טלאגי שם הקימו היפנים בסיס של מטוסי ים ושם היפנים דווקא התנגדו בנחיתה הראשונית וננחת בשדה הנדרסון המפורסם בגוודקאנל AGGP PARASI 305° (314°T) 39.5nm AGAF AFUTARA 270° (279°T) 42.5nm GPS S9°4.43' E160°14.45' 199° (208°T) 23.9nm AGGHHONIARA HENDERSON שלב ב' נמריא מהנדרסון נערוך סיור מסביב מאזור ההתקפה של היפנים נמשיך לאורך החוף צפונה ונסייר מעל האי ראסל ואיי ניו ג'ורג'יה וננחת ב AGGN MUNDAT AGGH HONIARA HENDERSON 206° (215°T) 7.8nm GPS S9°32.11' E159°58. '311° (320°T) 12.4nm D282K D282K 300° (309°T) 10.1nm GPS S9°16.30' E159°42.76'281° (290°T) 31.2nm AGGY YANDINA / RUSSEL ISLAND 282° (291°T )85.7nm AGGS SEGHE 309° (317°T)27.3nm GPS S8°14.19' E157°33.72'246° (254°T) 18.6nm 10.1min AGGM MUNDA Total193nm t טיסה 27.12.2012 9.30 בהצלחה היום בערב אצרף מפות בברכה, יעקב קראוס

הרשיון שניתן על ידי מיקרוסופט ללקהיד מרטין הוא לצורכי סימולציה ולא למשחקים או לבידור לקהיד מרטין מוכרת רשיון תמידי למוצר כרשיון לסטודנט ל"תעופה" ב50$ רוב המוצרים שעובדים עם FSX עובדים עם PREPAR3D חלק מהחברות עושים התאמות לP3D בתוספת תשלום PMDG לא עשתה התאמה לNG בטענה שזה עלול לפגוע בתנאי הרשיון של מיקרוסופט

המערכה בפיליפינים (1942-1941) הייתה פלישה לפיליפינים על ידי כוחות האימפריה היפנית ב-1942-1941, וההגנה על האיים על ידי כוחות פיליפינים ואמריקאים רקע הכוחות המגנים נהנו מעדיפות מספרית של 3 ל-2 על פני היפנים, אך היו פחות מצוידים ומאומנים מהם, בעוד היפנים השתמשו ביחידות הטובות ביותר שלהם במערכה. הארמייה היפנית ה-14 ריכזה את כוחותיה באי המרכזי לוזון בחודש הראשון למערכה, ובכך הצליחה לכבוש אותו במהירות. הפיקוד העליון היפני, בהאמינו כי ניצח במערכה, החליט להקדים את הפלישה לאיי הודו המזרחית בחודש, והוציאו מהפיליפינים את מרבית הכוח של הארמייה ה-14 ואת מרבית כוחות האוויר בינואר 1942. החלטה זו, בשילוב עם החלטת המגנים לסגת לעמדות מגננה בחצי האי בטאן, האריכו את המערכה בארבעה חודשים נוספים. היפנים תכננו לכבוש את הפיליפינים כחלק ממהלך בו תכבוש קבוצת ארמיות המשלוח הדרומית אזורים עשירים במשאבי טבע במלאיה ובאיי הודו המזרחית ההולנדיים (כיום אינדונזיה), ובו בזמן ינטרל הצי היפני המשולב את צי האוקיינוס השקט של הצי האמריקאי. פרשת כוחות האוויר במזרח הרחוק לאחר שהחדשות על המתקפה על פרל הארבור הגיעו לפיליפינים בסביבות שעה 03:00 ב-8 בדצמבר, המריאו מטוסי הזרוע האווירית בחיפוש אחר מטוסים יפניים עליהם דווח מעט לאחר לאחר סדרה של דיונים התקבלה בשעה 11:00 ההחלטה לתקוף את בסיסי האוויר היפניים בפורמוזה לפני השקיעה, והתקפה נוספת עם שחר ביום המחרת בשעה 11:20 זיהתה תחנת מכ"ם בלוזון גל תקיפה במרחק 200 ק"מ מהחוף. נשלחה הודעה למפקדת הזרוע האווירית, אך היא הגיעה למפקד כוח הפטרול ולא נעשו כל פעולות נוספות להגנת המטוסים. כשתקפו טייסי הצי האווירי ה-11 את שדה התעופה לקארק בשעה 12:30 הם מצאו שתי טייסות B-17 על הקרקע וטייסת P-40 מתכוננת להמראה. הגל הראשון של 27 מפציצים יפניים השיגו הפתעה טקטית מוחלטת ופגעה ב-P-40 בעודם על מסלול ההמראה. גל שני של מפציצים, מלווים במטוסי קרב מדגם A6M זירו, השמיד 12 מתוך 17 המפציצים האמריקאיים בשדה והסבו נזק כבד לשלושה נוספים הזרוע האווירית של כוחות ההגנה איבדה כמחצית מכלל מטוסיה בהתקפה הראשונה, והושמדה לחלוטין מספר ימים לאחר מכן. בניגוד למה שאירע לאחר פרל הארבור, לא נפתחה במקרה זה חקירה רשמית בנוגע למחדל זה. לאחר המלחמה הטילו בררטון וסאת'רלנד את האשמה איש ברעהו, ומקארתור פרסם הצהרה כי לא היה מודע להמלצה לתקוף את פורמוזה הפלישה נחיתות ראשונות הארמייה ה-14 החלה את הפלישה בנחיתה על האי בטאן (לא חצי האי בטאן), כ-190 ק"מ צפונית ללוזון, ב-8 בדצמבר 1941. בימים שלאחר מכן המשיכו הנחיתות על האי קמיגוין ובויגאן, באפארי ובגונזגה שבצפון לוזון. מוקדם בבוקר ה-12 בדצמבר נחתו 2,500 חיילים יפניים מהדיוויזיה ה-16 בעיר לֶגָאזְפּי שבדרום לוזון, כ-240 ק"מ מריכוז כוחות ההגנה הקרוב ביותר. ההתקפה על מינדנאו החלה ב-19 בדצמבר, ולקחו בה חלק גורמים מהדיוויזיה ה-16 שצורפו באופן זמני לכוח הפלישה על מנת לאפשר לדיוויזיה ה-14 להשתמש בכל כוח האדם שלה בלוזון. המתקפה העיקרית המתקפה העיקרית נפתחה בבוקר ה-22 בדצמבר כש-43,110 חיילים מהדיוויזיה ה-48 ורגימנט אחד מהדיוויזיה ה-16 נחתו בשלוש נקודות לאורך החוף המזרחי של מפרץ לינגין. עם כוח זה נחתו גם יחידות ארטילריה וכ-90 טנקים. מספר מטוסי B-17 מאוסטרליה וצוללות תקפו את כוח הפלישה, אך להתקפם זו הייתה השפעה מועטה. הדיוויזיות ה-11 וה-71, שחסרו ציוד ואימון, לא הצליחו למנוע את הנחיתות ואף לא הצליחו לרתק את היפנים לחופי הנחיתה. שאר היחידות היפניות נחתו בקצה הדרומי של המפרץ. רגימנט הפרשים ה-26 שיצא לקראתן נהדף לאחר שספג אבידות רבות ולא זכה לתגבורת. עם רדת הערב ב-23 בדצמבר נעו היפנים כ-16 ק"מ לפנים הארץ. ביום הבא נחתו בשלוש נקודות במפרץ לאמון שבדרום לוזון כ-7,000 חיילים מהדיוויזיה ה-16. הם נתקלו בכוח ההגנה של דרום לוזון שהיה מפוזר באזור, וללא יכולת התנגדות ממשית. היפנים החלו מיד בהתקדמות צפונה, לכיוון הבירה מנילה, שם חברו לכוחות שירדו מצפון לוזון, ובכך השלימו את ניצחונם. הנסיגה לבטאן דיוויזיית הפיליפינים האמריקאית נשלחה לחפות על נסיגת הכוחות לבטאן ועל מנת לעצור את ההתקדמות היפנית למפרץ סוביק. ב-24 בדצמבר הפעיל מקארתור תוכנית פעולה שקראה להתארגנות של חמש נקודות במרכז לוזון שנועדו לעכב את התקדמות האויב בעוד ששאר הכוח נסוג לבטאן. את משימה זו ביצע רגימנט הפרשים ה-26. מקארתור שיחרר את פרקר מהפיקוד על כוח דרום לוזון והורה לו להכין עמדות מגננה בבטאן. בנוסף, מפקדת הצבא וממשלת הפיליפינים העתיקו את מקום מושבן לחצי האי. במשך תשעה ימים נשלחה אספקה לבטאן בניסיון להעביר כמות מזון שתספיק לכ-43,000 חיילים למשך חצי שנה (בסופו של דבר הגיעו לבטאן ,000 חיילים ו-26,000 פליטים). היפנים הבינו את תוכניתו של מקארתור ב-30 בדצמבר, ושלחו את הדיוויזיה ה-48 לחסום את הכניסה לחצי האי. בסדרת פעולות בין ה-2 ל-4 בינואר פתחו הדיוויזיות הפיליפיניות ה-11 וה-21, רגימנט הפרשים ה-26 ומספר טנקים קלים את הדרך מסן פרננדו לדינאלופיהאן שבכניסה לחצי האי, מספיק זמן על מנת לאפשר לכוח דרום לוזון הנסוג להיכנס לבטאן, ואז נסוגו בעצמם. הכוחות האחרונים לסגת אל בטאן היו חיילי הרגימנט האמריקאי ה-31, שהשלים את הנסיגה ב-6 בינואר 1942. קרב בטאן כוחות הגנה פיליפינים ואמריקאים הדפו התקפות ליליות בסמוך לעיירה אבוקאי שבצפון מזרח חצי האי, ודיוויזיית פיליפינים אף יצאה להתקפת נגד ב-16 בינואר, אך זאת נכשלה והדיוויזיה נסוגה דרומה. לאחר מכן נקבע קו ההגנה במרכז חצי האי ב-26 בינואר. הארמייה ה-14 חידשה את התקפותיה ב-23 בינואר. יחידות אמפיביות של הדיוויזיה ה-16 ניסו לנחות מעבר לקווים האמריקאים אך נלכדו בג'ונגל הסבוך ונהדפו על ידי יחידות שנוצרו אד הוק ללחימה באזור זה. היפנים נאלצו לסגת על הצוקים עליהם נחתו תוך ספיגת אבידות רבות. התקפה יפנית בראשית פברואר שברה את קו ההגנה האמריקאי אך נעצרה והתחלקה למספר מוקדי לחימה. ב-8 בפברואר הורה גנרל הונמה על עצירת כל הפעילות ההתקפית על מנת לאפשר לכוחותיו להתארגן מחדשתוצאות קרבות אלה היו השמדתם המוחלטת של שלושת הגדודים שהרכיבו את הרגימנט ה-20 של הדיוויזיה ה-16, ובאופן כללי הפיכת הארמייה ה-14 לכוח התקפי בלתי יעיל. בשל מצבה הרע של הארמייה ה-14, נקטו היפנים בפעילות מצור במשך השבועות שלאחר מכן. בשל מצבם המדרדר של כוחות בעלות הברית בזירה האסייתית-פסיפית הורה הנשיא פרנקלין רוזוולט למקארתור לעזוב את הפיליפינים ולעבור לאוסטרליה בתור המפקד העליון של זירת דרום מערב האוקיינוס השקט (משפטו המפורסם של מקארתור יצאתי מבטאן, ושוב אשוב - I came out of Bataan and I shall return נאמר עם הגיעו לאוסטרליה ב-20 במרץ). ויינרייט קיבל לידיו את הפיקוד על כוחות ארצות הברית בפיליפינים ב-23 במרץ. ב-28 במרץ חידשו היפנים את ההתקפות האוויריות והארטילריות על כוחות בעלות הברית, שסבלו מתת-תזונה, תשישות ומחלות. ב-3 באפריל פרצו היפנים את קווי ההגנה האמריקאים והחלו להתקדם לדרום חצי האי בחושבם שהקרב יימשך כחודש. דיוויזיית הפיליפינים, שכבר לא תפקדה כיחידה אחת וחייליה היו מותשים מלחימה רצופה על פני חמישה ימים, לא הצליחה להדוף את המתקפה היפנית. ב-8 באפריל הוכנעו גם הרגימנט ה-57 והדיוויזיה ה-31. הרגימנט ה-45 נכנע ב-10 באפריל 1942. קרב קורגידור קורגידור היה עמדת ארטילריית חוף אמריקאית שהגנה על הכניסה למפרץ מנילה. היחידות שהפעילו את התותחים היו ריגמנטי הארטילריה החופית ה-59 וה-61 ויחידת נ"מ אחת. מכיוון שהארטילריה החופית שעל האי הייתה מיושנת ושימשה להתקפת כלי שיט בלבד הוציאוה מפציצים יפנים מפעולה בקלות. סוללת הנ"מ, לעומת זאת, עשתה חיל, והצליחה להפיל מספר רב של מטוסים יפניים, אך בראשית 1942 התקינו היפנים מערכות חמצן במטוסיהן, דבר שאפשר לטייסים לטוס בגובה רב יותר - מחוץ לטווח הנ"מ שבקורגידור. בדצמבר 1941 נמלטו הנשיא הפיליפיני מנואל קזון, מקארתור, קצינים בכירים ודיפלומטים עם בני משפחותיהם ממנילה, ועברו למנהרת מלינטה, קומפלקס צבאי תת-קרקעי שנבנה כמקלט פצצות. טרם הגעתם שימשה המנהרה מפקדת הפיקוד העליון, בית חולים ומחסן נשק ומזון. במרץ 1942 הגיעו מספר צוללות אמריקאיות לצפון האי. הן הביאו עימן דואר, פקודות חדשות ונשק, ולקחו איתן את הפיקוד האמריקאי העליון, את בכירי הממשל הפיליפיני, זהב כסף ומסמכים בעלי חשיבות. אלה שלא חולצו על ידי הצוללות הפכו מאוחר יותר לשבויי מלחמה של יפן והושמו במחנות ריכוז אזרחיים במנילה ובסביבותיה. ההגנה על קורגידור הוטלה על כתפיהם של 11,000 חיילים. חלקם הגיעו לאי לאחר שנמלטו מבטאן טרם הגעת היפנים. היפנים החלו בהתקפה ארטילרית על קורגידור ב-1 במאי. בליל ה-5-‏6 במאי נחתו שני גדודים מהרגימנט ה-61 היפני בקצה הצפון-מזרחי של האי. אף על פי שנתקלו בהתנגדות קשוחה הצליחו היפנים להקים ראש חוף, שתוך זמן קצר זכה לתגבורת בדמות טנקים וכלי ארטילריה. המגנים נהדפו במהירות לכיוון גבעת מלינטה. ב-6 במאי ביקש ויינרייט מהונמה שיעביר אליו את תנאי הכניעה. הונמה התעקש שהכניעה תכלול את כל כוחות בעלות הברית בפיליפינים. בהאמינו כי חייהם של כל השוהים בקורגידור נמצאים בסכנה, קיבל ויינרייט את תנאי הכניעה. ב-8 במרץ הוא שלח מברק לשארפ ובו פקד עליו להורות לכוח ויסאיאס-מינדנאו להניח את נשקו. שארפ ציית לפקודה, אך רבים אחרים פתחו בלוחמת גרילה. תוצאות הקרב ההתנגדות הפיליפינית-אמריקאית כנגד היפנים בבטאן ובקורגידור החזיקה מעמד שלושה חודשים בלבד, זאת על אף יתרונם המספרי על פני היפנים. התבוסה במערכה סימנה את תחילתה של תקופה בת שלוש וחצי שנים בה חוו השורדים מקרב בעלות הברית התעללות קשה, בהם צעדת המוות בבטאן, התנאים הקשים במחנות השבויים היפניים ואוניות הגיהנום, עליהן נשלחו השבויים בתנאים קשים ליפן לשמש פועלים במכרות ובמפעלים. הנפשה של המערכה בפיליפינים http://www.historyan...ppinesPage.html הטיסה - נמוך ולאט שלב א נמריא משדה באזור הנחיתה העיקרי RPUG LINGAYEN נטוס דרומה מעל אזורי הקרבות מעל שדה קלרק וננחת בשדה הבינלאומי של מנילה RPUG LINGAYEN 161° (160°T) 53.8nm CIA CLARK (113.100 CIA )138° (137°T) 24.8nm PL PLARIDEL (295.000 PL ) 158° (157°T) 24.1nm RPLL MANILA-NINOY AQUINO INTL Total 102.8nm שלב ב' סיור מעל באטאן וקורדור נמריא ממנילה RPLL נטוס לאורך חצי האי באטאן נעבור במרכזו מעשה סיבווב נעל קוריזור וננחת ב RPLS SANGLEY RPLL MANILA-NINOY AQUINO INTL318° (317°T) 21.3nm GPS N14°46.20' E120°45.87'275° (273°T) 28.7nm RPLB SUBIC BAY INTL138° (136°T) 14.5nm GPS N14°37.16' E120°26.64'164° (162°T) 10. 6nm GPS N14°27.06' E120°29.94'131° (129°T) 6.2nm GPS N14°23.12' E120°34.88'072° (071°T) 19.9nm RPLS SANGLEY Total 101.1nm המראה 9.30 20.12.12 בהצלחה

הטיסה לשבוע כניעת סינגפור רקע – המשך משבוע שעבר "רק חיילים יגעים חיכו להתקפה ההכרחית הבאה; רובם נלחמו בלי הפסק משך שלושת השבועות האחרונים ולא יכלו לעמוד מול המהלומה הנוראה שהונחתה עליהם ב- 7 לינואר. היפנים התקיפו לאור הירח בטנקים היישר לאורך הכביש הראשי, והבקיעו את הקו. אנדרלמוסיה השתררה בשתי החטיבות (של הדיביזיה ההודית ה- 11) ורק לאחר אבידות כבדות הצליחו להיחלץ. הכישלון החמור הזה העמיד בסכנה את כל התוכנית של השהית האויב עד שתגענה התגבורות שלנו". המערכה במלאיה אשר החלה ב- 7 לדצמבר 1941, 70 דקות לפני ההתקפה על פרל הארבור, הביאה לתודעת העולם כי הצבא היפני, אשר הוערך הערכת חסר שנים רבות ע"י מעצמות המערב, הנו כוח לוחם מהמעלה הראשונה המונהג ע"י מפקדים מיומנים ומנוסים. הבריטים, כמו מדינות רבות אחרות, האמינו כי סינגפור הנו בסיס ימי מוגן היטב, אשר כיבושו יצריך קודם, כיבוש מלאיה כולה, חצי אי מכוסה ג'ונגלים באורך כ- 1,100 ק"מ אשר אפשרויות התנועה לאורכו מוגבלת מאד ל- 2 צירי אורך בלבד. בשל מאפייני הזירה ומחסור חמור בשריון עבור כלל מחויבויות בריטניה ברחבי האימפריה הוחלט לא לשלוח לכוחות המגנים במלאיה ולו טנק בודד. היפנים מאידך האמינו כי ניתן לכבוש את מלאיה וסינגפור במאה ימים והקצו לכך את הארמייה ה- 25 בפיקודו של ל. גנרל יאמשיטה (TOMOYUKI YAMASHITA) אשר כללה 4 דיביזיות ועוד חטיבת שריון. למעשה נזקקו היפנים רק לשלוש דיביזיות וחטיבת שריון ולשבעים יום לביצוע המשימה. כך שמערכה זו הייתה חד-צדדית מבחינת הפעלת שריון ולכן היא מעניינת במיוחד. היפנים ראו בסינגפור יעד אסטרטגי לא רק מבחינה כלכלית בהיותה המפתח למקורות הנפט באיי הודו המזרחית-ההולנדית (אינדונזיה) אלא גם מבחינה פסיכולוגית, בהיותה הסמל העיקרי של הקולוניאליזם האירופאי-מערבי באסיה ולכן כיבושה יבטיח את תדמיתה של יפן כמגנת האומות האסיאניות אל מול האימפריאליזם המערבי, תדמית ששקדה יפן לבנות מתחילת המאה עם ניצחונה על רוסיה. לא זו בלבד אלא שמלאיה ייצרה באותה התקופה 40% מהגומי בעולם ו- 60% מהבדיל. על רקע האמברגו שהוטל על יפן ע"י מדינות המערב וארה"ב בראשן, נראה אזור זה כחיוני לקיום מאמץ המלחמה היפני. הקרב הסופי הצבא הבריטי, אשר רצועת ההגנה העורפית שלו מבטופה לקלואן הובקעה, נאלץ לסגת לסינגפור ב- 28 והמשיך בנסיגתו ביום ובלילה ביומיים הבאים. הדיב' היפניות ה- 5 והמשמר אשר רדפו אחר הבריטים, פרצו לעיר ג'והור-בארו, הנקודה הדרומית ביותר בחצי האי המלאי, אשר על שפת הים בערב ה- 31 לינואר, ביום ה- 55 מאז הנחיתה. כאשר הכוח הבריטי האחרון נסוג למבצר-סינגפור לאחר פיצוץ הגשר ליבשת ויצירת פער של 50 מ'. סינגפור סבלה מהפצצות יפניות יומיות החל ממחצית חודש ינואר 1942. פליטים אשר ברחו ממלאיה הכפילו את אוכלוסיית סינגפור בת 550,000 התושבים. יותר ויותר כוחות ים, אוויר ויבשה בריטים הובאו לסינגפור במהלך חודש ינואר, אך רובם סבלו מהעדר הכשרה מתאימה, או שהיו אלו כוחות שזה עתה הגיעו מאוסטרליה, הודו והמזרח-התיכון. תושביה הסינים של סינגפור אשר ניזונו משמועות בדבר התייחסותם הברוטאלית של היפנים לתושבים הסינים במלאיה יצרו וועד-להגנה עצמית, התגייסו לגדוד מיוחד "כוח-דאל" והצטרפו לכוחות הבריטים המגנים על סינגפור. בין ה 1 – 8 לפברואר 1942 ניצבו שני הצבאות משני עבריו של מייצר ג'והור כאשר היפנים מגבירים את הפצצותיהם על העיר ובעיקר על שדות התעופה והנמל והכינו את התקפתם. ההתקפה היפנית הונחתה בעוצמה של כ 30,000 חיילים אל מול כ- 70,000 בריטים ובקצה גבול צירי התחזוקה שלהם. עם זאת השילוב הבין-זרועי שלהם היה כה מוצלח שבהנחיתם את כוחותיהם בעלטת ליל ה- 8 לפברואר הצליחו להפתיע את המגנים להשתלט במהירות על שדה התעופה טנג ולהביא לחוף 2 דיביזיות. הם תקנו בתוך 4 ימים את הגשר ליבשת וב- 11 לפברואר ובהתקפה משותפת של חי"ר-שריון-ארט' והנדסה, כבשו את הנקודה הגבוהה באי – בוקיט-תימא. הבריטים נסוגו לקו ההגנה האחרון שלהם סביב העיר אשר הובקע גם הוא ב- 13 לפברואר והעיר כולה הייתה בכינון ישיר של תותחי היפנים. עוצמת האש היפנית גבתה 2,000 נפגעים ליום בקרב אוכלוסייה של מעל מליון. במהרה השירותים העירוניים הפסיקו לפעול והמושל שנטון תומס (THOMAS) ביקש מלונדון אישור להיכנע. בקשה שהועברה גם בצינורות הצבאיים מגנרל פרסיבל, לגנרל וויבל, מפקד הכוחות בדרום-מזרח אסיה. האישור ניתן ע"י צ'רצ'יל ב- 14 לחודש וב- 15 לפברואר נכנעה סינגפור. בסה"כ, כולל סינגפור, איבדו הבריטים ב- 70 יום: 38,496 חיילים, האוסטרלים 18,490, ההודים 67,340 ועוד 14,372 מקומיים ובסה"כ: 138,708 חיילים (מהם מעל 130,000 שבויים) לאוסטרלים אבדו 14,937 שבויים, 1,789 הרוגים ו- 1,306 פצועים.[50] ההכנות והתכנון היפנים שקדמו למבצע, ירדו לפרטים והוכיחו את עצמם. שטחי המפתח לאורך חצי האי נתפסו מהר מהמצופה ואפילו כישלונם העיקרי בכיבוש הגשר על הנהר פרק, אשר הבריטים הצליחו לפוצץ, לא גרם לעיכוב משמעותי בשל ההכנות המוקדמות של העוצבות לצליחת מכשולי מים וכוחות ההנדסה הייעודיים שנבנו מבעוד מועד. הניצחון היפני המהיר הושג, בראש ובראשונה מניצול גורם התנועה בשדה הקרב. מצד אחד עמד צבא רגלי אשר מהירות תנועתו תלויה הייתה קודם כל במהירות צעידתם של החיילים בעוד מהצד שכנגד פעל צבא אשר נע ברציפות כל הזמן באמצעות שריון, אופניים ואף רכב שלל. מערכת הפיקוד והשליטה תאמה בשני הצדדים את אופי הלחימה ועל כן גם היפנים הובילו את עוצבותיהם מלפנים, אפשרו למפקדים הכפופים עצמאות בקבלת החלטות על פי התפיסה של פיקוד-מוכוון משימה בעוד הבריטים פעלו במיקום מפקדות בעורף וזמני תגובה שמתאימים היו יותר ללחימה סטטית במאפיינים של מלחמת העולם הראשונה. החלטתם של הבריטים להסתמך על זרוע האוויר ולבסוף לא לספק מספיק מטוסים וכן החלטתם שסיוע לרוסיה של טנקים ומטוסים עומד בסדר עדיפות גבוה יותר מאשר המזרח הרחוק, הביאו למחסור קריטי במערכה במלאיה בעוד בחזית הרוסית סיוע זה היה "טיפה בים". המפקד הבריטי של מלאיה, לא הצליח בשום שיטה לעצור את היפנים והובס מכל בחינה שהיא, מהיבט הפיקוד-והשליטה, ערעור מערכיו ואיכות הלחימה. לעומת הבריטים אשר לא הצליחו ולו פעם אחת להוציא לפועל מבצע משולב, השילוב היפני בין כוחות הים-האוויר והיבשה השיג ריכוז מאמץ מכריע אל מול הנרפות הבריטית. הניצחון היפני התבסס על הכנה מודיעינית נאותה, הפתעה, תמרון, העזה ושילוב בין-זרועי ובין חיילי. בעקבות כניעת בעלות הברית החלה תקופה של כיבוש יפני בסינגפור, ושם העיר שונה לשונאן-טו (שפירושו "אי הזוהר הדרומי". היפנים פתחו מיד בצעדים כנגד האוכלוסייה הסינית במקום, וזאת בשל חשדנותם בתמיכה בסין, שנמצאה במצב מלחמה עם יפן באותו זמן. רבים מאזרחי סינגפור ממוצא סיני הוצאו להורג בטבח סוק צ'ינג. היפנים לא חסו על קבוצות אתניות אחרות, כגון מלאים והודים, והוציאו להורג אזרחים רבים. האזרחים הנותרים סבלו רבות תחת המשטר היפני, שהחזיק מעמד במשך שלוש שנים וחצי. רבים מהחיילים הבריטים והאוסטרלים שנפלו בשבי נותרו בסינגפור והושמו בכלא "צ'אנג", בו מתו רבים מהם. אלפים אחרים נשלחו על סיפון ספינות כלא לחלקים אחרים של אסיה, על מנת שישמשו כפועלי כפייה באתרים כגון מסילת הרכבת סיאם-בורמה. רבים מהם מתו במהלך המסע ובמהלך העבודות. היפנים גייסו בהצלחה חיילים הודים שבויים רבים. מתוך 40,000 שבויים הודים בסינגפור בפברואר 1942, 30,000 התגייסו לצבא ההודי הלאומי הפרו-יפני, אשר נלחם בבעלות הברית במערכה על בורמה. עם זאת, הודים רבים סירבו להתגייס והפכו לשבויי מלחמה. רבים מהם הפכו לעובדי כפייה וסבלו תחת השלטון היפני. מאלה, שרדו כ-6,000 הודים, אשר שוחררו לבסוף בידי כוחות אמריקאיים ואוסטרליים.[6] לאחר כניעת יפן ב-1945, נשפט גנרל ימאשיטה בבית משפט צבאי לפשעי מלחמה במנילה, על פשעים שביצע בפיליפינים באותה שנה, אך לא על פעולות חייליו במלאיה או בסינגפור. הוא נמצא אשם והוצא להורג בתלייה בפיליפינים ב-1946. Uploaded with ImageShack.us הטיסה סינגפור הוא אי קטן ולכן הסיור שלנו יתחלק לשני חלקים נמריא מדרום מלזיה ונקיף את האי חלק ראשון – WMKJ JOHOR BAHRU/SENAI INTL 163° (164°T) 8.8nm JB JAYBEE (400.000 JB ) 112° (112°T) 21.4nm GPS N1°22.03' E104°2.52'232° (233°T) 14.2nm SJ SINJON (113.500 SJ )278° (278°T) 15.5nm GPS N1°15.44' E103°35.93'009° (009°T) 8.9nm GPS N1°24.23' E103°37.36'043° (043°T) 7.8nm JB JAYBEE (400.000 JB ) Total76.5 nm 41. חלק שני נתרשם ממיקומה האסטרטגי של סינגפור הגיברלטר של המזרח הרחוק ונחצה את מיצר מאלקה ומיצר סינגפור וננחת בשדה הבינלאומי של סינגפור JB JAYBEE (400.000 JB )180° (180°T)6.4nm TNG TENGAH (113.900 TNG )129° (129°T)9.8nm GPS N1°17.37' E103°50.26'247° (248°T)31.6nm GPS N1°5.24' E103°21.12'173° (173°T)36.2nm GPS N0°29.09' E103°25.46'047° (048°T)56.1nm WIDD BATTAM/HANG NADIM332° (332°T)16.2nm WSSS SINGAPORE INTL Total156.3nm Uploaded with ImageShack.us הטיסה במטוס קל נמוך ולאט 6.12.12 בשעה 21.30 תראו מה מצאתי בסינגפור Uploaded with ImageShack.us

קרב מלאיה הוא קרב שהתרחש מה-8 בדצמבר 1941 עד ה-31 בינואר 1942, במלאיה, בין כוחות בעלות הברית וכוחות האימפריה היפנית, במהלך מלחמת העולם השנייה. הקרב התאפיין בעימותים בין יחידות צבאיות של חבר הלאומים הבריטי שהיו מוצבות במלאיה, לבין הצבא היפני הקיסרי. חשיבות וההשלכות של התבוסה הבריטית במלאיה וסינגפור זו הייתה התבוסה הגדולה ביותר בהיסטריה של הכוחות המזוינים הבריטים, 7500 הרוגים 10,000 פצועים ו 120,000 שבויים – מול אבדות יפניות של 1,723הרוגים ו 2,772 פצועים. המפלה הראתה לעמים הקולניאלים שהאדם הלבן לא כל יכול ובלתי מנוצח. יתרה מזו בעקבות התנאים האיומים בשבי היפני , והתשומות שהיה צריך להשקיע בהגנה על הודו ובורמה. יצא לאנגלים החשק להחזיק את האימפריה שלהם. ומעט לאחר סיום מלחמת העולם השנייה הם עזבו כמעט את כל האימפריה כולל את ארץ ישראל. כך שקיים קשר בן עצמאות ישראל למערכה בסינגפור. הקרב הזה תמיד ריתק אותי, אין עליו הרבה ספרים נדמה לי שקראתי ספר אחד עליו. המסקנה העולה מקרב זה הוא על חשיבות רוח הלחימה , היוזמה והתושייה של היפנים מול הנרפות זלזול באויב ולאחר מכם העצמה שלו בצד האנגלי. רקע בין מלחמות העולם סבלה האסטרטגיה הבריטית במזרח הרחוק מהזנחה ומחוסר במשאבים. הממשלה הבריטית הסתמכה בעיקר על הצי המלכותי הבריטי בבסיסו בסינגפור, שיספק הגנה על הנכסים הבריטיים באזור, ואף ישמש כגורם הרתעה מפני תוקפנות עוינת. ב-1940, הגיע מפקד הצבא הבריטי במלאיה, לוטננט-ג'נרל ליונל בונד, למסקנה כי על מנת להגן על המושבה הבריטית בסינגפור יש להגן על כל חצי האי המלאי, ולשם כך אין די בצי לבדו.[1] אסטרטגיית ההגנה הסתמכה על שתי הנחות יסוד: ראשית, הבריטים האמינו כי תינתן לכוחות הבריטים התרעה מספקת טרם פרוץ הקרבות על מנת שיוכלו לחזק את חיל המצב, ושנית, שכוחות צבא אמריקאיים באזור יסייעו במקרה של התקפה. בסוף 1941 התבדו שתי הנחות אלה. עם תחילת מלחמת העולם השנייה, קיבלו זירות אירופה והמזרח התיכון עדיפות במשאבים ובכוח אדם על פני מזרח אסיה. כוחות חיל האוויר המלכותי במלאיה היו מצומצמים ביותר, ובעוד שלכוח הפלישה היפני היו מעל 200 טנקים, לצבא הבריטי במלאיה לא היה אפילו טנק אחד. מבצע מטאדור, תוכנית בריטית לפריסת כוחות בחצי האי המלאי שמטרתה עצירת הפלישה, לא יצאה אל הפועל. הפלישה היפנית הקרב החל עם פלישת הארמייה ה-25 היפנית למלאיה ב-8 בדצמבר 1941. הכוחות היפניים פתחו במתקפה אמפיבית בחופה הצפוני של מלאיה, בסמוך לעיר קוטה בארו, והחלו להתקדם דרומה לאורך החוף המזרחי. במקביל, נערכו נחיתות בפאטאני ובסונגקהלה שבתאילנד, משם התקדמו הכוחות דרומה לעבר גבול תאילנד-מלאיה, ופנו לחוף המערבי של מלאיה. באותו יום, זמן מה לפני תחילת הפלישה, אולצה תאילנד לאפשר ליפן להשתמש בבסיסים צבאיים בתאילנד. בשעה 04:00, תקפו 17 מפציצים של הצי הקיסרי היפני בפעם הראשונה את סינגפור. התברר כי בעקבות הפלישה היפנית להודו-סין, נמצאו מפציצים יפניים מסייגון בטווח טיסה מסינגפור. בתחילה נתקלו היפנים בהתנגדות מצד הגיס השלישי של הצבא ההודי הבריטי ומספר גדודים של הצבא הבריטי. אולם, היפנים בודדו את כיסי ההתנגדות הללו, הקיפו אותם, והכריחו את המתנגדים להיכנע. אמנם היתרון המספרי של הכוחות היפניים בצפון מלאיה היה קטן, אך הם החזיקו ביתרון רב בכל הנוגע לסיוע אווירי, שריון, תיאום בין יחידות השדה, טקטיקה וניסיון, שכן היפנים כבר לחמו במלחמת סין יפן השנייה. היפנים השתמשו אף בחיל רגלים רכוב על אופניים ובטנקים קלים, אשר אפשרו תנועה מהירה בתוך יער הגשם הטרופי אשר כיסה את מלאיה. היפנים לא הביאו עמם אופניים, אלא למדו ממודיעין צבאי כי אופניים נפוצים באזור, ועל כן מיהרו להחרים אותם מאזרחים. הבריטים ישמו את מבצע קרוהקול, תוכנית חלופית למבצע מטאדור, ב-8 בדצמבר, אולם הכוחות ההודיים הובסו בקלות על ידי הדיוויזיה החמישית היפנית, אשר נחתה בפאטאני מוקדם יותר באותו יום. כוח Z של הצי המלכותי הבריטי, שכלל את אה"מ פרינס אוף ויילס, אה"מ ריפלס (Repulse) וארבע משחתות הגיע למלאיה טרם פרוץ הקרב. אולם, העליונות האווירית היפנית הביאה לטיבוע השייטת ב-10 בדצמבר 1941, ובכך נותר חופה המזרחי של מלאיה חשוף לחלוטין ואיפשר את המשך הנחיתות היפניות. קרבות אוויר הטייסות מטוסי הקרב של בעלות הברית במלאיה סבלו ממספר בעיות: מחסור בציוד ובחלפים בשביל המטוסים, שדות תעופה במצב תחזוקה גרוע וקשים להגנה בפני מתקפות אוויריות, פיקוד לקוי, אנטגוניזם בין הטייסים הבריטים לטייסי חיל האוויר המלכותי האוסטרלי וטייסים חסרי נסיון.[2] בנוסף, עלו מטוסי הקרב היפניים, A6M זירו, בביצועיהם על כל המטוסים הבריטים שהיו מוצבים במלאיה. מלבד מטוסי הקרב, מפציצי בעלות הברית היו מיושנים, והושמדו בתחילת הקרב. כמו כן, הצליח המודיעין היפני לגייס לשורותיו קצין קישור בריטי בצבא ההודי. על אף שתרומתו מוטלת בספק, הצליחו היפנים להשמיד את כל המטוסים בצפון חצי האי המלאי בתוך שלושה ימים. הקצין נעצר ב-10 בדצמבר, אולם בזמן זה כבר השיגו היפנים עליונות אווירית. הטייסת הבריטית ספגה מכה קשה בשבוע הראשון של הקרב, דבר שהוביל לאיחודה עם טייסות אחרות של בעלות הברית באזור, ובסופו של דבר לפינוי המטוסים לאיי הודו המזרחית (כיום אינדונזיה). התקדמות היפנית דרומה התקדמות הכוחות היפניים דרומה, בסיוע טנקים שירדו מתאילנד ב-11 בדצמבר, והתנועה לפנים הארץ מראש החוף בקוטה בארו שבצפון מזרח מלאיה, הכניעו את המגנים הבריטים בצפון המדינה. היפנים גם קיבלו סיוע מהצי הקיסרי, שפעל בחופשיות מוחלטת לאורך החופים, ותרם רבות להתקדמות הכוחות דרומה. בנוסף, בלא חיפוי אווירי, נותרו חיילי בעלות הברית ואזרחי מלאיה חשופים לגמרי להתקפות אוויר. היפנים הפציצו את האי המלאי פנאנג (Penang) מה-8 בדצמבר ועד נטישתו ב-17 בדצמבר. תושבי האי האירופאים פונו ממנו בחופזה והשאירו את התושבים המקומיים - יחד עם נשק, סירות ותחנת ממסר פעילה - לחסדי היפנים, פעולה שגרמה לניכור כלפי הבריטים בקרב האוכלוסייה המקומית. ב-23 בדצמבר, שוחרר מפקד דיוויזיית הרגלים ההודית ה-11 מתפקידו, אך הייתה לכך השפעה מועטה על התקדמות הקרב, שכן בסוף השבוע הראשון של ינואר נפלה כל צפון מלאיה לידי היפנים. באותו זמן, חתמה תאילנד על הסכם ידידות עם האימפריה היפנית, והשיבה לעצמה שליטה על מספר אזורים בצפון מלאיה, וחיזקה את שליטתה של יפן באזור. היפנים המשיכו ליעדם הבא, העיר קואלה לומפור, שנפלה ללא קרב ב-11 בינואר 1942. סינגפור הייתה רחוקה כעת 300 ק"מ בלבד מהצבא היפני. בטרם הגיעו לקואלה לומפור, הצליחה הדיוויזיה ההודית ה-11 לעכב את הצבא היפני למספר ימים בעיירה בקמפר (Kampar), תוך הסבת אבדות רבות, בשל תנאי השטח שלא איפשרו ליפנים להשתמש בטנקים שלהם. אולם, הדיוויזיה נאלצה לסגת לנהר סלים לאחר שהיפנים הנחיתו כוחות מהים מדרום לקמפר. ב-6 בינואר, הופתעו שתי חטיבות הודיות בקרב על נהר סלים, והושמדו כמעט לגמרי. היפנים ביצעו מתקפת פתע לילית בשילוב עם טנקים, והכריעו את המגנים. הצלחת התקפה זו אילצה את לוטננט-ג'נרל ארתור פרסיבל, מפקד הכוחות הבריטים במלאיה, להחליף את הדיוויזיה ה-11 המוכה בדיוויזיה האוסטרלית השמינית. ההגנה על ג'והור באמצע חודש ינואר הגיעו היפנים לג'והור, אחת ממדינות דרום מלאיה. ב-14 בינואר, נתקלו היפנים בדיוויזיה האוסטרלית השמינית, בפיקוד מייג'ור-ג'נרל גורדון בנט. בעימות זה, נתקלו היפנים לראשונה בעיכוב שנגרם כתוצאה מהתנגדות קשה שהעמידו האוסטרלים. בקרב זה, שהתרכז סביב גשר גמנסה (Gemensah) בסמוך לעיירה גמס (Gemas), ספגו היפנים כ-600 הרוגים. אך הגשר עצמו, שפוצץ במהלך הקרב, תוקן תוך שש שעות ואיפשר את מעבר הכוחות היפנים. היפנים ניסו לאגף את האוסטרלים ממערב לגמס, ובעקבות נסיון זה התפתח ב-15 בינואר קרב עקוב מדם. בנט הציב את החטיבה ההודית ה-45, שכללה חיילים חדשים וחסרי נסיון, על הגנת הגדה הדרומית של נהר מואר (Muar). אולם, החטיבה אוגפה על ידי כוחות יפנים שנחתו מהים, והיא חוסלה כמעט לחלוטין. גדוד אוסטרלי שנשלח לסייע לחטיבה אוגף גם הוא, ומפקדו נהרג. במהלך הלחימה, השמיד תותחני נ"ט אוסטרלים תשעה טנקים, ובכך האטו את התקדמות ואיפשרו לחמשת הגדודים הנותרים להמלט מהנהר. חמשת גדודים אלו הפכו ל"כוח מואר", ונסוגו תוך לחימה במשך ארבעה ימים. הלחימה העיקשת של כוח מואר עיכבה את התקדמות היפנים, ואיפשרה לכוחות בריטים ששרדו את המערכה בצפון מלאיה לסגת דרומה ולהימנע מאיגוף יפני. כאשר הגיע כוח מואר לגשר פאריט סולונג (Parit Sulong), ומצא כי הוא בידיים יפניות, הורה מפקד הכוח, לויטננט-קולונל צ'ראלס אנדרסון, כי כל אדם לעצמו. אלה שיכלו ברחו לג'ונגלים, לביצות או למטעי הגומי, בנסיון להגיע למפקדה. הפצועים הושארו לחסדי היפנים. כל 135 הפצועים שהושארו מאחור, מלבד שניים, עונו ונרצחו במה שנודע כטבח פאריט סולונג. אנדרסון קיבל את עיטור צלב ויקטוריה על הנהגת הלחימה והנסיגה. הקרב על נהר מואר עלה בחייהם של כ-3,100 חיילי בעלות הברית ומעל 700 חיילים יפנים. ב-20 בינואר, נחתו היפנים בעיירה אנדאו (Endau), וקו ההגנה האחרון של הבריטים במלאיה היה נתון כעת למתקפה לכל אורכו. ב-27 בינואר, קיבל פרסיבל מהמפקד הבריטי העליון בדרום מזרח אסיה, גנרל ארצ'יבלד ויוול, אישור לחצות את מצר ג'והור, ולסגת לסינגפור. תוצאות הקרב ב-31 בינואר, עזבו הכוחות הבריטים האחרונים את מלאיה לסינגפור. כוחות הנדסה בריטים פוצצו חור בקוטר של 20 מטר בגשר ג'והור-סינגפור, על מנת למנוע את התקדמות הצבא היפני. אולם, כוחות קדמיים יפניים החלו לחצות את המצר בימים הקרובים במסווה של אזרחים מלאיים על סירות אזרחיות. בתוך פחות מחודשיים, הסתיים קרב מלאיה בתבוסה מוחצת לכוחות חבר העמים הבריטי, אשר נסוגו מחצי האי המלאי. כ-50,000 חיילי חבר העמים נשבו או נהרגו במהלך הקרבות. הצבא היפני המשיך את התקדמותו אל סינגפור, וכבש את האי ב-15 בפברואר. Uploaded with ImageShack.us הטיסה נתחיל בנקודת הנחיתה בתיאלנד SONGCKHLA VTSH נטוס לאורך צירי הקרבות למרות שבירת מאליה קואלה למפור נכנעה ללא קרב ננחת נחיתת בינים שם Kuala lumpur / sepang intl VMKK ונמשיך ונסיים בשדה הדרומי של מאליה Johor bahru / senai intl WMKJ נתיב מלא VTSH SONGKHLA 192° (192°T) 61nm VAS ALOR SETAR (113.600 VAS ) 189° (189°T) 54.7nm VPG PENANG (116.200 VPG ) 130° (130°T) 65.3nm VIH IPOH (117.300 VIH ) 164° (164°T) 77.6nm VBA BATU ARANG (114.700 VBA ) 157° (157°T) 37.6nm WMKK KUALA LUMPUR/SEPANG INTL 132° (131°T) 43.8nm VMK MALACCA (117.400 VMK ) 101° (101°T) 65nm AP KLUANG (331.000 AP )138° (138°T) 32.5nm WMKJ JOHOR BAHRU/SENAI INTL Total437.7nm . שלב א' VTSH VAS VPG VIH VBA WMKK שלב ב' WMKK VMK AP WMKJ אורך הנתיב כולו 437.7 מיל מציע לטוס במטוס מהיר בשבוע הבא נטוס נמוך ולאטו נכיר את סינגפור מפות הנתיב שעת יציאה 21.3. בהצלחה

הטיסה לא יצאה אל הפועל בשבוע שעבר - כנראה בגלל המצב ננסה לטוס אותה מחר

בשבוע שעבר הטיסה לא יצאה לדרכה כנראה בגלל עמודי ענן ננסה לערוך את הסיור מחר אנו מתחילים את הסיור בעקבות מערכות האוקינוס השקט המתקפה על פרל הרבור: דקות אחדות לפני 08:00 ביום ראשון, 7.12.1941, תקף כוח אווירי יפני בן כ-350 מטוסים (שהמריאו מנושאות מטוסים באוקיינוס השקט) את בסיס הצי האמריקני פרל הרבור ("נמל הפנינים" בחופי האי אואהו, Oahu). היום והשעה נבחרו מתוך שיקול (שהוצדק במלואו, בדיעבד) שבשעות הבוקר של יום השבתון יימצאו חיילים רבים במיטותיהם, או בכנסיות. זאת ועוד, גם אלה שנמצאו בעמדותיהם לא היו בכוננות, ומפעיל המכ"ם שזיהה את מטוסי האויב המתקרבים התבקש בנימוס שלא לבלבל למפקדיו את המוח. גרוע מכול, מבחינת האמריקאים: ימים אחדים לפני ההתקפה הונהגה בהוואי כוננות נגד פיגועים, שכן היו באיים מהגרים רבים מיפן (וביניהם, אכן, כמה מרגלים יפנים שסיפקו מידע בזמן אמת). המטוסים רוכזו לפיכך במספר קטן של שדות תעופה, והוחנו בצפיפות באמצע המסלולים, כדי להקל על השמירה עליהם מפני פיגוע קרקעי. מטרתה העיקרית של ההתקפה היתה פגיעה בכוח התגובה המידית של הצי האמריקני באוקיינוס השקט - פגיעה שתאפשר לצבא יפן להשתלט במהירות על איי האוקיינוס השקט ועל דרום מזרח אסיה, בלא חשש מהתערבות אמריקנית. הכוח התוקף, בפיקודו של סגן-אדמירל נגומו צ'ואיצ'י (Nagumo Chuichi), כלל שש נושאות מטוסים, ובהן כ-350 מטוסי קרב, מפציצים ומפציצי טורפדו, בליווי שתי ספינות מערכה, שלוש סיירות ו-11 משחתות. התקיפה התבצעה בשני גלים, הראשון בשעה 7:53 (שעון מקומי) והשני ב-8:55, ונמשכה כשעתיים בסך הכול. במהלכה נהרגו 2,403 חיילים אמריקאים, 188 מטוסים הושמדו וחמש ספינות מערכה הוטבעו (שלוש מהן נמשו לאחר זמן והוחזרו לשירות); עוד נפגעו שלוש ספינות מערכה, שלוש סיירות, שלוש משחתות וכמה כלי שיט אחרים. למזלם של האמריקאים, שייטת נושאות המטוסים שלהם נמצאה באותו יום באימונים הרחק מהנמל, ולא הותקפה. כוח זה ניהל כעבור מספר חודשים את קרב מידוויי, שבו החזירה ארה"ב לעצמה את השליטה הימית והאווירית במערב האוקיינוס השקט. ההתנגדות האמריקנית להתקפה היתה מזערית. מטוסי הקרב הספורים שהספיקו להמריא הצליחו להפיל כעשרה מטוסים יפנים, וירי נ"מ מן האוניות המותקפות הביא להפלת עוד כ-15 מטוסים. בסך הכול איבדו היפנים 29 מטוסים, או מעט יותר. במקביל להתקפה האווירית, הותקפו האוניות האמריקניות על ידי חמש צוללות ננס יפניות. כל חמש הצוללות הושמדו, בלא שגרמו נזק ממשי. הניצול היחיד מהצוללות הללו היה לשבוי המלחמה היפני הראשון. בסך הכול איבדו היפנים פחות מ-100 הרוגים. יום למחרת ההתקפה הכריז הנשיא רוזוולט, בתמיכת הקונגרס, כי ארה"ב נמצאת במצב מלחמה עם יפן. מספר ימים לאחר מכן (11.12.1941) הכריזו גרמניה ואיטליה מלחמה על ארה"ב, מתוקפו של הסכם הציר, ובכך הבטיחו למעשה את מעורבותה של ארה"ב במלחמה גם באירופה. בראי ההיסטוריה נחשבת המתקפה על פרל הרבור לניצחון טקטי מזהיר של יפן, ולכישלון אסטרטגי. כמתוכנן, אפשרה המתקפה לכוחות הצבא היפני להשתלט על שטחים נרחבים במערב אגן האוקיינוס השקט, בלא חשש מתגובה אמריקנית מידית. אך בדיעבד הביאה ההתקפה, ויותר מכן תחושת ההשפלה האמריקנית, למעורבות עמוקה של ארה"ב במלחמה. מעורבות זו הביאה לניצחון בעלות הברית במלחמה ולהכנעת יפן. ספינת המערכה "אריזונה", שטבעה במהלך המתקפה ואלף ממלחיה נהרגו, שוקעה מול חופי הוואי, כאנדרטת זיכרון לקורבנות פרל הרבור כמו כן אוניית המערכה האדירה מיזורי שיצאה מהשרות מוצגת גם היא לחופי האי. הטיסה: בעיקרון הטיסה היא במטוסים קלים, המרחקים קצרים, אנחנו נשחזר את שני גלי ההתקפה נמריא מ PHDH DILLINGHAM AIRFIELD ונטוס צפונה 10 מעלות לכיוון הים למרחק של 30 מיל. זאת נקודת השחזור שלנו לגל הראשון נטוס דרומה נמוך ולאט 174' 34 מיל ל PHH IWHEELER AAF נקיף אותו וננחת שם לראות את הנזקים שגרמה ההתקפה למטוסי חיל האוויר של צבא היבשה של ארה"ב נטוס דרומה נקיף את פורד אילנד נסקור את הנזקים למערך אוניות המערכה וננחת שם בשדה אגב השימוש העיקרי בשדה הוא לתחזוקת מטוסי הצי של נושאות המטוסים עד כאן הגל הראשון מהשדה באי פורד נמריא צפונה 351' עד מעל הים כ25מיל ונשחזר את הגל השני נקיף את האי נעבור מעל שדה המרינס שנפגע בתקיפה PHNG KANEOHE BAY MCAS משם נקיף את האי מעל הונולולו לכיוון פרל הארבור נקיף אות וננחת בהונולולו PHNL HONOLULU INTL אורך הטיסה הוא כ144 מיל המראה 21.30

אנו מתחילים בסיור "בעקבות המערכה באוקיינוס השקט" הסיור הפעם הוא סיור של השקט לפני הסערה סיור מעל האיים של הוואי הוואי (בשפת הוואי: Hawai'i, תעתיק: הַוַיְאִי) היא קבוצת איים באוקיינוס השקט, שהם המדינה ה-50 בארצות הברית. על-פי מפקד האוכלוסין של שנת 2010, חיו בהוואי באותה שנה כ-1.3 מיליון איש. העיר הגדולה ביותר במדינה היא עיר הבירה, הונולולו. כמדינה בארצות הברית, יש להוואי כמה מאפיינים ייחודיים: היא המדינה האחרונה שנוספה לאיחוד. היא אחת משתי המדינות היחידות מחוץ לרצף היבשתי של ארצות הברית (המדינה השנייה היא אלסקה) והיחידה שאין לה שטח על יבשת כלשהי. היא המדינה הדרומית ביותר של ארצות הברית, והיא היחידה שנמצאת כולה באקלים טרופי. מבחינה אתנית, היא המדינה היחידה בארצות הברית שאין בה רוב לבן, ויש בה השיעור היחסי הגבוה ביותר של אזרחים ממוצא אסיאתי מקרב מדינות ארצות הברית. הוואי היא גם הבירה העולמית של בעלי חיים בסכנת הכחדה, והמדינה היחידה בארצות הברית המייצרת קפה בכמות תעשייתית. איי הוואי לפי סדר גודלם הוואי (Hawai'i) (ידוע גם בשם "האי הגדול") מאווי (Maui) אואהו (O'ahu) קאואיי (Kaua'i) מולוקאי (Moloka'i) לאנאי (Lana'i) ניאיהאו (Ni'ihau) קאהולאווה (Kaho'olawe האי הוואי עצמו הוא נקודה חמה ויש בו שני הרי געש פעילים, מאונה לואה שהוא הר הגעש הפעיל הגדול ביותר על פני כדור הארץ, וקילוואה, אשר נחשב להר געש פעיל ביותר בכדור הארץ[1] . פרל הרבור 1940 - 1941 המטה הכללי של ארצות הברית היה מודע לחולשתו מול מתקפה של יפן ולמעשה התוכנית שלו היה לותר על הפיליפנים לאסוף כח ואז לתקוף. למעשה זהו לקח עוד ממלחמת האזרחים להתארגן לאסוף כח מסיבי ואז להלחם עם עודף כח ואכן גנרל מרשל מיד בפתיחת המלחמה תכנן הקמת 90 אוגדות. צבא ארה"ב מנה ב1940 300,000 חילים בסוף 1945 11,000,000 חילים גנרל מקרתור שהיה דמות מפתח בצבא ארה"ב התנגד לוויתור על הפיליפינים וסבר שמבחינה פוליטית חייבים להחזיק בה וכך נגררה ארה"ב למפלה בפיליפינים. על מנת להרתיע את היפנים החלק העיקרי של צי ארצות הברית הועבר במאי 1940 לפרל הרבור מהחוף המערבי,במשך זמן רב פותח הנמל. במקום מבדוק יבש מסוגל לתקן אוניות מערכה וחוות מיכלי מזוט. עדיין זה לא היה מספיק לתמוך את הצי. אזור פרל הארבור היה מוגבל, ומנע פיזור אניות המערכה., הפתח לים היה ערוץ צר אחד. שני רכיבים אלה היו בבירור סיכון מבחינת אבטחה. האספקה של הבסיס והקיבולת התעשייתית הייתה קטנה מדי כדי לענות על הצרכים של הצי חוסר בדוברות באספקה מתקני שעשועים לצוותות. במהלך 1940-1941 הוקמו מתקנים חדשים והורחבו המתקנים הקיימים אבל לא הספיקו לתקן את הליקויים . שהעיקרי היא ריכוז הצי על שטח קטן . הטיסה עצמה הטיסה היא לאורך האיים כ370 מיל על מנת להיכנס לאווירה הניווט הוא בעזרת VORים אני מציע מטוסים בינוניים המראה משדה PHTO - HILO INTL נחיתה PHLI הנתיב PHTO - HILO INTL 259° 56.4nm KOA KONA (112.100 )041° 27nm MUE KAMUELA (113.300 )310 15.6nm UPP UPOLU POINT (112.300 )311° 53.3nm OGG MAUI (115.100 )244° 31.9nm LNY LANAI (117.700 )323 25nm n MKK MOLOKAI (116.100 )273° 31nm CKH KOKO HEAD (113.900 )271° 13nm HNL HONOLULU (114.800 )280 99.9nm PHPAPORT ALLEN064° 15.3nm LIH LIHUE (113.500)345° (356°T)0.6nm דפיות http://www.airnav.com/ הנתיב נעשה על פי http://skyvector.com/ המראה כרגיל 21.30 אלוהה בברכה, יעקב קראוס

החל משבוע הבא נתחיל סיור חדש בעקבות 71 שנים למתקפת היפנים נערוך סיור בעקבות מערכות האוקיינוס השקט התוכנית מחולקת לשני חלקים 1. התקיפה היפנית 2. התקפת הנגד החלק הראשון יחולק לשלושה חלקים – 6 שבועות 1. סיור בהוואי לאורך שרשרת האיים כ 450 מיל – מטוס מהיר אני לא חושב שTFC טס בהוואי 2. ההתקפה בפורל הרבור סיור מקיף האי הונולולו – נמריא בססנה לכיוון הים מהיכן שהגיחו היפנים כולל נחיתות ביניים 3. המפלה הגדולה ביותר של הבריטים: המערכה במלזיה 450 מיל סיור לאורך קו ההתקדמות העיקרי – מטוס מהיר 4. סינגפור סיור מקיף עם נחיתות ביניים = מטוס קל נמוך ולאט 5 המפלה הגדולה ביותר של האמריקאים המערכה בפיליפינים מהחופים עד למנילה – מטוס מהיר 6 באטן וקורג'ור – מטוס קל נמוך ולאט החלק השני – יתוכנן לאחר מכן אנו נצרף מפות ודברי הסבר לכל סיור

" קודם כל אני רוצה הודות על מארגני הכנס על העבודה שהושקעה ומאוד היה נחמד לראות את החברים וההתלהבות בעיקר של הדור הצעיר. אני אישית התאכזבתי מההרצאה "מר יורם-אילן ליפובסקי (אל"מ מיל) לשעבר ראש מרכז החלל והכטב"מ במכון פישר למרכז אסטרטגי אוויר וחלל, הרצאה על על פריצות דרך בתעופה ובחלל." קשה היה לזהות בהרצאה את הנושא ההרצאה הייתה רדודה, רצופה אי דיוקים, לא ממוקדת. החברים הרי חובבי תעופה ומכירים את הנושאים הבחור פשוט לא דיבר בגובה העיניים הדבר היחיד המעניין היה בנושא "טיפות המים" אין פה ביקורת על המארגן הכותרת של ההרצאה נראתה מבטיחה אבל צריך להבהיר למרצה שקהל היעד שדיבר אילו הוא ציבור שרוטי תעופה וושההרצאה צרכה להיות בהתאם "

[]מועדים לשמחה, השבוע נתחיל את המסע חזרה למזרח אפריקה, בואך האוקיינוס ההודי, לשם חצייתו. נצא מאנוגו, שם נחתנו בשבוע שעבר, ונטוס לבראזוויל, בירת קונגו. הרפובליקה של קונגו הייתה קולוניה צרפתית. לאחר הכרזת עצמאותה בשנת 1960, המחוז הצרפתי לשעבר של קונגו התיכונה הפך לרפובליקה של קונגו. הרפובליקה ממוקמת באזור המרכז-מערבי של אפריקה שמדרום לסהרה ולרוחבה עובר קו המשווה. קונגו גובלת ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו בדרום ובמזרח, בגאבון במערב, בקמרון וברפובליקה המרכז אפריקאית ובמחוז קבינדה השייך לאנגולה בדרום-מערב. למדינה חוף אטלנטי קצר באורך של 169 קילומטר. עיר בירתה, ברזוויל, ממוקמת על נהר הקונגו, בדרום המדינה ממול לבירת הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו- קינשאסה. הבירה היא העיר הגדולה ביותר וכמעט חצי מתושבי המדינה מתגוררים בה ובפרבריה. בקונגו אקלים טרופי. העונה הגשומה נמשכת ממרץ ועד יוני. העונה היבשה נמשכת מיוני עד אוקטובר. הטמפרטורות במדינה הן תמיד גבוהות. 24°C ביום ו-16°C עד 21°C בלילה. הנהרות מתמלאים בהתאם לעונה. שטח המדינה משתנה ממישור חופי קרוב בדרום-מערב, דרך אזורים הרריים במרכזה, רמות, ועמקים פוריים. 70% משטחה מכוסה ביערות גשם. ההר הגבוה ביותר מתנשא לגובה של 1020 מטר ונקרא הר נַ‏בֵּ‏בֶ‏ּ‏ה. נהר קונגו עובר בגבול עם הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. הכלכלה הקונגולזית מתבססת בעיקר על חקלאות. ענף התעשייה העיקרי הוא הפקת נפט. במדינה בעיות כלכליות רבות המאופיינות בין היתר באבטלה סמויה. המעבר לנפט כתעשייה עיקרית מענף היערנות הגביר את הייצוא ושיפר את מצבה הכלכלי של המדינה. עם העלייה במחירי הנפט בשנות ה- התאפשר לממשלה לתקצב פרויקטים למציאת נפט עם גידול של 5% בשנה בתפוקה, אחד הגבוהים ביותר באפריקה. הממשלה משכנה חלק משמעותי מהכספים שהרוויחה מעסקי הנפט, מה שגרם דווקא למחסור בתפוקה. במדינה חיים 3,751,314 תושבים, נכון ליולי 2006. גידול האוכלוסייה עומד על 2.6% בשנה. במדינה יש הגירה שלילית של 11 מכל 1000 תושבים. היחס בין הגברים לנשים הוא 0.99 גברים לאישה אחת. תוחלת החיים במדינה נמוכה מאוד ועמדת על 52.8 שנים בממוצע. גיל הנישואים הממוצע הוא 16.6 שנים. מדד הפוריות מצביע על 6 ילדים לכל אישה. 4.9% מהאוכלוסייה אובחנו כחולי איידס או נשאים של נגיף ה-HIV. העיר בראזוויל נוסדה בשנת 1880 על כפר בשם Ntamo על ידי חוקר צרפתי בשם פייר סבורגנן דה ברזה ומכאן גם שם העיר. בשנת 1944 העיר אירחה פגישה של צרפת החופשית ונציגים מהקולוניות הצרפתיות באפריקה. תוצאת הפגישה הייתה הצהרת ברזוויל שבה הוגדרו מחדש היחסים בין צרפת לבין הקולוניות שלה באפריקה לאחר מלחמת העולם השנייה. עד שנות ה-60 של המאה העשרים העיר הייתה מחולקת לאזורים אירופאים (מרכז העיר) ולאזורים אפריקנים. בעיר היו עימותים תכופים, בכללם עימותים בין המורדים לבין כוחות הממשלה, וכן עימותים בין כוחות הרפובליקה של קונגו, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו ואנגולה. העיר שוכנת בגדה הצפונית של נהר הקונגו בעוד שבירת הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו- קינשאסה שוכנת בגדה הדרומית. הנתיב: DNEN MF UA604 TJJ UR854 DLA UA604 FRV UA604 DIMLA ODRAB FCBB כ 827 מ"י. סינרי: http://www.flightsim...ight&fid=138435 דפיות אפיץ בנפרד. המראה כרגיל ב21:30 מקומי. להישמע. התדריך נעשה על ידי אמון שניידר מפות הנתיב שדה DNEN שדה היעד FCBB מיגים נורדים ושאר ירקות

מכיוון שאנחו ממריאים מיוהנסבורג ב21.30 נגיע לשדה של מפלי ויקטוריה לאחר כשעה וחצי אז התחלת הסיור במפל יתחיל במקרה הטוב ב 23.00 כך בתכנון

להלן התוכנית של חברנו מיקל במקור האנגלית התרגום בעזרת המתרגם של WORD חברי TFC , עכשו משהו מיוחד לאחר שהגענו שוב ליוהנסבורג להטיסה בשבוע הבא- טסים למפלי ויקטוריה – על שם המלכה ויקטוריה. המפלים נחשבים לאחד משבעת פלאי העולם הטבעי, מדורגים כמפל הטוב ביותר בעולם מעל 100 מטרים גובה ויותר מ 1.5 קילומטר – מתחרים במפלי ניאגרה ומפלי איגואסו. הם נקראים Mosi-oa-Tunya או העשן העולה בגלל הערפל העולה מתוך המפלים שבעונה הגשומה יכול להגיע ל1300 מטר. המפלים נמצאים על נהר זמבזי גדול הזורם לכיוון מזרח לאוקיינוס ההודי. זמביה בצפון ובדרום שוכנת זימבבואי. ננחת בנמל התעופה של מפלי ויקטוריה . הטיסה מתחילה מנמל התעופה הבינלאומי Lanseria. FALA ממערב לשדה יוהנסבורג הבינלאומי. נטוס לצפון־ מערב מיילים 485 מיל לשדה התעופה של מפלי ויקטוריה – FVFA בזימבבואה המסלול DCT HBV UB540 VLI לאחר מכן נמריא ממטוס קל או ממסוק כ15 מיל צפונה ואז יתגלה לעיננו המראה הקסום של המפלים נטוס מסביבם ולאורך האפיק על לנחיתה . דפיות: http://www.fscharts.com/?action=search& ... &term=FVFA Scenary של מפלי ויקטוריה http://flyawaysimulation.com/downloads/ ... t-scenery/ המראה 13.9.2012 שעה 21.30

מצאתי אתר של טייס אלעל אתמר נוינר עם סיפורי טיסה מצחיקים ומענינים כמו כן הוא כתב ספר על חויותיו כטייס מירז' בחיל האויר http://www.google.co.il/url?sa=t&rct=j& ... Tv84Xd3-yQ

Dear TFC Friends Your flight for Thursday 6 September is from Cape Town International FACT to Johannesburg International FAJS approximately 670 miles. Likely ATC for arrival. Your routing is as follows: FACT CTV WY SLV VWV EGRUP KYV APDUR EKBEX GAV FAJS Best wishes Michael המראה 21.30 דפיות FAJS http://www.google.co.il/url?sa=t&rct=j& ... jxgdPN36DQ

מכיוון שקיפטאון היא עיר מיוחדת ביופייה - כדאי לעשות סיור אוירי מעליה ולכן לאחר הנחיתה נמריא לסיור מסביב A scenic flight round Cape Town If there is time this evening on arrival and you agree, we will fly in formation around Cape Town. Please set your time to daylight. This city is one of the most beautiful in the world – dominated by Table Mountain, 3000 feet high – named because its flat top and almost constant cloud on top which of course has been called the table cloth. The city lies in the bowl at its feet and faces the extensive harbor – not unlike Haifa Bay. Table Bay is to the north and at its entrance – Robben Island – where Nelson Mandela was imprisoned for 27 years. To the south is the Cape Peninsula. In the west is the Atlantic Ocean, and to the east is False Bay. At the tip of the long peninsula is Cape Point and Capetonians like to think that this marks the join between the Atlantic and Indian Oceans. Take off from Cape Town International on Runway 01 (or overfly) and climb to 2000 ft and fly on the Cape Town NDB 462.5 for 5 miles and then turn north west towards the Robben Island NDB ZUI 310.3. Observe Table Mountain looming on your left hand side with the city at it’s feet. Now turn to the south keeping the coast close by and fly along the Atlantic Ocean seaboard past Hout Bay on your left and the adjacent Chapman’s Peak mountain. Now turn left and fly across the low lying land towards False Bay. You can see the Hottentots Holland Mountains on the horizon 25 miles to the east. Fly to the middle of the bay, turn left once more and prepare to land on runway 01.

חברנו מיקל אדלר מארגן לנו טיולים בדרום אפריקה והפעם במטוסים קלים נמוך ולאט להנות מהנוף דור יובל העביר לנו תוכנת ניווט המוכרת אבל השידרוג הגדול הוא שיש מפות נתיבי אויר לכל העולם ולא רק לארה"ב have just found this great website (maybe you know it all ready.) http://skyvector.com/ You can find there worldwide VFR and IFR charts very easily. Watch this video to learn about this powerful tool. http://skyvector.com/content/video-tutorial וכעת לסיור עצמו Our next leg takes us to Cape Town – Tavern of the Seas and said to be one of the most beautiful cities in the world. On a similar latitude to Sydney and Buenos Aires it has a warm Mediterranean climate, good for farming and especially grapes. Cape Town is dominated by Table Mountain (1086 metres) and 2 kiletres long which often has the famous tablecloth of clouds. At its feet is the city and Table Bay (looking very much like Haifa Bay). The peninsula sweeps to the south for 25 miles and inland is the Hottentots Holland mountains and between is the Cape Flat on which is situated Cape Town International Airport. Cape Town has wonderful beaches and an exciting Waterfront and is the top tourist destination in Africa. Visit also the surrounding towns of Stellenbosch, Paarl, French Hoek and Hermanus. Cape Town is the legislative capital of South Africa with a parliament situated in the Gardens – the old company gardens of the Dutch East India Company. Cape Town is a very multicultural and multi-ethnic city. Our flight will take us along the south coast of South Africa, not far from Cape Aghulas, the southernmost point on the African continent and known worldwide as the Cape of Storms, the dividing point between the Atlantic and Indian Oceans. You are assured of a warm welcome in Cape Town and will be spending the week in a delightful environment. Your route: FAGG NEVIR GE FACT distance approximately 180 miles. Use a small aircraft for a low level slow scenic flight הסברים על קיפ טאון Photos of Cape Town attached herewith: The first picture shows Table Mountain over 1000 metres high - and the face is more than 2 kilometres long. The left mountain is called Devils’s Peak and the right is Lion’s Head. You can see the City with its Waterfront in the foreground and the magnificent harbor. The Second picture is very interesting as it shows the same shot taken from a height of 10,000 feet. You can see the whole of the Peninsula stretching away to the South with cape Point in the distance at the top 25 miles away. In the middle distance is the Cape Flats. If we get permission to do a site seeing flight around Cape Town, we will take off from the FACT on the Cape Flats, fly north over the city, around to the right and down the Atlantic seaboard to the right, and cross south of the mountains over the middle of the Peninsula into False Bay to land once more. The Third picture is the magnificent beach at Clifton - home of the bikini יציאה כרגיל 21.30

אפשר להכין "קסטות" מראש של כל הנקודות ולהכניס אותם כל פעם כשמתקרבים לנקודה השמינית ככה הטיסו את הקונקורד תחפש ביוטיוב ותמצא את כל ההסברים

חברנו מיכאל אדלר מדרום אפריקה מארגן לנו סיור בארץ הזאת אנחנו שמחים להתארח ולסייר תחת הדרכתו Dear TFC Friends I trust you are enjoying your stay in Johannesburg and that the Sandton Sun is comfortable. By now you will have seen a bit of the city, but you should not miss a trip to Gold Reef City to see some of the world’s best mining technology and a chance to go underground. You might also be interested in the Apartheid Museum, Constitution Hill, Walter Sisulu Botanical Gardens, Museum Afrika, The Market Theatre, Westcliffe and the Standard Bank Gallery. Some of you might want to visit the famous Sun City, about 75 miles west of Johannesburg where there is an outstanding Hotel and Casino and Golf Course. About an hours flight north west of Johannesburg in a small plane is a game reserve called Madikwa on the border with Botswana. The airport is called Dwaalboom FADB. Flights leave twice daily from FAJS in a Cessna Caravan, but also from nearby Lanseria airport FALA. It is recommended you stay at the luxury lodge called Etali http://www.etalisafari.co.za/ Next Thursday evening 2 August however, we are taking a charter flight east to the world famous Kruger National Park in the Lowveld where you can see the big five - Elephant, Lion, Rhino, Leopard and Buffalo. There are many excellent lodges. http://www.krugerpark.co.za/ The park is roughly the size of Israel. We will leave our charter party there, but take on a new charter to Maputo on the Indian Ocean, which is the capital of Mozambique. Until 1974, this country was called Portuguese East Africa. After it gained independence, there was a bitter civil war aided by the white regimes nearby. Today it is peaceful and well worth a visit. You can use a Caravan or similar or an executive jet. First leg: FAJS to FAKN Kruger Mpumalanga Intl FAJS DO86 EXOBI ITASAV FAKN 162 MILES Second leg: FAKN TSO ITMIX FQMA 86 MILES Charts: FS Commander and Navigraph http://shop.nmgtrading.com/ Very good Payware Please contact me if you have any queries. Best wishes to all Michael Adler 4xISM

משהו תכנן מה משך הזמן הצפוי של הטיסה? לאור הנתיב הנתיב חלק ראשון חלק שני החלק השלישי ארגנטינה יוהנסבורג

מתי ממריאים?

לגבי התדרים לא הבנתי איזה תדרים נמצאים בFSX ? פשוט לצורך העניין אלו הם מה שקובעים

בגלל משחקי היורו נדחה מועד הטיסה מיום חמישי ליום שני הטיסה קצרה יחסית שדה המוצא EL CALAFATE -SAWC, SA שדה היעדUSHUAIA / MALVINAS ARGENTINAS -SAWH, SA הנתיב SAWC DCT BUVOK UG550 LITOK DCT SAWH המרחק -324 מיל דפיות SAWC http://www.google.co.il/url?sa=t&rct=j& ... 9cmLy2ZcKw SAWE http://www.google.co.il/url?sa=t&rct=j& ... B7TZtwp4xA שיניתי את שדה היציאה בגלל שיש טעות בתכסית של FSX והשדה בתוך בור קצת נתונים על קלפטה http://www.google.co.il/url?sa=t&rct=j& ... ZneeyEheiA קצת נתונים על אושוואיה http://www.travel-argentina.info/

תודה רבה חיפשתי עדכון כזה

SCOH מה שמפריע לי שהשדה במציאות לא נמצא ב"בור" בין הרים לפי הגוגל ממערב לשדה ולדרומו המשטח שטוח ממזרח יש הרים ומצפון גבעות לא גבוהות לכן ברור שיש שגיאה בדיפולתי הלנדקלאס "דחף" את ההרים יותר מדי מערבה נתוני השדה שהם מדויקים הוטבעו בהרים אני שטסתי על גוגל ירדתי דרומה לאורך המפרץ הסתובבתי צפונה ופשוט לא מצאתי את השדה כיוון צפון בסימולטור בניסיון המראה עם 172 לא הצלחתי להגביה מעל ה"בור"